נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות / צילום: ברני ארדוב וואלה
בית המשפט העליון לא יערוך דיון נוסף בפסק הדין בעניין "קרטל הגיזום", שהגדיל את הסכומים שאותם יכולות לתפוס ולחלט רשויות האכיפה במקרה של חשד לביצוע עבירת הלבנת הון - כך קבעה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות. המשמעות היא שהרשויות רשאיות לתפוס ולחלט מחשודים ומנאשמים בעבירות הלבנת הון את סכומי העבירה "ברוטו" ולא לנכות מסכומי החילוט הוצאות "לגיטימיות" שהיו לחשודים/נאשמים, כגון תשלומי מסים.
בהחלטתה הדוחה את בקשת המורשעים בפרשה שאליה הצטרפה כידידת בית המשפט גם לשכת עורכי הדין, כתבה חיות: "בפסק הדין (בעניין קרטל הגיזום, מ' ב') נדונה השאלה האם יש להתחשב בהוצאות 'לגיטימיות' ובהן תשלומי מסים בעת קביעת היקף הרכוש שהינו בר חילוט לפי חוק איסור הלבנת הון. בית המשפט הגיע למסקנה חד-משמעית שלפיה יש לכלול במסגרת הרכוש שהינו בר חילוט את כלל הרכוש שנעברה בו העבירה, ולא רק את הרווח שהשיג העבריין בשל כך".
לדברי חיות, "קביעה זו אף אם יש בה חידוש מסוים, היא לכל היותר פיתוח הלכתי שאינו עולה כדי הלכה חדשה המצדיקה דיון נוסף בה, בייחוד בהינתן העובדה שהיא עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות של בית משפט זה".
לצד זאת, התייחסה חיות גם לטיעונים שהעלתה ועדת עבירות כלכליות ואיסור הלבנת הון בלשכת עורכי הדין, בראשות עורכי הדין אורי גולדמן, יעל גרוסמן וגיל דחוח, שטענו כי יש להתחשב בהוצאות לגיטימיות ובתשלומי מסים כנימוקים מיוחדים להפחתה או לביטול החילוט. חיות הדגישה כי פסק הדין בעניין "קרטל הגיזום" לא קבע כי בשום מקרה אין להתחשב בהוצאות לגיטימיות ובתשלומי מסים כנימוקים מיוחדים להפחתה או לביטול החילוט, כשביארה כי "העובדה כי במקרה דנן שלל בית המשפט את ההתחשבות בהוצאות במסגרת של נימוקים מיוחדים אינה שוללת את שיקול-דעתו של המותב היושב בדין לבחון אם בנסיבותיו הפרטניות של מקרה אחר תתאפשר התחשבות בשיקולים אלה, ככל שהם עולים בקנה אחד עם תכליות הסדר החילוט".
מראית עין של תחרות
במרכז פרשת "קרטל הגיזום", ניצבו תיאומים שערכו ביניהן החברות המובילות בארץ לביצוע עבודות גיזום. זאת, בקשר ל-16 מכרזים שבוצעו ברובם בעבור חברת החשמל, לביצוע עבודות גיזום עצים באזורים שונים בארץ. התיאומים נערכו בעיקר בשנים 2009-2010.
במסגרת התיאום, לקראת פרסומו של מכרז לביצוע עבודות גיזום, נפגשו ביניהם הקבלנים הרלוונטיים וגיבשו הסדר כובל. במרבית המקרים סיכמו הצדדים כי הצעתו של אחד מקבלני הגיזום - שמחירה סוכם מראש - תזכה במכרז, וקבלנים אחרים יגישו "הצעות גיבוי", כלומר הצעות במחירים גבוהים יותר שנועדו ליצור מראית-עין של תחרות.
לעתים ניתנה גם התחייבות של מי מהמתחרים הפוטנציאליים שלא יגישו הצעה בכלל. בתמורה לכך, הזוכה הצפוי היה אמור להעסיק את האחרים כקבלני משנה באזור שבו זכה או לשלם להם סכום מוסכם. ביתר המקרים התבטאה התמורה בציפייה להדדיות במכרז אחר.
בעקבות מעשיהם, הורשעו החברות ומנהליהם בעבירות של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.
הערעור שהגישו לבית המשפט העליון נדחה. השופטים השאירו את ההרשעה על כנה ואף קבעו כאמור כי אין להפריד את הסכומים הלגיטימיים שצמחו למורשע מהסכומים שצמחו לו בעקבות ביצוע העבירה - בניגוד למה שקבע בית המשפט המחוזי.
בכך, הגדילו שופטי העליון באופן משמעותי את הסכומים שחולטו מהמורשעים ביחס להחלטת המחוזי: לנאשם ירון בלווא, בעליה של חברת גיזום הנושאת את שמו, הוגדל סכום החילוט מ-200 אלף שקל ל-800 אלף שקל; לאחים פרץ ואסא קופר וחברת הגיזום, שבבעלותם "ורד בר", הוגדל סכום החילוט מ-350 אלף ל-2 מיליון שקל; לרמי ברזלאי והחברה, שבבעלותו "מנהרת אשקלון", הוגדל סכום החילוט מ-150 אלף שקל ל-720 אלף שקל; ולחברת השביל הירוק, שבבעלות הראל גולסט, הוגדל סכום החילוט מ-150 אלף שקל ל-540 אלף שקל.
"חטא ראשון שמכתים הכל"
לדברי השופט עוזי פוגלמן, "אותו 'חטא ראשון' מכתים את כל התקבולים שהועברו על בסיס אותה התקשרות. לא ניתן לבחון את התמורה שהתקבלה עבור העבודות משל הייתה זו סביבה 'סטרילית' שבה ניתן לבודד מטבע מטבע, ולהפנות - זה לצורך ביצוע עבודות הגיזום, וזה לצורך הפקת רווח לקבלן המרמה. הטענה שמבקשת לראות בעבודות שבוצעו כ'לגיטימיות', מנסה לנתקן מההקשר העברייני שעמד ביסודן, ובפרט מהדרך הפסולה שבה הושגה הזכייה שהן בוצעו מכוחה".
לכן, פוגלמן קבע כי "כל התמורה שהתקבלה כתוצאה מהחלטות ועדות המכרזים הרלוונטיות על ההצעות הזוכות היא רכוש שמקורו בעבירת קבלת דבר במרמה לפי חוק איסור הלבנת הון", וכי יש לשלול מהמערערים את כל התקבולים שהפיקו כתוצאה מהשתתפותם במכרזי עבודות הגיזום, החלטה שמשמעותה כאמור הגדלה משמעותית של היקף הכספים שיחולטו.