הלבניות בחיפה לאחר קריסתה של אחת מהן / צילום: בר אל, גלובס
בבוקר יום שישי לפני כשבועיים התעוררו תושבי חיפה כשהנוף העירוני המזוהה עמם כל כך השתנה ברגע. אחת משתי הלבניות המפורסמות במתחם בזן בעיר התמוטטה, ונותרה כערימת בטון שבורה לנגד עיני התושבים. רבים התייחסו לאותה קריסה באופן מטאפורי: המבנה האדריכלי, שנחשב לסמל העיר, סימל באותו יום את בוא הקץ עבור התעשיות המזהמות במפרץ חיפה. השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, שרק לפני זמן קצר נכנסה לתפקידה, הכריזה באותו בוקר: "זהו סמל משמעותי של תחילת הסוף. הפעם הקריסה התרחשה בטעות, בפעם הבאה היא תהיה מכוונת. לתושבי חיפה מגיע לחיות בסביבה בריאה".
אך הצרות של בזן לא הסתכמו בהתמוטטות הלבניה. ממש מספר ימים לאחר קריסת מבנה קירור המים הישן, פורסם דוח מקינזי העוסק בעתיד התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה, שנתיים לאחר כתיבתו. למרות שחלקים ניכרים וחשובים בו הושחרו מטעמים עסקיים וביטחוניים, מי שקרא בין השורות, הבין שפינוי מפעלי מפרץ חיפה והקמתם בשטח אחר יעלה 18 מיליארד שקל ואינו משתלם כלכלית, אך סגירתו של המתחם הפטרוכימי בתוך עשור תוך יישום פתרונות חליפיים שונים - דווקא תשתלם למדינה, כשעל המדף מונחת תוכנית רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) להקמת עד 100 אלף יחידות דיור על פני כ-36 אלף דונם.
● ההחלטה על בזן: שיקולי ביטחון אנרגטי ולאומי
כותבי הדוח לא ממליצים לקובעי המדיניות על יישום חלופה כלשהי, אלא מציגים את הכדאיות הכלכלית של ארבע חלופות, כאשר הכלכלית שבהן היא סגירת המתחם עד לשנת 2030. ב-20 השנים האחרונות נסגרו כ-14% מיכולות הזיקוק בעולם. בשעה שבה העולם צועד לקראת כלכלה דלת פחמן ושימוש מסיבי ברכבים חשמליים, הביקושים לתזקיקי נפט עשויים לצנוח בשווקים שבהם פועלת בזן. צמצום פעילות החברה אינו כדאי, שכן מדובר ב'כלים שלובים' בין התחומים השונים, וויתור על חלקים מהם עלול לגרור את החברה להפסדים. בין כה, הרווחיות של בזן צפויה לרדת משמעותית החל משנת 2025, בהסתמך על התחזיות בשוק האירופי.
סגירת בזן משמעותה ויתור על 60% מכושר הזיקוק של ישראל, וצורך למצוא חלופה לייצור ביטומן (אספלט), על ייצורו לבזן יש מונופול. על כן, הדוח עוסק ביכולות יבוא ואחסון של תזקיקים וחלופות לתעשייה הקיימת, כאשר עלות הפירוק נטו של בזן צפויה לעלות 1.9-2.3 מיליארד שקל ולהימשך שלוש-ארבע שנים.
המדינה תרוויח מכך שיבטלו פרויקטים להרחבת וקיבוע התעשייה, בהם תוכנית קרקעות הצפון והרחבת תש"ן (תשתיות נפט אנרגיה), שעלולה לעלות למדינה יותר ממיליארד שקלים, וכן התוכנית להעתקת קצא"א. ביטול התוכניות הללו יממן הקמת מסוף לקליטת תזקיקים והעתקת ייצור הביטומן (בעלות של כ-105-175 מיליון), ויותיר את המדינה עם סכום של 815 מיליון שקל, שיכולים גם לשמש לניקוי הקרקע המזוהמת. לפי רמ"י, שיקום הקרקע יעלה כ-1.5 מיליארד שקל, ועשוי להיות פשוט יחסית, בשל המבנה הגיאולוגי של השטח.
האם מדובר בעוד דוח שעתיד להיוותר רק על דפי העיתונים? רפי אלמליח, מנהל אגף תכנון ופיתוח ברמ"י, מבהיר כי קידומו קרוב מתמיד: "אלו לא חלומות באספמיה. אם בזן חושבים שזה דוח שהולך להתייבש במגירה, אז יש לי חדשות: הוא הולך להתקדם. בתקופה האחרונה, אנחנו רואים שיש יותר התגייסות של שרים לכיוון של יישום, בשלבים, של התוכנית. אנחנו מדברים על שינוי מטרופולין הצפון".
הקשר בין זיהום תעשייתי לתחלואה
הדוח של מקינזי איננו דוח סביבתי. הוא לא משכלל את העלויות החיצוניות המושתות על המדינה והתושבים בשל זיהום, לא עוסק במשבר האקלים, ולא באספקטים אקולוגיים. זווית הראייה שלו צרה, ועוסקת ברווחי המדינה באם תפונה התעשייה הפטרוכימית. אך פעילי הסביבה במפרץ חיפה חיכו זמן רב לפרסומו, לאחר שבתום מאבק ארוך שנים ורצוף בהפגנות מול גורמי ממשלה, הבינו שהמניע הכלכלי הוא זה שבכוחו לשים קץ לזיהום התעשייתי בעיר.
המאבק הסביבתי-בריאותי בחיפה, שהיא ממוקדי זיהום האוויר המשמעותיים בישראל, הולך שנים רבות אחורה. בזמן שזיהום אוויר חיצוני הורג מיליוני אנשים ברחבי העולם בשנה, ולפי נתוני ה-OECD כ-2,200 אנשים בישראל, דרשו התושבים מהרשויות לבדוק את הקשר בין תחלואה ומזהמי התעשייה, ולהדק את הפיקוח על בריאותם. במהלך 20 השנים האחרונות אכן נערכו מספר מחקרים באזור, במטרה לבדוק את הקשר בין איכות האוויר במפרץ חיפה לתחלואה ולתמותה ממחלות שונות, אך באף אחד מהם לא הוכח קשר מובהק.
יחד עם זאת, בעשור האחרון הצביע משרד הבריאות שוב ושוב על כך שבמפרץ חיפה ישנה תחלואת סרטן גבוהה. השבוע, בדיון שנערך בכנסת, אמרה ד"ר איזבלה קרקיס, מנהלת המחלקה לאפידמיולוגיה סביבתית במשרד הבריאות, כי " דוח תקופתי שנערך בעניין זיהומים ותחלואה, והמקיף נתונים עד שנת 2016, אישר בצורה ברורה שיעור גבוה במפרץ חיפה של תחלואת סרטן בהשוואה לאזורים אחרים בארץ".
כך למשל, בדוח הסרטן לפי ערים לשנת 2018 שמפרסם משרד הבריאות, נמדדה תחלואת סרטן חודרני בכלל האתרים, ונמצאה גבוהה ב-9%-14% מהצפוי בקרב גברים ונשים בנפת חיפה, בהשוואה ל-13 נפות שנבדקו. תחלואת סרטן הריאה נמצאה בנפת חיפה בשיעור גבוה ב-14%-26% בנשים, וב-18%-21% בגברים, בהשוואה לאותן 13 נפות. אך גם באותו דוח חוזר משרד הבריאות על כך שאין להסיק מהם לגבי קשר ישיר בין זיהום סביבתי לבין התחלואה בסרטן, וכי יש צורך במחקר ייעודי ואנליטי מבוסס היטב בנושא.
כמה מחקרים, העתידים להתפרסם בקרוב, מנסים לשפוך אור על הקשר בין זיהום תעשייתי במפרץ ובין תחלואה. אך לתעשייה הפטרוכימית משמעויות סביבתיות רחבות. ב"מדד ההשפעה הסביבתית" השלילית שמפרסם המשרד להגנת הסביבה, "כיכבו" בעשיריה הפותחת בשנת 2017 (השנה המאוחרת ביותר שבה עסק הדוח), חמישה מפעלים בבעלות החברה לישראל: רותם אמפרט נגב (מקום 1), בזן (מקום 2), כרמל אולפינים (מקום 4), גדיב תעשיות פטרוכימיה (מקום 5), ומגנזיום ים המלח (מקום 6. במקום ה-3 נמצא פז בית זיקוק אשדוד). שלושה מתוכם מצויים בשטח צפוף, בלב אוכלוסיית חיפה. יתר על כן, בדוח של המשרד משנת 2017, עולה כי נזקי הזיהום של מתחם בזן בחיפה נכון לשנת 2014, מתבטאים בעלויות חיצוניות של תרופות, ימי מחלה, ימי אשפוז וכו' בגובה 650 מיליון שקל בשנה.
כשלים באכיפה ובדיווח במפרץ
גם אם פינוי התעשייה הפטרוכימית אכן נראה באופק, יש לפקח על השפעתה באדיקות כל עוד היא פועלת. לפי המשרד להגנת הסביבה, בשנים 2009-2019 הופחתו כ-80% מהמזהמים המסרטנים במפרץ חיפה, אך לפני כשנה ספג המשרד ביקורת קשה בנושא ממבקר המדינה, שמצא כשלים בניטור, בפיקוח, באכיפה ובדיווח במפרץ. אזור מפרץ חיפה נותר אחד ממוקדי הזיהום הסביבתי הבולטים בישראל, הכולל, בין היתר, זיהום אוויר משמעותי (מהנמל ומתחנות הכוח), אך הניטור לא אפשר קבלת תמונת מצב מהימנה ומדויקת, והתרעות המשרד לציבור על זיהום חריג מתפרסמות רק לעתים נדירות.
כך, לדוגמה, שריפת ענק שפרצה במיכל דלק בבתי הזיקוק בסוף דצמבר 2016 יצרה עמוד עשן שנראה למרחוק, ואף המטיר על שכונות הקריות פתיתים שחורים. עם זאת, תחנות הניטור הסמוכות לא דיווחו על עליות במזהמים, אלא אף על ירידה ברמות החלקיקים הנשימים באוויר.
בנוסף, המשרד נסמך על מדידות החברה ונתוניה לשם הסקת מסקנות, ומדדים רבים שקשורים לזיהום האוויר במפרץ חיפה כלל לא נמדדים באופן שוטף. האכיפה והענישה אינן מתבצעות כראוי, ובסופו של דבר - המזהם לא משלם. לפי המבקר, המשרד נקט אמצעי אכיפה מנהליים או פליליים רק בעניינם של מחצית מכ-450 המפגעים המהותיים שדווחו ותועדו בשנים 2013-2018 באזור. בנוגע להליכים פליליים, בשנת 2018 נפתח תיק חקירה אחד בתחום זיהום האוויר, למרות שבאותה שנה אותרו 26 מפגעים.
דוח של מרכז המידע והמחקר בכנסת שפורסם בשנת 2018, כימת את מספר חריגות פליטת מזהמים במתחם; במהלך שנת 2017 נמדדו כ-1,500 חריגות מהערך המרבי של מזהמים שונים. כ-35% מהן היו במהלך פעילות שגרתית, ואילו כ-65% נמדדו במהלך תקלות או אירועים לא שגרתיים. מסוף שנת 2016 ובמהלך שנת 2017 נמדדו חריגות מערכי הסביבה של המזהם בנזן (המוגדר כמסרטן ודאי) בתחנות הניטור שבסמוך למתחם בזן, ברבע מכלל הדיגומים.
הפעילים באזור ממשיכים להיאבק לפינוי המתחם, ומבהירים כי אין להם אמון ברגולציה ובאכיפה המתבצעת באזור. "המשרד להגנת הסביבה מדבר על צמצום פליטות מסרטנים בחיפה בשנים האחרונות - אך מה שעומד מאחורי צמצום זיהום האויר בחומרים אורגניים מסרטנים הוא בעיקר סגירת תעשיות ופחות פעולות רגולציה", אומרת ד"ר רויטל גולדשמיד, ממרכז מחקר סביבתי חיפה. "בהמשך לדוח המבקר, הטוען לחולשת הרגולטור מול התעשיות ובעלי עניין, אפשר לראות בדוחות כי המשרד להגנת הסביבה לא עומד ביעדי החלטת ממשלה 529 והתוכנית הלאומית לצמצום זיהום האוויר במפרץ חיפה.
"אפילו צווים מנהליים שניתנו לבזן בשל דליפות בנזן לא נאכפים כראוי, ועדיין נרשמות חריגות וערכים אקוטיים. מהתמונה המלאה העולה מדוח מבקר המדינה, וכן על פי עקרון הזהירות המונעת, לא ניתן לסמוך על הרגולציה ונדרש להרחיק את התעשיות המזהמות והמסוכנות משכונות מגורים.
"כל יום מוביל לעיכוב בתוכנית גובה חיי אדם ועולה למדינה הרבה כסף בעלויות החיצוניות מהתחלואה והזיהום. בכל מקרה, הרפורמות במשק האנרגיה בין כה מייתרות את תעשית הזיקוק הפוסילי בישראל בטווח של 10 שנים מהיום. חיפה אינה מקום נקי, ונדרש ליישם את החזון בקרוב".
"גם אם המחקרים אינם סיבתיים ואינם קושרים חד משמעית בין התעשייה הפטרוכימית בעיר לבין עלייה בתחלואה, זה עדיין לא מצדיק את 'הלבנת' הזיהום של בזן", אומרת ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לסיכוני בריאות. "כמו כל מפעל, הם צריכים להיות כפופים לרגולציה אפקטיבית. אך הקנסות נמוכים ברמה מגוחכת, כמעט ואין בדיקות פתע, ולא ברור למה לא מוגברת האכיפה. חשוב לנטר את המזהמים הייחודיים הנפלטים מבזן, כרמל אולפינים וגדיב. חומר הגלם מיובא, 40% מהתוצר הולך ליצוא, אבל זיהום האוויר נשאר פה, והתושבים נאלצים להתמודד איתו".
לפי המשרד להגנת הסביבה, האכיפה במפרץ הוגברה, כך שבמהלך 2018 נערכו 49 בדיקות פתע בארובת מפעלי קבוצת בזן, ובמהלך 2019 נערכו 51 בדיקות. בתחנות הניטור באזור לא נמדדו ב-2019 חריגות מריכוזים מרביים יממתיים של בנזן, וגם אין חריגות בבנזן בקרב האוכלוסייה באזור, אך נמדדה חריגה מהערך המרבי השנתי של בנזן במספר נקודות דיגום בסמוך לגדר מתחם בזן.
בזן נרתעת מתקני איכות סביבה
בזמן שרווחיות בתי זיקוק בעולם יורדת וחלקם מגיעים לכדי סגירה, דוח של הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב מציב את תעשיית התזקיקים במקום הרביעי בעולם בפליטת גזי החממה בסקטור התעשייתי. מזקקות נפט ממוקמות במקום השני בפליטת גזי חממה, בממוצע פר מפעל - מיד לאחר תחנות כוח. בזמן שהעולם מחליף את הדלקים המאובנים באנרגיות נקיות, דוח מקינזי מאותת למקבלי ההחלטות בישראל לפעול בהקדם.
בזן עצמה, בדוח האחרון שלה, הצהירה כי גורמי סיכון משמעותיים עבור רווחיותה הם שינויים בתקנות ותקנים בנושא איכות הסביבה, מעבר לחלופות למוצרי נפט ולמחזור פלסטיק, ומימוש התוכנית שעליה הצהיר שר האנרגיה, יובל שטייניץ, לאיסור יבוא כלי רכב מונעים בבנזין ובסולר.
בהקשר הזה, ד"ר סיניה נתניהו, כלכלנית משאבי טבע, חקלאות וסביבה והמדענית הראשית לשעבר של המשרד להגנת הסביבה, טוענת כי ישנו עיוות בתפיסה הכלכלית הבסיסית במרוץ של המדינה ליישום התוכנית, כשכלל לא בטוח שניקוי הקרקע ועדשת הדלק במי התהום פשוטים ויאפשרו מגורים על הקרקע. "וזאת בזמן שבאופק עלול להירקם פיצוי נדיב לחברה שבין כה לעסקיה אין תוחלת עתידית, בעולם של כלכלה דלת פחמן ומעבר לחומרים שאינם מבוססי דלק.
"השתת עלויות הטיפול בזיהום צריכה להיות על המזהם. בסופו של דבר החברה עלולה להיות מפוצת כלכלית על כך שברחה מתעשייה הנמצאת בצניחה ולהשאיר אחריה נזקים סביבתיים בעלות טיפול של מליארדי שקלים. אין שום היגיון שבעוד שהחברה מושכת במשך שנים דווידנדים וחלים עליה חוקי סביבה לפי דין, המדינה תממן את הטיפול בקרקע המזוהמת במקום שהכנסות אלו יופנו לפעולות לטובת אזרחי המדינה".
במציאות שבה תעשיית הדלקים המאובנים מצטמצמת, וחלופות בנות קיימא הופכות נחוצות ונפוצות יותר, ייתכן כי מימוש הכדאיות הכלכלית שעליה מצביע דוח מקינזי אף תדחוף את ישראל להגדיל את השימוש באנרגיות מתחדשות ולהפחית את התלות בתזקיקי נפט. לעומת זאת, אם צריכת הדלקים המאובנים תמשיך כפי שהיא, לסגירת המפעלים בארץ לא תהיה ככל הנראה השפעה אקלימית, וגזי החממה של התעשייה ימשיכו להגיע לאטמוספירה.
נכון לעתה, חוסר הוודאות שמייצרת הממשלה פוגע גם בתעשייה עצמה, כשהיא מקבלת מסרים סותרים - דוח מקינזי מדבר על פינוי, אך הממשלה גוררת רגליים. בינתיים, הניסיונות להרחיב את התעשייה נתקלים מחד במחאת תושבים ובוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, שסירבה להעביר את תוכנית תחנות הכוח החדשות של בזן לשלב תסקיר השפעה על הסביבה, וזאת בשל "אי ודאות תכנונית באשר להמשך הפעילות התעשייתית במפרץ". מאידך, החברה זכתה במכרז להקמת מעבדת חדשנות סביבתית במפרץ, וכאול מבית בזן זוכה למימון דרך רשות החדשנות.
גם אם תתקבל החלטה לפנות את התעשייה, הממשלה תידרש לסוגיות נוספות; סגירת התעשייה הפטרוכימית לא תעלים לחלוטין את הזיהום; מלבד זיהום אוויר תחבורתי, סקר שנערך עבור המשרד להגנת הסביבה מראה כי זיהום האניות בחיפה ובאשדוד שקול ל-15%-6% מכלל הפליטות של מספר מזהמים מסוכנים לבריאות בארץ.
בנוסף, המדינה תידרש לא רק לחלופות שיספקו ביטחון אנרגטי והפחתה מואצת של השימוש בדלקים מאובנים, אלא גם לנושא התעסוקה באזור. התעשייה במפרץ מספקת פרנסה ל-10,000 מועסקים (מתוך זה 1,400 עובדים שמועסקים ישירות על ידי בזן), שעבורם תצטרך המדינה לייצר רשת ביטחון משמעותית. בדומה למדינות רבות בעולם, גם המשרד להגנת הסביבה החל לקדם לאחרונה תוכנית גרין ניו דיל ישראלית, המסמנת את תעשיית האנרגיה הסולרית ככזו שבכוחה להוסיף יותר מ-10,000 משרות. זאת בזמן שלפי נתוני האו"ם, על כל דולר אחד שמושקע באנרגיה ירוקה בארה"ב נוצרות כ-70% יותר משרות מדולר המושקע בתעשיית הדלקים המאובנים.
מבזן נמסר בתגובה: "קבוצת בזן, המספקת עצמאות אנרגטית למדינה, בשגרה ובחירום, מהווה עוגן מרכזי לכלכלה בצפון, עם תרומה של כ-14,400 משרות במעגלים השונים, ואספקת מוצרים לכ-350 מפעלי המשך בפריפריה. כחלק ממדיניות סביבתית אחראית, בזן צמצמה בעשור האחרון את ההשפעה הסביבתית שלה בעשרות אחוזים.
"כפי שעולה מהדוחות המעודכנים ביותר של המשרד להגנת הסביבה, החלק היחסי של בזן בהשפעה על הסביבה במפרץ חיפה הנו נמוך מאוד ביחס לסקטורים אחרים באזור, והוא יורד בהתמדה. כל דיון באשר לעתיד מפרץ חיפה חייב להתייחס לכלל השיקולים הרלוונטיים ולהתייחס למחקרים ולעובדות, ולא לתפיסות עולם כלליות והמיית לב".