פריסת סיבים אופטיים / צילום: איל יצהר
השהייה בבית שנכפתה עלינו בחודשיים האחרונים חידדה את חשיבותן הקריטית של תשתיות תקשורת מתקדמות, המאפשרות הורדת והעלאת נתונים בקצב מהיר, בכל זמן ובכל מקום. מאז תחילת משבר הקורונה, תוך שבועות ספורים, גדל מספר המשתמשים בזום מ-10 ל-300 מיליון.
מכללות, אוניברסיטאות ובתי הספר עברו בין לילה מהוראה מסורתית להוראה מרחוק. גילינו כי ניתן לשלב עבודה מהבית ובכך לחסוך שטחי משרדים, זמן נסיעה והוצאות רכב ודלק ולפרוס עבודה מהמרכז לפריפריה. רשתות התקשורת בישראל אולי הפתיעו לטובה ביכולתן לעמוד בגידול החד בביקושים אולם, אין ספק כי הן אינן ערוכות טכנולוגית לעולם הפוסט קורונה. נכון ליוני 2019, שיעור החיבורים באמצעות סיבים אופטיים מתוך כלל חיבורי האינטרנט בישראל הוא 2%, לעומת ממוצע של 27% במדינות ה-OECD. רק שתי מדינות (מתוך 37) מפגרות אחרי ישראל. על פי נתוני open signal מהירות הגלישה בישראל במאי 2020 ממוקמת במקום 59 מתוך 100 מדינות שנבדקו. לחיבורי אינטרנט בטכנולגיית סיבים אופטיים יש חשיבות עצומה ביכולת להעתיק את המשרד או את חדר ההרצאות אל הבית, שכן הם מאפשרים העלאת נתונים בקצב מהיר. אם לא יבוצע שדרוג משמעותי בתשתיות התקשורת בישראל נגלה במהרה כי הפקקים מהכבישים עברו אל רשתות התקשורת.
מאז שנת 2005, בה הופרטה בזק חדלה המדינה חדלה להשקיע בהקמת תשתיות תקשורת ומנגד, גבתה משוק התקשורת מליארדי שקלים באמצעות תמלוגים, דמי רישיון ואגרות תדרים. הגישה העקרונית של המדינה (משרדי התקשורת והאוצר) הייתה לקדם תחרות בין החברות, כך שהמניע ליצירת יתרון תחרותי יוביל את החברות להשקעה מוגברת ולשדרוג תשתיות. בתקופה בה רמת ההכנסות והרווחיות של החברות הייתה גבוהה, גישה זו הוכיחה את עצמה, החברות לא התחרו על המחיר, אלא על הטכנולוגיה והשירות והשקיעו בתשתיות התקשורת, כולל פריסת תשתית טלוויזיה בכבלים ולוויין, הקמת תשתיות סלולר ופריסת רשת אינטרנט מהירה.
אולם, רפורמת הסלולר ורפורמת השוק הסיטוני (מתן אפשרות למתחרים לעשות שימוש בתשתיות בזק) הובילו לתחרות מחירים, הורדת מחירים ושחיקה ברווחיות. היקף ההכנסות הכולל של חברות התקשורת ירד מ- 30 מליארד שקל בשנת 2010, ל-18 מליארד שקל בשנת 2019. למרות זאת, במהלך 10 השנים האחרונות השקיעו חברות התקשורת 35 מליארד שקל בפריסה ושידרוג של הרשתות. שיעור ההשקעות מההכנסות גדל תוך עשור מ- 12% ל-20%. כיום, אין באפשרותן של חברות התקשורת לעשות "קפיצת מדרגה" בהיקף ההשקעות ולהדביק את קצב ההתקדמות הטכנולוגית של מדינות ה-OECD.
לכן, מידי פעם עולות הצעות לפיהן אם רק יסייע הרגולטור לדעיכת התחרות, תוכלנה החברות להשקיע בפריסת תשתיות וטכנולוגיות מתקדמות (לדוגמה, הצעה הכורכת בין ביטול ההפרדה המבנית בבזק לפריסת סיבים אופטיים, ובקשות לאישור מיזוגים בין חברות סלולר). הצעות אלו עלולות לפגוע בציבור פעמיים: (1) אין ודאות כי לאחר הפגיעה בתחרות, אכן יפנו החברות את עודף ההכנסות לקידום תשתיות. (2) בשל דעיכת התחרות יעלו המחירים, כאשר רק חלק מעודף ההכנסות ישמש למימון רשתות מתקדמות. כלומר, למעשה הציבור יממן את פריסת התשתיות המתקדמות- אבל בעודף.
השנה הקרובה תהיה מאתגרת לכלכלת ישראל. הגירעון האמיר, ועימו הצורך להגדיל את הכנסות הממשלה ולהקטין הוצאות. ביחס לשוק התקשורת, התגובה האוטומטית עלולה להיות המשך גביית מאות מליוני שקלים מהחברות בענף, ובשרשור מהציבור. אני מציע לנקוט פעולה הפוכה - להשתתף עם החברות בפיתוח תשתיות מתקדמות. לא ניתן להמשיך ולהמתין לכוחות השוק והתחרות שיביאו לעלייה החדה והמהירה הנדרשת בהיקף ההשקעות בשוק התקשורת, אלא על הממשלה לשנות כיוון, להתייחס להשקעה בתשתיות תקשורת כאל השקעה בתשתיות כבישים, ולהתחיל להשקיע.
דרך יעילה למימון תשתיות תקשורת מתקדמות על ידי הציבור היא הדרך הישירה - באמצעות תקציב המדינה. על המדינה לבחון תכניות תמרוץ השקעות, לרבות השתתפות חלקית בהשקעות החברות (מצ'ינג), רשת ביטחון, מענקים לפי אבני דרך. היקף התמריצים צריך להיות גדול, כך שיוסיף מקורות משמעותיים להשקעה בתשתיות, ולא יהיה משום משחק סכום אפס (למשל, בדרך של גביית כספים מחברות התקשורת, והשבתם לפי התקדמות ההשקעות).
עלינו ליישר קו עם העולם בתוך שנה-שנתיים, ולאפשר לכלכלה לפגוש את המציאות השונה והמאתגרת שלאחר הקורונה בתנאים מיטביים. אין השקעה טובה מזו.
הכותב עומד בראש תוכנית ה-MBA במרכז האקדמי רופין, לשעבר סמנכ"ל כלכלה במשרד התקשורת