כך יכולה הממשלה לצאת מהמשבר הכלכלי
כדי להתמודד עם האתגר הנוכחי ולמזער את ההשפעה של המשבר באופן מיטבי, יש לשלב בין אסטרטגית פיסקלית נרחבת לבין אסטרטגיה מוניטרית שתשמור על ערך השקל ועל ריבית נמוכה. תפקידה של האסטרטגיה הפיסקלית הוא לבלום את הירידה בביקוש המצרפי ולמנוע פשיטות רגל של עסקים רבים באמצעות מתן הלוואות לעסקים אלה. תפקידה של האסטרטגיה המוניטרית הוא לעודד את שוק ההון ולייצר זרז לצריכה, וכן לאפשר לעסקים ולמשקי הבית נזילות, כל עוד לא הסתיימה ההתאוששות מן המשבר. השילוב בין שתי האסטרטגיות יבסס את הכלכלה לקראת התמודדות מוצלחת עם המשבר הנוכחי, ולכן הדבר דורש תוכנית שיקום כלכלית נרחבת אשר תפעל בכמה תחומים.
הרחבה פיסקלית תזדקק למקורות מימון. במצב הנוכחי שבו קיים גירעון מבני אשר קדם למשבר ולנוכח המיתון הצפוי בפעילות הכלכלית, יש שלושה מקורות אפשריים:
הראשון הוא ללוות כסף על חשבון השנים הבאות; השני הוא לקצץ בהוצאות שאינן תורמות לצמיחה; השלישי הוא העלאת המסים הקיימים.
הפתרון השלישי נראה כמו הפתרון הקל ביותר מכיוון שאינו מגדיל חובות ואינו מסובך מבחינה פוליטית. אך בפועל זהו הפתרון הגרוע ביותר, כי מי שמשלם את המסים האלה הוא זה שיוצר את הצמיחה ומי שבלאו הכי נפגע מהמשבר - המגזר העסקי. לפיכך על ההרחבה יהיה לבוא משני המקורות האחרים.
בגזרת ההלוואות אפשר לקחת 100 מיליארד שקל בריבית של 3% ממשקיעים מוסדיים, כגון קרנות פנסיה חובה של העובדים בישראל, כדי לייצב את הכלכלה. מכך ירוויחו הן העובדים שמשקיעים בקרנות והן העסקים אשר הדבר יסייע להישרדותם העסקית.
בגזרת הקיצוצים בהוצאות שאינן תורמות לצמיחה, האתגר הפוליטי אינו פשוט אבל משברים כלכליים הם בדרך כלל הזמן שבו אפשר ורצוי להתגבר על קשיים פוליטיים, כפי שנעשה בתוכנית הייצוב של 1985 וברפורמות של 2003.
לקצץ בפנסיה התקציבית
רצוי בהחלט לממן הרחבה פיסקלית על ידי קיצוץ של הוצאות שאינן תורמות לצמיחה, כגון ביטול פטורים ממס שמהם נהנים דווקא הקבוצות החזקות במשק ועובדים מהעשירון העליון: כגון פטור ממס על קרנות השתלמות או הטבות במס הכנסה ליישובי פריפריה.
כמו כן, באופן דומה להוצאת עובדי המגזר הפרטי לחל"ת, יש לקצץ בשעות העבודה ובשכר של עובדים שאינם חיוניים במגזר הציבורי וברשויות המקומיות. על קיצוץ זה להתמקד במשכורות העובדים הבכירים ברשויות מקומיות ובמשכורות חברי הכנסת והתקצוב החודשי שלהם, לטובת בעלי השכר הנמוך. כפי שמקצצים בהתחייבויות הכספיות של המדינה בהווה, אפשר לקצץ גם בהוצאות העתידיות. יש לקצץ בפנסיה התקציבית או למסות אותה, שוב בדגש על בעלי ההכנסות הגבוהות.
לבסוף, בצד המדיניות המוניטרית, הפחתת ריבית תהיה כנראה אפקטיבית פחות משהייתה במשבר הקודם, שהרי אין מדובר כעת במשבר פיננסי, ומלבד זאת - היא נמוכה בלאו הכי. עם זאת יש לשאוף לשמור על שיעור ריבית נמוך, ובמידת הצורך להוריד אותו אף יותר, אולי תוך שימוש בכלים כמו Quantitative Easing - רכישה של איגרות חוב ממשלתיות על ידי הבנק המרכזי, שנועדה להזרים כסף נוסף למערכת גם במצב של ריבית אפסית.
הכותב הוא חוקר בחוג ללימודי עבודה, אוניברסיטת תל-אביב, החוג לממשל ומדיניות, אוניברסיטת אוקספורד. מנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי
