אחריות חברתית תאגידית / אילוסטרציה: Shutterstock
אחריות תאגידית, גם בימים כתיקונם ללא מגפה מרחפת מעל, היא נושא ניהולי מורכב לתיאור והסבר.
לכאורה יש לנושא הקיימות הרבה הגדרות פורמליות כגון תפיסת ניהול המביאה בחשבון את הצרכים של כל מחזיקי העניין (גם הוא מושג שהטמעתו עדיין בעיצומה) או חברה המתנהלת בשקיפות ובהגינות.
אבל כאשר עוסקים בתרבות ארגונית, ערכים וב DNA-של חברה קשה למסגר את זה באופן פורמלי, מהסיבה הפשוטה שהרבה מהסוגיות המשפיעות על הקיימות, נסתרות מן העין . בימי שגרה, דווקא בימי קורונה, ראוי לתת מקום לדיון על האחריות התאגידית האמתית, לעיתים אנו נוטים באופן טבעי להתמקד בהודעות לתקשורת המתארות פעילות התנדבותית של החברה - בין אם מדובר בתרומה או בפעילות של העובדים. מבלי להפחית מחשיבותן בטח בתקופה בה המגזר השלישי קורס ומשווע לכל עזרה, חייבים לומר שהאחריות התאגידית האמיתית נמצאת בליבה העסקית ואין בהכרח קשר מובהק בין פעילות חיצונית כמו תרומה לקהילה או מתן חסות לבין חברה אחראית.
האחריות האמיתית באה לידי ביטוי בליבה העסקית שלרוב אינה חשופה, ונמצאת בממשקים הנסתרים והאפרוריים יותר עם הלקוחות, העובדים ושאר מחזיקי העניין.
ולכן דווקא משבר הקורונה המצוי עדיין בעיצומו, הוא הזדמנות טובה לזהות חברות אחראיות במלוא מובן המילה - החוצה, שהרי מעורבות וקשב חברתי חשובים גם הם, אבל בעיקר פנימה לתוך הארגון ולתוך ליבת העשייה.
טבעי שבעיצומו של המשבר יבלטו לטובה החברות האחראיות לעומת אחרות במגזר העסקי . אתיקה, תרבות ארגונית וערכים, באים לידי ביטוי בעיקר כשקשה ומאתגר.
ראשית, מול הלקוחות. חברות אחראיות יעשו מאמץ עילאי להמשיך ולספק את השירותים והמוצרים עם כל המגבלות הפנימיות והחיצוניות וכל זאת בשקיפות וביושרה ללא ניצול הזדמנויות והעלאת מחירים מלאכותית שמתבצעת רק כי אפשר בגלל עקומת הביקוש וההיצע.
שנית , אחריות לעובדים, סוגיה קשה וכואבת בימים כאלה. חברות אחראיות לא יסתפקו בלקרוא לעובדים "משפחה" או "המשאב החשוב ביותר", אלא יתעניינו באמת ברווחתם וגם של משפחותיהם , יעשו מאמצים לשמר אותם או לשמור על קשר, ויציעו סיוע ועזרה כשצריך. גם אם יאלצו להצטמצם במספר העובדים, יעשו את זה בכבוד ובהגינות, לרוב, כמוצא אחרון ותוך התחשבות בדרך ובעיתוי.
אחריות כלפי המשקיעים היא מהרגישות בימי קורונה, ומה שנכון בימי שגרה נכון שבעתיים כעת, ולכן נדרשת שקיפות ותשובות מלאות ככל הניתן לגבי הביצועים הצפויים של החברה. ברור שחוסר הודאות ממשיך ללוות את החברות ועם זאת, החובה הציבורית לדווח חשובה פי כמה.
האחריות לספקים מורכבת מאוד - הם בעצמם מתמודדים עם העלמות לקוחות מוסדיים, התכווצות האשראי ועוד. חברות אחראיות יקיימו דיאלוג ממשי ומכבד עם הספקים שלהם וישתפו במצוקותיהם במטרה לשמר את שרשרת הערך. חברות שהקיימות לנגד עיניהם אפילו ינסו לסייע לספקים המקומיים ע"י קיצור ימי אשראי, עידוד רכישת תוצרת מקומית ועוד.
והסוגיה האחרונה, המוכרת ומדוברת אם כי לא החשובה ביותר היא אחריות לקהילה. חברות רבות פועלות מול עמותות בימים כתיקונם, ורבות מהן מתקשות כעת לשרוד. עיניים פקוחות ומתן כתף, חיוני כעת יותר והדיאלוג עימן הוא קריטי גם אם היקף התרומות עלול להשתנות.
מנקודת מבט צרכנית, חשוב לזהות מי הן החברות אשר פועלות לפי הערכים הללו, לא רק בימים רגילים, אלא דווקא כעת.
כבר בתחילת המשבר הביעו רבים תקווה בהקשר האנושי והמשפחתי שתהא זו שעת לימוד ערכית, וכי הורדת הקצב וההתכנסות פנימה תנוצל לכיול מחדש של מצפן הערכים האישי שלנו. קל אמנם לשכוח איפה היינו לפני 3 חודשים, אבל כיון שהצפי למשבר הוא לפחות עוד שנה וחצי ועסקים קטנים עדיין נלחמים על קיומם, הרי שזוהי הזדמנות גדולה גם עבור חברות לדייק את מדדי הקיימות הפנימיים.
הכותב הוא מנכ"ל GOODVISION מקבוצת פאהן-קנה