ארנון בר–דוד/ צילום: תמר מצפי
המשק הישראלי מנסה להתאושש ממגפת הקורונה והמערכת הפוליטית נערכת לקיץ של קיצוצים ומחאות. מיליון עובדים גילו כמה הביטחון התעסוקתי שלהם שברירי, תובנה שיכולה להביא לפריחה מחודשת של ארגוני העובדים, ובראשם ההסתדרות הכללית.
נראה, כי במקום לממש את ההזדמנות ולשפר את תדמית הארגון השנוי במחלוקת, בחר יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, לטוס מתחת לרדאר ולהימנע ממאבקים.
כצעד ראשון בחרה הנהגת ההסתדרות להכניס את עובדי המגזר הציבורי ״מתחת לאלונקה״. ההסכמים הצנועים שנסגרו בזריזות הביאו לכך שעובדים נאלצו לתרום את ימי החופשה בתשלום שלהם, או לחלופין לצאת לחל"ת.
במגזר הפרטי נתקלה ההסתדרות באתגר משמעותי - המשבר בחברת אל-על. ועד החברה, המייצג 6,000 עובדים, ניסה לנהל מו"מ אסרטיבי ותקיף, אך ההסתדרות החליטה לפצל ולהדיח את הוועד המכהן לאור התנהלותו הקשוחה שעוררה סערה ובכך להחליש את כוחו.
נראה שמלבד להעניק להנהלת אל-על דף ריק עם חתימת יו"ר הוועד בקצה, עשו בהסתדרות רבות כדי לחזק את ההנהלה במשא-ומתן עם העובדים. התנהלות יו״ר ההסתדרות בעניין אל-על שלחה מסר ברור לראשי הוועדים: בתקופה הקרובה אין מאבקים.
נחזור כעשור לאחור לשנת 2009. יו"ר ההסתדרות דאז,עופר עיני מפעיל את כובד משקלו כדי לדחוף את מפלגת העבודה לממשלה, ולהכניס להסכמים הקואליציוניים הישגים חברתיים כבירים. ההסכמים כללו עצירת הפגיעה בתנאי המגזר הציבורי, צמצום עובדי הקבלן, הגדלת תקציבי ההכשרה המקצועית, הארכת תקופת הזכאות לדמי אבטלה, והישגים נוספים.
הפופולריות של עיני בקרב הציבור נסקה, וכוחה הציבורי של ההסתדרות עלה דרמטית.
עשור אחר-כך, ראשי ארגוני המורים, יפה בן-דוד ורן ארז, הציגו עמידה איתנה במו"מ מול משרד האוצר, ודאגו לעובדים שבחרו בהם באופן מעורר קנאה, אך גם עוררו זעם ציבורי. מעמדם של השניים בקרב המורים והמורות התחזק משמעותית.
עיני ביקש להיאבק למען נושאים רוחביים; ראשי ארגוני המורים יוצאים בימי הקורונה למאבק עיקש וקשוח למען עובדיהם. בר-דוד ממשיך לבחור שלא לבחור. לא מאבק למען הציבור כולו, ולא מו"מ תקיף למען הוועדים.
איך הגענו למצב שישראלים רבים מבקרים את התנהלות הממשלה ואלפים יוצאים לרחובות, וראשי ההסתדרות לא מצאו לנכון להשתמש בכוח העומד לרשותם? המשבר הביא להזדמנות לייצר סולידריות במאבקי המגזר הפרטי והציבורי, בין השכירים לעצמאים, ולחזק בכך את כוח המיקוח של הארגון.
אך נראה, כי יו"ר ההסתדרות לא מעוניין באחריות לייצוג של כל הציבור הישראלי מול הממשלה ומול האיום הכלכלי. עמדה שאולי עלולה לעלות לו בקשריו הטובים עם המעסיקים ועם הדרג הפוליטי.
ההסתדרות סובלת זה שנים משחיקה במעמדה ובכוחה. היא התכווצה כמעסיק, איבדה את מרבית נכסיה, ונמצאת במאבק תדמיתי קשה. אם תציג היום ההסתדרות עמידה איתנה מול הממשלה, למען מאבקים חברתיים רחבים, זו תהיה הזדמנות נדירה להתנחל בלבבות הציבור הכללי, לעודד התאגדויות חדשות ברחבי הארץ, ולקבע את מעמדה כמובילת המאבק החברתי בישראל.
היום יותר מתמיד, הציבור - שכירים ועצמאים - מבין כי ביטחון כלכלי אינו סיסמה, אלא צורך קיומי. אחרי שנים שבהן נתפסת ההסתדרות כארגון עסקני ואינטרסנטי, כמקום שבו דואגים למקורבים ופחות לעובדים, אל לה לפספס את ההזדמנות ההיסטורית לעורר תקווה ולצאת לדרך חדשה.
הכותב הוא מזכיר סיעת "צדק חברתי" בהסתדרות, סיעת האופוזיציה