במדינה שבה כמעט כל נושא הופך פוליטי, היה זה כמעט בלתי נמנע השבוע שההחלטה של תאגיד השידור הציבורי להוריד מהאוויר את התוכנית "קלמן וסג"ל" תעורר סערה בעלת גוון פוליטי. עבור סגל המשמעות של ההחלטה להוריד את התוכנית הייתה גם פרידה מהתאגיד, כי בניגוד לשותפו להגשה קלמן ליבסקינד, שמועסק בתאגיד כשכיר, סגל ישב על תקן של פרילנסר, וככזה לא הייתה מחויבות למצוא לו שיבוץ אחר. מאחר ומדובר בעיתונאי ימני, צבעוני, בעל נוכחות מרשימה ברשתות החברתיות, התגובות להחלטה להיפרד ממנו לא איחרו לבוא, ובמשך שלושה ימים סערה הרשת בתקתוקי מקלדת המחלקות את המגיבים לשניים - אלה שבטוחים שהסיבה להורדת התוכנית היא לסתום את הפה למגיש הימני ולכן יש לראות בכך עוד סיבה לסגור את התאגיד השמאלני, ואלה שמשוכנעים שברור שזה לא משום שהוא ימני, ובכל מקרה אסור בשום פנים לסגור את התאגיד כי זה מה שהימנים רוצים.
לא ברור בוודאות מה באמת היטה את הכף, אולם ידוע כי ההחלטה עצמה לא נפלה על סג"ל וציוותו כרעם ביום בהיר - הם ידעו כבר שבועיים כי ישנם סימני שאלה לגבי המשך התוכנית. מה שהפתיע היה העיתוי שבו נמסרה להם ההחלטה: ב- 20:00 - שעה וחצי בלבד לפני שההודעה הרשמית שוחררה לתקשורת.
אם מסתכלים על נתוני הרייטינג שהתוכנית הניבה, ומחברים לכך את הגירעון העצום של 40 מיליון שקל בתקציב התאגיד, ואת ההתחייבות של ההנהלה למועצת התאגיד לקצץ בתקציב בלי לפגוע בשכירים, רק בפרילנסרים, ייתכן שהייתה הצדקה ניהולית להוריד את התוכנית. אולם, העניין הוא לא ההחלטה עצמה אלא האופן שבו נלקחות ההחלטות בתאגיד. כאמור, ההחלטה כפי שהעריכו בתאגיד יצרה סערה, הולידה תיאוריות קונספירציה, ונדמה כי האמת לגבי מה באמת קרה שם לא עניינה אף אחד, שהרי ממילא כל אחד גיבש לעצמו אמת משלו. אבל חמור מזה גם אם מישהו היה מבקש להבין את אופן קבלת ההחלטה, אולי אפילו לבקר אותן בעין מקצועית (מדובר בתאגיד ציבורי שממומן מכספי ציבור) הייתה מתגלה העובדה המצערת, שבכל מה שנוגע לתהליכים ולשקיפות התאגיד רחוק מאוד מלהיות מסודר.
בשלושת הימים האחרונים מאז התפוצצה פרשת סג"ל "גלובס" שוחח עם רבים, חלקם עובדים שם היום, אחרים עבדו בעבר, ומכולם עולה עדות מדאיגה על גוף ציבורי שמתוקצב על פי חוק ב-750 מיליון שקל לשנה, אשר מתנהג כמו אימפריה של איש אחד - אלדד קובלנץ שעל פיו יישק דבר. ברצותו תעלה תוכנית - עיין ערך תוכניתו החדשה של שאול אמסטרדמסקי, וברצותו תרד כמו תוכניתם של קלמן וסג"ל. טאלנטים שהוא אוהב כמו תום אהרון יקבלו אופציות חוזה לשנים ארוכות, ואחרים ש"לא באים לו טוב" יזכו ליחס מקטין, תפקידיהם יקוצצו, ויעשה מאמץ כדי שהם יבינו את הרמז ויעזבו.
"דיקטטור חטף את התאגיד"
כך למשל, על-פי מקורבים בתאגיד ברוך שי מנהל חטיבת החדשות שפורמלית משמש בתפקיד העורך הראשי והאחראי על שידורי האקטואליה, לא רצה להיפרד מסג"ל אבל זאת לא הייתה החלטה שלו. קובלנץ הוא זה שהחליט לפנות אותו מהמשבצת ולתת אותה לגאולה אבן. אין זאת הפעם הראשונה שקובלנץ כפה על שי שינוי כזה - דוגמה טובה לכך הייתה ההחלטה שקיבל לפני שנה וחצי להזיז את העיתונאי הוותיק אמיר בר שלום מכיסא המגיש של מהדורת החדשות של יום שישי ולהושיב במקומו את ירון דקל. הסיבה הרשמית להזזתו של בר שלום הייתה רייטינג לא מספק אבל בתאגיד הסבירו זאת בכך שקובלנץ "סימן" את בר שלום, שהיה חלק מ"כוכבי" הרשימות השחורות, התעמת על כך עם קובלנץ ומאז הלכה מערכת היחסים בין השניים והידרדרה. שי ניסה למצוא אלטרנטיבות תעסוקתיות מכבדות לבר שלום - ללא הועיל; דרכו החוצה נסללה ודקל (שנחשב מקורב לגדעון סער, בעלה של גאולה אבן ומי שנתן לקובלנץ את אחד התפקידים המשמעותיים שלו כמנכ"ל החינוכית) קיבל את התפקיד. במבחן הרייטינג המהלך לחלוטין לא הצדיק את עצמו והרייטינג הממוצע של המהדורות בהגשת דקל נמוך ב-25% מהרייטינג שהניבו המהדורות בהגשת בר-שלום.
רבים מאלה הבאים במגע עם התאגיד מתארים את התנהלותו במילים דומות: התאגיד מכונה "דיקטטורה", ואת קובלנץ מכנים "מגלומן" ומגדירים אותו כ"דיקטטור שחטף את התאגיד". "התאגיד מנוהל כמו צפון קוריאה", אומר שלא לייחוס עיתונאי בתאגיד. "יש אדם אחד שמחליט לבד על כל דבר. אין דוחות, אין צוות יועצים, אין המלצות, אין 'באפרים' באמצע, אין עוד אנשים שמעיזים לחשוב אחרת. אף אחד לא משפיע. הוא מחליט לבד אין באמת תהליך. כשהוא רוצה להוריד תוכנית כי זה לא בא לו טוב - היא תרד".
על פניו הטענה נראית תמוהה; לקובלנץ יש גדוד של סמנכ"לים ועובדי מטה שמתכנסים לישיבות ולדיונים אינסופיים. אולם גורמים המכירים את ההתנהלות מקרוב מספרים שכיום הלהקה שסביב קובלנץ היא בעיקר להקת מעודדות, והסובלנות למי שמנסה להציג עמדה אחרת איננה רבה.
"לרוב, ההנהלה הבכירה של התאגיד אין רקורד בתחום שהם מנהלים", אומר אחד מהמנהלים הפורשים. "הייתה בתחילת הדרך הנהלה אמיתית עם ליסה שילוח ומיכל דגון וסיני - כולם היו אנשי מקצוע משכמם ומעלה. את כולם הוא העיף, לא פיטר אבל גרם למי שהוא לא רצה ללכת הביתה. ואז הביא אנשים שאין להם רזומה, עשה מאמץ גדול כדי שאנשים שלו יקבלו תפקידים, הם חייבים לו את חייהם בתאגיד ומנשקים לו את הרגליים. קובלנץ גם יודע לתת מראית עין ותחושה שהם חלק מקבלת ההחלטות, אבל כולם בובות אצלו, כוורת של אנשים שאומרים בסוף כן על כל מה שהוא אומר".
עד לפני מספר חודשים היה לפחות בכיר אחד שניסה לעמוד על שלו - ברוך שי. המחוקק אומנם ביקש להגדיר עצמאות מוחלטת למנהל חטיבת החדשות בכל הקשור לתוכן אולם נוסח החוק מעורפל ונתון לפרשנות. כבר לפני שנה וחצי פורסם ב"גלובס" כי בתאגיד יש הטוענים כי קובלנץ חורג מסמכויותיו ומתערב התערבות אסורה בחדשות. באותו זמן החלו להתגבר במועצת התאגיד הקולות שמבקשים דין וחשבון על הביצועים הלא מזהירים של חטיבת החדשות, ושני הדברים יחד הביאו לדיון במועצה על חלוקת הסמכויות בין השניים, כשבמועצה שואפים לעביר יותר סמכויות לקובלנץ. המהלך דרש ייעוץ משפטי ולמרות שכבר נוסחו גבולות גזרה חדשים שאמורים לצמצם מאוד את סמכויותיו של שי, ההצעה טרם עברה אישור מועצה. אבל בפועל המצב כבר השתנה לחלוטין - על-פי גורם בתאגיד "מעמדו של ברוך כמחליט ירד, אלדד לקח את המושכות באופן מלא. הוא מתערב באופן כולל, בכל הסעיפים בחטיבת החדשות. החלטות התוכן הם בידי אלדד והיום גם בחטיבת בחדשות השאר זה פקידים שמקיימים את רצונו".
"עושה נכון שהוא פונה לדיגיטל"
אבל לא כולם רואים את הכוורת של קובלנץ באופן שלילי: "יש לו אנשים מאוד טובים ומוכשרים" אומר בכיר בתעשיית ההפקות "יש לי לא מעט הפקות איתם ואני מקבל תשובות מהירות, מספקות ומיקצועיות - וזה לא היה ככה עד לפני שנה. מאוד נעים לעבוד מולם ויש תחושה שאחרי הרבה זמן נהיה שם סדר. טל פרייפלד (סמנכ"ל טלוויזיה ע.ב.ל.) התאקלמה בתפקיד, הכניסה של קובי נוסבאום להפקה שינתה את העסק ויש שם אנשים מקצוע טובים, שלא נופלים משום מקום".
לדברי בכיר אחר, "אני מבין למה אלדד יכול להיתפס כאדם שנוי במחלוקת. הוא לא חף מבעיות אבל אף מנהל לא חף מהן. אי-אפשר להתווכח על השורה התחתונה. יש להם תוכניות טובות, לטהרן שנמכרה עכשיו אומנם יש גם מזל של טיימינג כי שוק ההפקה הבינלאומי לא מפיק עכשיו ומשווע לחומרים, אבל יש להם עוד דברים טובים ובעיקר יש שם חזון - החזון של אלדד. המדידה והרייטינג זה עולם ישן, בעוד כמה שנים בכלל לא תהיה משמעות לשידור הליניארי, והוא עושה נכון שהוא פונה לדיגיטל ומשקיע שם מאמצים. עכשיו זה ה-mony time של התאגיד - התהליכים שם הבשילו, יצאו לא מעט חומרים שלקח זמן לייצר אותם וכמות המוצרים שאפשר לבחון תגדל. אני רואה את העסק מתפקד".
מעלים ומורידים תוכנית בהינף יד
כשבכל הגזרות יש מנהלים מוחלשים התוצאה כאמור היא ניהול ריכוזי ומהלכים שנתפסים לעיתים כהבלחות. "יש לי הרבה ביקורת על תקופת רשות השידור אבל לפחות סדר היה שם", אומר עיתונאי ותיק. "להזיז תוכנית הייתה פרוצדורה - לכנס מליאה, ועדת תוכן, ועדת תוכניות, רק אז היו מחליטים אם כן או לא. היום מעלים ומורידים בהינף יד. עושים דברים בהבלחות. נתנו לגאולה אבן תוכנית רדיו בשבת ב-11. לאן היא נעלמה? את יומן הערב הגיש רן בנימיני וקובלנץ החליט לצרף לו את יגאל גואטה. בהתחלה זה עבד קשה, היו ויכוחים ועד שזה התחיל לעבוד החליטו שרוצים להצניח לשם את שלי יחימוביץ, כי קובלנץ רצה אותה. אז היה צריך פתרון לבנימיני. באותה תקופה דב גילהר הגיש את יומן הבוקר בחמישי, ולשלום קיטל מצאו אחרי תקופה ארוכה את המשבצת של יום שישי. בנו לו תוכנית בשם 'הבוקר השישי', בחרו אות, הריצו פרומואים ואז הזיזו אותו כי היה צריך סידור עבודה לבנימיני ושלחו אותו לעשות את יומן השבוע. ולרוני קובן שהגיש את יומן השבוע נתנו פתאום תוכנית - הכל מהר, בלי התראה, בלי להכין את האנשים. איזה אישורים זה עבר? איזה ועדות? מי מפקח על זה ומי נותן למנכ"ל להחליט ולשנות בפרקי זמן כל-כך קצרים? הרי דפוסי האזנה צריך ליצור. ברדק כזה מעולם לא היה קיים מעולם בשידור הציבורי".
בהשוואה לבתי תוכן אחרים נראה כי דברים אלמנטרים כמו מנהל פיתוח, ועדת לוח, או ישיבות רייטינג, אין בנמצא, ואם יש קריטריונים שלפיהם בוחנים איזה תוכנית עולה ואיזה יורדת רבים לא יודעים אותם. "זה לפי קפריזות המנכ"ל וגם אף פעם אין הסבר. פשוט מורידים", מסביר איש מטה לשעבר. "במקומות אחרים מדברים על זה ואז מזמנים את ההפקה, יושבים ורואים מה ניתן לשפר, נותנים תקופה לראות האם יש מגמת שיפור וכל הזמן נמצאים על זה. אם לא עובד, מזמנים את ההפקה ומודיעים על ירידה וקובעים מתי (לרוב נותנים זמן התארגנות להפקה). בתאגיד מחליטים אחרי ישיבה אחת שזה לא עובד. לרוב לא מזמנים את ההפקה ופשוט מודיעים. וגם אין נימוקים כלפי האנשים בתאגיד למה מורידים. פשוט מנחיתים".
נזכיר כי החדשות הן רק חלק אחד מהתוצרים של התאגיד - כ-250 מיליון מוקצים להפקות תוכן אחרות שעל-פי חוק מופקות על-ידי חברות הפקה חיצוניות, וגם שם חווים היטב את טעמו הדומיננטי של קובלנץ. בחירת התוכן נעשית באמצעות הליך של קול קורא. אין זה הליך מכרזי, התקציב נקבע מראש, הלקטורים נחשפים לחומר הראשוני ללא סימנים מזהים, אבל התהליך הוא ארוך מספיק כדי שהמנהלים של קובלנץ - המשמעותית בהם לצורך זה היא טל פרייפלד - יוכלו לעצור את "מה שלא בא לקובלנץ טוב".
לדברי מפיק בתעשייה "ההחלטות מאוד לא שקופות. בהליכים של התאגיד יש ניקוד ונימוקים אבל אף פעם אי-אפשר לדעת מה עומד מאחורי זה. גופי ההפקה לא באמת יודעים למה תוכנית יורדת וגם בתאגיד עצמו הרבה פעמים לא מבינים את ההחלטות. יש חוות דעת של לקטורים אבל יש הצעות מאוד דומות הרבה פעמים ולא ברור למה אחת כן והשנייה לא. הרבה פעמים זה העדפות המנכ"ל לחברת הפקה כזו או אחרת - יותר נכון לבעלים של חברות ההפקה. כשרבו עם בתי הפקה שונים, הייתה להם מערכת יחסים לא טובה עם קובלנץ. טדי לא קיבלו בתאגיד עבודה תקופה ארוכה, ופתאום הגיעה לשם מפיקה ראשית שמחוברת לתאגיד, ולפתע הכל בסדר. לעומת זאת יש שם חברות הפקה כמו יולי אוגוסט או ארצה, שתמיד יקבלו את החלק הכי גבוה שאפשר, ויעשו כל תעלול אפשרי כדי שהם יקבלו יותר".
"הוא לא סופר את המועצה"
לכאורה גם לקובלנץ יש גורם מפקח - מועצת התאגיד שאמורה בין היתר לאשר את לוח השידורים שיצר. בניגוד לגופי שידור אחרים לתאגיד אין גורם מפקח חיצוני. מתוך רצון להגן על השידור הציבורי מהשפעות זרות, יצר המחוקק מבנה של מועצה שאיננה כפופה לשר כלשהו מצד אחד ושל מנכ"ל שהוא גם עורך ראשי בעל חופש מוחלט. המועצה מתווה מדיניות: מחובתה להחליט למשל, כמה תרבות תהיה בתמהיל השידורים, כמה אחוזים מותר לכל חברת הפקה להפיק. וכדומה. באחריותו של המנכ"ל ליישם את המדיניות, אולם חברי המועצה נמנעים לחלוטין מלהתערב בשיקולים תוכניים. כלומר, אם קובלנץ יבחר להוריד מהאוויר את "גאולה ולונדון" כפי שביקש, באפשרותו לעשות זאת רק אם הוא לא משנה באופן מהותי את התמהיל. במקרה ויביא, כפי שאכן עשה, את "סוכן תרבות" שיושב על אותה משבצת, סביר, שהמועצה לא תתערב. כידוע בתחילת הדרך עבד קובלנץ יד ביד עם המועצה, אך בשנה האחרונה מאז שנבחר למנכ"ל קבוע טוענים מקורבים שהוא חדל אפילו לשמור על מראית עין של מקשיב להם.
"הוא לא באמת הקשיב למועצה, לא מילא את הציפיות והדרישות", אומר מקורב לחברי המועצה. "קובלנץ הקשיב וביצע מדיניות אחרת, ולמועצה לקח זמן להבין שהוא עשה משהו אחר. למשל האופן שבו מרח אותם עם מדידת הרייטינג... למועצה היו טענות קשות על מהדורת יום שישי והנחו אותו לבדל אותה מהמהדורות של הערוצים האחרים, לחפש פתרונות שהם לא עוד פאנל משמים - הוא לא עשה כלום. קובלנץ לא סופר את המועצה מאז שנבחר, מציג להם דברים כפי שהוא רוצה, והם לא תמיד נפגשים עם המציאות".
המקורב מסביר כי האופן שבו מוגדר החוק מקשה להתמודד עם האופן שבו קובלנץ מתנהל: "הוא עורך ראשי - החוק מקנה לו כוח אבסולוטי והמועצה לא נכנסת לשיקולי העריכה, כי גם אם יכלה זה מדרון מסוכן. החוק הגן מעולה על התאגיד מהפוליטיקאים, אבל לא מפני מגלומן שחושב שהתאגיד זה הוא. אין למועצה מנופים על מנכ"ל כזה, הדברים היחידים שהמועצה יכולה לעשות זה לא לאשר לוח שידורים, לא לאשר תקציב (מה שלא הגיוני) או לפטר אותו. והמועצה בשלהי כהונתה הקודמת לא רצתה לעשות את זה. הכוח האבסולוטי שהחוק נותן למנכ"ל גורם לכך שיש חשיבות עצומה באיזה אדם מדובר. כשגובש החוק התכוונו שיבוא מישהו משליחות ציבורית, שיבחר אנשים חזקים ומקצועיים שיאזנו אותו. ולא זה מה שבא".
אין רייטינג? נשנה את שיטת המדידה
אחת הסיבות לכך שקשה לבחון את המהלכים של קובלנץ היא העדרו של אחד הכלים המרכזיים למדידת יעדי תוכן - הרייטינג. קובלנץ שלא רווה נחת מאופן המדידה בוועדת המדרוג שיכנע את מועצת התאגיד ללהפסיק לשלם את 1.2 מיליון השקלים הנדרשים ולצאת מהוועדה, והבטיח להקים מדידה עצמאית אחרת שתשלב את החשיפה בכל הפלטפורמות שהתאגיד פועל בהם. כמובן שבהמשך אחרי שהתאגיד כבר היה בחוץ התברר פתאום שלא כל-כך פשוט למדוד באופן הזה, ובחודשים האחרונים התאגיד לא מקבל את נתוני הרייטינג.
חשוב להבין שבניגוד למקובל לחשוב לנתוני הרייטינג אין רק משמעות בהיבט הכלכלי של תשלום עבור פרסום, זהו כלי ניהול תוכן שמאשר לא רק לעשות בחירה מושכלת בין תוכניות אלא גם ללמוד האם גופי השידור ששייכים לוועדה מקבלים נתונים צפייה (לרבות קהלים) של 65 ערוצים - גם של התאגיד בשביל האופטימיזציה. "לא ייתכן שלגוף שידור ציבורי לא יהיה את הכלי כזה", אומר רוני ארן, יו"ר ועדת המדרוג. "עם כל הטענות למערכת שאיננה מושלמת, המערכת שמודדת בישראל מודדת את מרבית מדינות מערב אירופה בדיוק באותה טכנולוגיה, ומה שמתאים ל-BBC אמור גם להתאים לתאגיד. מה אמורים הנתונים להבין? למשל, איזה קהלים צופים בתוכניות של התאגיד. ייתכן שלשתי תוכניות אין רייטינג גבוה אבל אחת מושכת נשים אוכלוסיית יעד שהתאגיד מעוניין בה והשנייה פנסיונרים שיש בשפע ממילא.
"בקשת ורשת", מספר ארן, "מחלקות המחקר יושבות על השידור החוזר ומנתחות ברמת כל בית מי צפה בתוכנית המקורית, מי בשידור החוזר, כמה גם וגם, כמה חדשים בשידור החוזר ומה מאפיין אותם. זה מאפשר לקבל החלטות על אופטימיזצייה של ההשקעות בתוכן. אם יודעים שתוכנית שהשקיעו בה 100 שקל הניבה 10% רייטינג, השידור החוזר הוא חינמי ומניב 2%. במקום השידור החוזר יש אופציה לקנות תוכנית שעולה 200 שקל ותביא 3% אפשר להבין מה עדיף אפס עם 2% או 200 עם 3%? האם לשדר תוכנית בשידור חוזר ב-16:00 או ב-10:00? זה אופטימיזציה של הלוח - כמה מוציאים על כל רצועה ואת מי וכמה מביאים לצפות. אבל בלי נתונים אי-אפשר לקבל החלטות מושכלות. מקבלים החלטות להעלות את זה או להוריד את זה כמו בקייטנה. התנהלות ילדותית".
קובלנץ כזכור, קשר את העזיבה של ועדת המדרוג בביקורת קשה על איכות הנתונים, אבל יש הטוענים נגדו כי הפרישה מסייעת לו שלא למדוד את התאגיד מול היעדים ושומרת על מסך עשן על מה מצליח ומה לא. "כשנוח לו הרייטינג לא חשוב ולא צריך להתנהל לפיו אבל כשרוצים לפטר, מרגיש נוח להגיד שלא הביאו רייטינג, ומצד שני כשיש פתאום נתון מוצלח של המונדיאל, האירוויזיון או תוכנית כלשהי שעלתה במקרה, ממהרים עם זה החוצה בשמחה".
כאמור, נתוני הרייטינג והקהלים הם אינפורמציה שמצויה בוועדת המדרוג אך התאגיד איננו מקבל אותם כי הם לא חלק ממנה. מתברר כי מבחינת רייטינג אין פער משמעותי בין רצועות אחה"צ - כולן מניבות נקודה או שתיים. ההבדל הוא בקהלים שהן מצליחות להביא ומסתבר שדווקא לקלמן סגל יש במפתיע גם קהל בגילאי 13-17 - קהל קשה להשגה בטלוויזיה. הצפייה גבוהה יחסית גם בקבוצת 45-54 שבהתחשב לקהל של התאגיד נחשבת צעירה. נסייג שהכל במספרים קטנים מאוד כי הצפייה נמוכה מאוד.
כאן: "גוף התוכן המוביל והיצרני בישראל"
מהנהלת כאן נמסר בתגובה: "כל ההחלטות בתאגיד מתקבלות בהליכים סדורים ומתועדים וכפוף לכל כללי המנהל התקין. בהיות התאגיד גוף צעיר לוח השידורים משתנה, ועוד ישתנה, עד שתתייצב ותתעצב השפה הייחודית ויתייצבו התוצרים הנדרשים לשידור ציבורי. שיטת הרייטינג המיושנת משרתת אך ורק את הערוצים המסחריים, והתוכן המעולה של התאגיד מגיע אל הציבור בכל מקום שהוא נמצא בו, בדיגיטל, ברדיו ובטלוויזיה. מרבית החשיפה נרשמת בדיגיטל בהתאמה להרגלי הצפייה בעידן הנוכחי. מועצת התאגיד קבעה כי בשלב זה לא יתקיים מכרז מדידה עצמאית, והתאגיד מפרסם בכל יום את נתוני החשיפה בדיגיטל.
על פי החלטת מועצת התאגיד, מנכ״ל התאגיד, בכובעו כעורך הראשי של כאן 11, הוא בעל הסמכות להורדת תוכניות או העלאתן וכן למינוי מגישים. מנכ"ל התאגיד, עם העובדים המצוינים כאן, אחראי למהפכת התוכן עם הפיכתו של התאגיד לגוף התוכן המוביל והיצרני בישראל וכך נמשיך.
תמוה כיצד מתקבלות ההחלטות ב"גלובס" - התעלמות מוחלטת מהישגי השידור הציבורי, ובהם מכירת "טהרן" לחברת אפל באחת העסקאות הגדולות שנעשו כאן, ועיסוק מתמיד ברכילויות וזרם של חלקי שמועות ארסיות.
***גילוי מלא. עורך מדור "נתח שוק" דוד ורטהיים משדר לצד אראל סג"ל ברדיו 103
