התאגדות עובדים/ צילום: שאטרסטוק
כשהיינו ילדים, למדנו בבית- הספר שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית; ושלכל אחד יש קול, שבו הוא יכול להשתמש כדי להביע את דעתו. למדנו על חשיבות ההצבעות החשאיות, ועל כך שהן מונעות סחיטה, איומים ושוחד. ועוד דבר חשוב, כשהיו בחירות בכיתה, הצבענו, והמורה ספרה את הידיים - "כי הרוב קובע".
לפני כחודש למדתי על חוק חדש בישראל, שלא הכרתי. לפי החוק הזה, שנחקק בשנות ה-50, הרוב לא קובע. להיפך, המיעוט יכול להכתיב לרוב את רצונו, ואפילו יקבל על זה גיבוי מהמדינה. שמו "חוק השליש", והוא קובע שאם שליש מהעובדים במקום עבודה מצטרפים לארגון עובדים, אז אותו מקום עבודה שייך לארגון העובדים, גם אם שני השלישים האחרים מתנגדים למצב.
לצערי, למדתי את החוק הזה על בשרי, אחרי שההסתדרות הכללית החליטה לסמן את מקום עבודתי, חברת "ביטוח ישיר", כדי להכניס אותה תחת "כנפיה", בין שאנחנו העובדים מעוניינים, ובין שלא.
אחרי שהסברנו לעובדים מה המחירים של כניסת ההסתדרות לעבודה שלנו, רובם הקשיבו והשתכנעו. אך למרות התמיכה של יותר מ-53% מהעובדים לאי-הצטרפות, בגלל "חוק השליש" מספיק שיהיו 33% מהעובדים בעד ההתאגדות, כדי לקבוע לכולנו.
כשניסינו לפנות להסתדרות בבקשה לערוך בחירות דמוקרטיות, התעלמו מאיתנו, ורק אחרי שהגענו לבניין ההסתדרות, בית העובדים בעצמו, פטרו אותנו בתשובה -"לא מתאים לכם? לכו לכנסת לשנות את החוק".
יחס דומה קיבלנו גם בבית-הדין לעבודה, שם התחוור לנו כי לבית הדין שתי אוזניים, אחת להסתדרות, ואחת להנהלה. למרבה האבסורד, נראה כי קולם של עובדים שאינם הנהלה ואינם הסתדרות, נבלע ואינו נשמע. לפי בית הדין לעבודה, אין לעובדים רגילים משמעות מבחינה משפטית - הם שקופים. כל הניסיונות שלנו לפנות לבית הדין נתקלו בחומות, ורק אחרי שהתעקשנו להשמיע את קולנו, קיבלנו מספר דקות להציג את עמדתנו בפני בית המשפט. לדיון הבא אחריו כבר לא הוזמנו.
לפי ההסתדרות, הסיבה לקיום "חוק השליש" היא שהחוק נועד להקל על עובדים להתאגד בלי לפחד מהתערבות המעסיק. בפועל, זהו טיעון, כמו טיעונים אחרים שלהם, ללא בסיס. חשאיות הבחירות היא זו שבאמת מבטיחה את היעדר ההתערבות ואת ההליך התקין. נראה שהסיבה לכך שההסתדרות נמנעת מלערוך בחירות חשאיות פשוטה - הידיעה שהיא תפסיד. זו הסיבה שהיא מעדיפה להישען על חוק ישן ואנטי-דמוקרטי.
בהסתדרות כנראה לא למדו שכאשר נכנסים לביתו של אדם, יש לדפוק קודם בדלת. יתרה מכך, אדם זר לא יכול להישאר בבית שבו הוא לא רצוי - זה לא הבית שלו. אמנם אינני פרופסור למדע המדינה, אבל איני מבינה איך אפשר לעמוד מול 850 עובדים ולומר להם "מצטערים, כל מה שלמדתם בבית-הספר לא תקף אצלנו"?
חבריי ואני מעולם לא דמיינו שניקלע למאבק כזה. כל מה שרצינו הוא לעבוד ולהתפרנס בכבוד. אך ההסתדרות כפתה עלינו את המאבק, שיש לו גם מחירים אישיים. להסתדרות יש תקציב של כ-650 מיליון שקל בשנה ומאות עובדים. מנגד, אנו נאלצים לפעול על חשבון הזמן והכסף האישי שלנו.
בארבעת השבועות האחרונים עבדנו מסביב לשעון כמעט כולל עבודה בלילות כדי להשלים את המשימות השוטפות שלנו בעבודה. הכול כדי להצליח במשימה. היה לנו פחות זמן למשפחות ולחברים, וכאם אני אומרת בכאב - ופחות זמן לילדים. ועם זאת, אני גאה שנפלה בחלקי הזכות ללמד את ילדיי שיעור חשוב בדמוקרטיה, ובקידום הצדק החברתי.
זה הזמן לשינוי. צריך להתאים את החוק המיושן לעידן המודרני. על ההסתדרות להתנהל כפי שראוי להתנהל במדינה דמוקרטית בשנת 2020. יש לבטל את "חוק השליש" האנטי-דמוקרטי. בואו נזכיר להסתדרות את מה שלמדנו בבית-הספר - בסוף, הרוב קובע.
הכותבת היא מנהלת פרויקטים בביטוח ישיר ומראשי מאבק העובדים נגד ההתאגדות בחברת ביטוח ישיר