אבישי אברהמי (מימין) וניר זוהר / צילום: שלומי יוסף
בתחילת מרץ, כשהקורונה הגיעה לאיטליה ולספרד, לצד הבלבול הגדול, הסגר, הפחד ומניין המתים שהלך ועלה - הבחינו בכירי חברת Wix במשהו חריג: כמות החיפושים בגוגל של המושג "בניית אתרים" ושל שם החברה שלהם, "Wix", הלכה ועלתה באופן חד. התברר שבעלי עסקים קטנים שנאלצו לסגור את החנויות שלהם, התחילו לחשוב איך הם יכולים להתאים את עצמם למצב, ובניית חנות מקוונת הייתה הפתרון הראשון. אחרים סגרו את העסקים לגמרי וחיפשו פרנסה חדשה.
באותם ימים, ארה"ב והעומד בראשה עוד היו במוד של התכחשות לקורונה, אבל לבכירי Wix כבר נפל האסימון. היה ברור להם שאם המגפה תשתולל גם שם - במדינה שאחראית ליותר ממחצית מהכנסותיה - הם צפויים לחוות גידול אדיר במספר המשתמשים. "עסקים קטנים, שלפני כן לא הייתה להם נוכחות באינטרנט או שהייתה להם נוכחות חלקית, עברו ממצב של ‘נחמד שיהיה אתר לחברה' - למצב של 'הכרחי שיהיה'", מסביר ניר זוהר, נשיא החברה וסמנכ"ל התפעול: "העסק סגור ובעליו בבית. לעסקים גדולים יש יתרת מזומנים בבנק, הם יכולים לשרוד רבעון, להפסיק רכש, להצטמצם. לעסק קטן אין הפריבילגיה הזאת. הוא צריך להמציא את עצמו מחדש מהר".
בתגובה להערכות האלה נקטו בחברה כמה צעדים: הגדילו את הוצאות השיווק, פיתחו פיצ’רים חדשים שהלקוחות העלו כדרישה - כמו, למשל, סינכרון עם זום - והשקיעו הרבה כדי לנתח את התנהגות הלקוחות והצרכים שלהם.
היום, ממרחק של שלושה חודשים, כבר ברור שהם צדקו: בסיס הלקוחות של החברה גדל דרמטית מ-2 מיליון לקוחות בחודש ל-3 מיליון, ובתגובה מנייתה זינקה לרמות שמשקפות לה כעת שווי מרשים של יותר מ-12 מיליארד דולר - מה שהופך אותה לחברה הישראלית השלישית בגודלה, כשרק שתי הענקיות הוותיקות - צ’ק פוינט וטבע - מציגות שווי שוק גבוה יותר (ראו תרשים).
מתחילת השנה זינקה המניה ב-100% (כלומר, הכפילה את שוויה), בזמן שמדד נאסד"ק עלה ב-11% בלבד. ובחמש השנים האחרונות הניבה המניה תשואה פנומנלית של 900%, כלומר מחיר המניה עלה פי עשרה. זאת, במקביל לגידול חד בהכנסות - מכ-200 מיליון דולר ב-2015 לצפי הכנסות של קרוב למיליארד דולר בשנה הנוכחית. במילים אחרות: הקורונה, ששיתקה וריסקה את כלכלות העולם, עשתה בדיוק ההפך מזה ל-Wix.
ועדיין, אי אפשר בלי להזכיר גם את הבעיות. לפני הקורונה, ב-2019, קצב הצמיחה של החברה הואט ולרבים היה נראה כי המניה מדשדשת, ובעיקר תנודתית מאוד. בשנה שעברה, למשל, היא הניבה תשואה שהייתה גבוהה רק במעט מזה שהניב מדד נאסד"ק. גם באמצע מארס לא היה נראה שהמשקיעים אופטיימים לגבי החברה, והמניה נגעה בשפל של 13 חודשים. אז החלה המגמה להתהפך ובתוך שלושה חודשים זינק מחירה בכמעט פי שלושה.
כשאנחנו מעלים בפני זוהר, ואבישי אברהמי, מנכ"ל החברה ואחד ממייסדיה, את הטענה שהקורונה היא אולי המתנה הגדולה ביותר שהם היו יכולים לאחל לעצמם, הם לא מסכימים שעד למגפה המניה דשדשה, אבל כן מכירים בעובדות: "הקורונה לא הצילה אותנו", אומר זוהר, "אבל היא בוודאי קידמה. אם מסתכלים ברמה היומית, הייתה במניה תנודתיות לא נעימה. אבל ברמה שנתית המניה הניבה תשואה נאה. עוד לפני הקורונה היו לנו 25 מיליון משתמשים חדשים בשנה, ומול הפוטנציאל שלנו - אנחנו עדיין חברה קטנה".
ואיך זה לעמוד בראש חברה שפתאום שווה 12 מיליארד דולר?
אברהמי: "כמו לעמוד בראש חברה של 2 מיליארד דולר - אבל כותבים עליך יותר בעיתון".
זהו? יש גם אחריות יותר גדולה למשקיעים - אתה יכול להפסיד להם הרבה יותר כסף.
"מצד שני אני יודע שגם הרווחתי הרבה כסף לאנשים".
אתם לא מרגישים כאילו אתם עפים קרוב מדי לשמש? הרי ככל שגדלים יותר, קרוב הרגע שבו תפסיקו לגדול ואולי תחרכו את הכנפיים.
"אני מסתכל למעלה ואומר, יש אמזון, יש הרבה מרחק עד השמש".
אז אתם משווים את עצמכם לאמזון?
"בשביל מה אנחנו עובדים? גם לאמזון לא הייתה את השמש של אמזון כשהיא התחילה. אני חושב שהיכולת של Wix להגיע לדברים ענקיים, היא גדולה".
זוהר: "כשחושבים על סדרי גודל וחולמים רחוק, לא מדברים על עוד שבוע. לא נהיה אמזון בשנה הבאה. אבל האם אנחנו רוצים להיות פה עוד עשר שנים ולבנות משהו גדול כמו אמזון? כן. כרגע נראה לי שזו ההזדמנות הכי כיפית שיש לי בחיים".
אברהמי: "אנחנו גם מאמינים שזה אפשרי".
הוויכוח על הגיימינג
קשה לדמיין שני אנשים יותר שונים מאברהמי וזוהר שמשיטים את הספינה של Wix ביחד כבר למעלה מעשור, מאז 2007. אברהמי הוא המייסד יחד עם אחיו נדב ועם גיורא (גיג) קפלן, כשבתחילת הדרך סייעה להם גם ד"ר אורית מוסינזון ז"ל, אשתו לשעבר של אברהמי שנפטרה באחרונה (ראו מסגרת). זוהר מכהן כסמנכ"ל התפעול כמעט מן ההתחלה.
את ההבדלים ביניהם אנחנו מגלים מיד ובלי מאמץ: כשאנחנו מגיעים לפגישה שנקבעה במשרדי Wix - זוהר כבר מחכה לנו ואברהמי מאחר בקרוב לחצי שעה. בהמשך השיחה מתברר שזה לא ממש דפוס חריג: זוהר תמיד מתייצב במשרדים על הבוקר אחרי אימון עם אשתו בחדר כושר. אברהמי מגיע, לכל המוקדם, ב-12 בצהריים.
לזוהר (42) יש כבר ארבעה ילדים, אברהמי (49) מצפה להולדת בתו הראשונה בימים אלה ממש: "אני לא מסוגל לדמיין את זה בכלל", הוא אומר, "הדבר היחיד שהיה לי עליו אחריות אבהית עד עכשיו היו שני חתולים, ולפני כמה זמן קנינו בית פרטי (בשכונת תל ברוך בתל אביב) ואז הבנתי שיש לי, לראשונה בחיי, עץ. אז עכשיו אני עובר מעץ לתינוקת. לא בטוח שאני יודע איך זה עומד להיות".
איך אתה מסביר את זה שרק עכשיו אתה הופך לאב? אתה מתבגר מאוחר או שהיית שקוע בעבודה?
"התחתנתי בפעם הראשונה בגיל 37, ולא הצלחנו להביא ילד לעולם, אם כי גם אז זה לא היה גיל צעיר. זה נכון שהיה לי מאוד חשוב שיהיה לי את המרחב לקחת סיכונים ולהתרכז במה שאני עושה".
אז גם Wix אשמה בכך?
"היו תקופות שהייתי עובד 18 שעות ביום - היום אני מסתפק ב-12 שעות. חלק מהותי מאוד זה לעבוד המון. הייטק זה לא עבודה קשה. אנחנו לא סוחבים שקים על הגב ואין פה אף מנתח לב שאם הוא מתעטש הוא הורג מישהו. אבל יש הרבה עבודה והרבה התעסקות ולחזור על דברים ולהיכנס לעומק".
למרות ההבדלים הניכרים ביניהם, הם מספרים על קרבה גדולה: "נולדו לי ארבעה ילדים ואבישי היה בכל הלידות - לא בחדר לידה אבל בחדר ההמתנה", אומר זוהר. "עוד לפני ששלחתי הודעה לאמא שלי, שלחתי לאבישי הודעה: ‘נולד!’. זו באמת קִרבה. כשהוא התחתן בקפריסין - אני הייתי הרב. אני האח הקטן שלו שלא רב איתו".
עוד נגיע אל האחים האחרים - אלה שכן רבים עם אבישי - אבל כנראה שלא סתם זוהר מספר על תחושה של יחסי אחים: השניים הכירו כשזוהר היה רק בן 13, דרך אחיו דרור שהיה חייל של אברהמי בצבא. ב-8200 כמובן. זוהר נהג להסתובב סביב אחיו וחבריו מהצבא - וכך הכיר גם את אברהמי וגם את קפלן.
כשבגר זוהר, הוא התגייס לקורס חובלים, שירת שש שנים בחיל הים, וכשהשתחרר נסע לעבוד במחנה קיץ של הסוכנות היהודית בניו יורק. ביום החופש הראשון שלו בעיר הוא הסתובב בווסט וילג’ ושמע מאחוריו מישהו מדבר עברית. "זה לא כזה פלא גדול בניו יורק, אבל הקול נשמע לי מוכר. הסתובבתי וראיתי את אבישי", משחזר זוהר. אברהמי הספיק בינתיים כבר להקים כמה סטארטאפים, חלקם נמכרו, ובמסגרת העבודה באחד מהם טס לניו יורק.
השנה הייתה 2004 והשניים בילו זמן משותף בניו יורק. הם חלמו להקים ביחד חברה של משחקי מחשב, וכבר החלו לרחרח איך לגייס עבורה כסף, אבל אברהמי חשב שיש לנתב את החברה לקהל הרחב, למה שנקרא "קז’ואל גיימינג" - כלומר, לא לגיימרים הכבדים עם הציוד והקונסולות.
"אני הייתי גיימר רציני, ואז אמרתי לאבישי את המשפט שהוא לנצח יזכור נגדי", צוחק זוהר, "מי אי פעם ישלם על קז’ואל גיימינג?". "התשובה הנכונה הייתה", מקניט אברהמי, "רוב האנשים על כדור הארץ". בכך נגמר אותו ניסיון לשותפות, ודרכיהם של השניים שוב נפרדו.
כשנתיים לאחר מכן, אברהמי וקפלן החליטו להקים ביחד סטארט-אפ. "היינו יושבים בדירות שלנו בתל אביב וחושבים על רעיונות", מספר אברהמי. "הכנו רשימה ארוכה מאוד, והתחלנו למחוק רעיונות עד שנשארנו עם שניים. אחד הרעיונות היה קשור לשיתוף קבצים וכבר התחלנו לגייס עבורו כסף מאנג’לים, אבל גיג (גיורא קפלן) התעקש על הרעיון השני, של בניית אתרים. הלכתי ושיחקתי קצת בבניית אתרים ואמרתי לו: ‘תקשיב, זה מעניין מאוד’".
ואיך קרה שאח שלך, נדב, הצטרף אליכם?
"אורית (מוסינזון ז"ל, אז אשתו), אמרה לי: ‘אח שלך נדב מתעסק בטכנולוגיה שמאוד מתאימה למה שאתם עושים’".
היית צריך את אורית כדי שתספר לך מה אח שלך עושה?
"כן, כי הוא ישב והסביר לה. וככה נהייתה Wix".
לא חששת לעבוד עם אחיך?
"בטח שחששתי. זה מלחיץ. אתה לא יודע איך תסתדרו, אולי תריבו כל היום, ואני רוצה להגיד לכם שבאמת אנחנו רבים כל היום. מבחינתו זה יותר כיף, כי את כל הבעיות פותר האח הגדול. אגב, שנתיים מאוחר יותר גיג וניר הודיעו לי שהם שכרו גם את האח השני שלי, יואב".
זוהר: "זה לא היה הדבר האחרון שעשיתי בלי שהוא יידע. בסוף אני מיידע אותו בכול, פשוט חשבתי שעדיף שהוא יידע יותר מאוחר. רצינו שהחוויה בתוך החברה תהיה שהוא נשכר בגלל היכולות שלו ולא בגלל שהוא אח של אבישי. לא הבאנו אותו לעשות צרות לאבישי. הבאנו אותו כי הוא כישרון טכני, פנומן".
אבל איך בכלל הגיע זוהר ל-Wix? גם כאן, לא תופתעו לשמוע, יש סיפור. חודשים ספורים אחרי ההקמה אברהמי ביקש ממנו לבוא לראות את החברה החדשה, שישבה אז ברחוב החשמונאים בתל אביב ומנתה כעשרה עובדים. הוא עבד אז בחצי משרה במקום אחר, אבל המייסדים אמרו לו: "אם אתה בחצי משרה יש לך זמן, בוא לעזור לנו שבועיים", ונתנו לו רשימה עם 40 משימות. למחרת הוא סימן V על כולן והגיע לקבל רשימה חדשה, מה שגרם להם להבין שזה בדיוק מה שחסר להם - אחד שיודע מה זה תפעול. "אם לי יש רשימה כזאת, אני עושה משימה אחת, עוצר, הולך לנוח, לצפות בטלוויזיה ולשחק", צוחק אברהמי.
אחרי שבוע קראו לזוהר לשיחה כדי לגייס אותו לחברה. "הם עשו איתי משא ומתן על כל מיני תנאים", הוא נזכר, "ואני הייתי צעיר וחצוף נורא, רציתי לבדוק גבולות, ואמרתי: ‘אני בא רק אם תתנו לי לנהל את החברה’. חשבתי שיגידו לי: ‘תשב, תלמד, נדבר על זה עוד שנתיים’, אבל הם הסתכלו אחד על השני ואמרו ‘אוקיי’".
אבישי, ככה בקלות ויתרתם על אחריות?
אברהמי: "מה שהוא קרא לו לנהל, זה לא מה שאנחנו קראנו לו לנהל. את הצד המקצועי הובלנו קפלן ואני. התחלנו שלושה אנשים, ועם כל אדם שמוסיפים, חלק מיכולת ההשפעה שלך על החברה נעלמת. וזה בסדר. אתה כל הזמן מחפש אנשים מוכשרים ונותן להם אחריות. זה אחד מהדברים שהכי קשה להרבה מייסדים להתמודד איתו".
למה אתה חושב שלך יותר קל לעשות את זה?
"אני תמיד מסתכל על החיים שלי בתור כמה זמן יש לי לשחק פלייסטיישן. אני משחק יותר משעה ביום ממוצע. מתוך זה די ברור למה כדאי לתת אחריות לאנשים אחרים. אבל יש בזה עוד משהו - גדלתי בבית שבו לא הייתי הכי אינטליגנטי. למעשה, הייתי הכי פחות אינטליגנטי. וזה מאפשר לי להבין שיש אנשים מאוד אינטליגנטים מסביב ולנסות למצוא אותם, כי כדי להרגיש בבית אני צריך להיות מוקף באנשים מאוד חזקים. אגב, גם אשתי יותר חכמה ממני - אתה יכול לשאול פה את כולם".
אז אם כולם יותר אינטליגנטיים ממך, במה אתה טוב?
"אני ממש טוב בלחזור על משהו אלף פעמים. אם אני רוצה ללמוד איך עושים משהו, אני עושה אותו עוד ועוד ועוד עד שאני עושה אותו ממש טוב. אצל רוב האנשים היכולת הזאת לעשות משהו אלף פעמים, או שהיא לא קיימת או שייקח להם המון שנים לעשות את זה. ולי נורא קל לעשות את זה או לעבור על חומר המון פעמים עד שאני יודע אותו ממש טוב. זה הכוח-על שלי. אנחנו גם מאמינים בזה בחברה - אם אנחנו עושים צעד חשוב, למשל הנפקה, נתייעץ עם הרבה מאוד אנשים לפני ונלמד כל מה שאנחנו יכולים. מלבד זה, למדתי להוביל אנשים יותר אינטליגנטיים ממני".
האכזבה בירח הדבש
Wix קיימת כבר 14 שנה, מעסיקה כ-3,000 עובדים ומעל 170 מיליון משתמשים תלויים בה, אבל כשאברהמי וזוהר נשאלים מה הרגע הקשה ביותר שהיה להם בחברה, הם מפליגים בזיכרונות ל-2008, לשבועות שבהם השיקו את המוצר. באותה תקופה היו לחברה שני מנכ"לים - אברהמי ואלון בלוך, כיום מנכ"ל ומייסד של סטארט-אפ בתחום הרפואה, שעדיין יושב בדירקטוריון Wix.
"השקת המוצר נדחתה ונדחתה ובסופו של דבר הוצאנו אותו ביום שהתחתנתי עם אורית, באפריל 2008", משחזר אברהמי. "נסענו לשבועיים וחצי לירח דבש והשארתי להם תוכניות מפורטות של מה צריך לעשות. הם היו נחמדים וניסו לא להדאיג אותי, אבל כשחזרתי לארץ גיליתי שהם לא בהיסטריה, אלא בהיסטריה מטורפת. הם עשו רק 2% מהתוכניות. זה היה אחד הקטעים הכי קשים עבורי - אכזבה.
"הם היו באווירה של משבר מטורף, למרות שזה היה משבר תיאורטי לחלוטין. לא רק שעמדנו בתוכניות של מספר הנרשמים ליום, אפילו הקדמנו אותן. כלומר, הייתה מציאות, והייתה תחושה. ולא היה כל קשר ביניהן. ואגב, למרבה המזל, היו כמה אנשים שבכל זאת מילאו את ההוראות שלי, מאחורי הגב של האחרים".
זה נהוג אצלכם לעשות דברים מאחורי הגב?
"במקרה ההוא הם מילאו את הוראות המנכ"ל, כלומר שלי, אבל אני בטוח שיש דברים כאלה, יוזמות פרטיות, כי Wix היא חברה שזה היומיום שלה. חלק מהתפיסה הניהולית שלנו הוא שההחלטות האמיתיות לא נופלות בחדרי ההנהלה אלא אצל המתכנת, המפתח או איש תמיכת הלקוחות. אז הטריק הוא לא לשבת עם אנשים על ההחלטות שלהם, אלא לתת להם כלים למדוד אם ההחלטה שלהם טובה: האם היא שינתה משהו, כמה לקוחות ביקשו את זה, כמה פעמים זה הופיע בתמיכה, ואיך זה מתיישר עם התוכנית החצי-שנתית של המטרות שלנו".
הרגע הקשה של זוהר הגיע כמה חודשים לאחר מכן. "זה היה כשכבר התחלנו למכור, הגענו למצב שאנחנו מבינים את המודל שלנו ויודעים איך להיות מאוזנים, אבל עדיין היינו מאוד תלויים בכסף שעמדנו לגייס. היינו אמורים אז לסגור סיבוב גיוס עם קרנות בסמר ומנגרוב (אחת המשקיעות העיקריות של Wix, שמייסדה והמנכ"ל שלה, מארק טולוז, מכהן עד היום כיו"ר החברה), והתעורר ויכוח שולי לגבי מי יישא בעלות עורכי הדין, שעיכב את התהליך. אבל היה ערב יום כיפור ואני ידעתי שאם זה לא ייסגר תוך שלושה-ארבעה ימים, אגיע לסוף המזומן שלנו ולא אוכל לשלם באותו חודש משכורות.
"התקשרתי לסמנכ"ל הכספים של קרן מנגרוב ואמרתי לו, ‘אחי, תעשה טובה, תן לנו הלוואת גישור של מאה אלף דולר כדי שאוכל לישון בשקט בלילה’. הוא אמר לי, ‘תהיה רגוע, אם תוך כמה ימים ההסכם לא נחתם, אעביר לך את כל הכסף שלנו בגיוס, מיליון וחצי דולר, ואחר כך נטפל בניירות’. אז באותו לילה הלכתי לישון בשקט, אבל התקופה הזאת שאתה יודע כל הזמן שעלול להיגמר לך הכסף וזה עלול להחריב לך את החברה הייתה נוראית".
הרגעים הקשים שלכם היו בתחילת הדרך, אבל מנכ"לים רבים מתארים חוויית בדידות מול גודל האחריות, כלומר דווקא ככל שהחברה גדלה.
אברהמי: "יש פה באמת קבוצה גדולה של אנשים שאני סומך עליהם לגמרי ויכול להתייעץ איתם, אז אני לא חווה בדידות".
ואתם לא שואלים את עצמכם לפעמים אם אתם עדיין האנשים שמתאימים להוביל את החברה? הייתם ממנים את עצמכם היום לתפקיד?
"ברור שלא הייתי ממנה את עצמי", אומר אברהמי ספק בצחוק, ספק ברצינות, "ובוודאי שאנחנו שואלים את עצמנו את זה, אבל צריך לזכור שעולם הטכנולוגיה קצת שונה. קחו לדוגמה את סטיב ג’ובס, בייל גייטס שמרגע עזיבתו את מיקרוסופט היא הלכה למקומות אחרים, ג’ף בזוס מאמזון, מארק בניוף מסיילספורס. היסטורית, ברוב חברות ההייטק עדיף לשמור את צוות היזמים ככל האפשר".
זוהר: "אני שואל את זה כל בוקר. אני יודע עליי ואני חושד גם באבישי, שכשאני קם בבוקר יש לי תמיד איזה קול בראש ששואל: ‘תגיד, אתה בטוח שאתה יודע מה אתה עושה?’, כי אחד הדברים הכי חשובים בלנהל עסק שגדל בקצב שלנו, הוא לזכור כל הזמן שמה שעבד אתמול לא בהכרח יעבוד היום ומחר, כי העולם משתנה והחברה משתנה. ואני חושב שהמקום שבו אנשים הולכים לאיבוד זה המקום שבו הם חושבים ‘הצלחתי, אני מצוין’".
אז מה משאיר אותך בכל זאת?
"אני מנסה לתרגם את הסימן שאלה הזה ללמצוא במה אני לא מספיק טוב ולסגור את הפער הזה. בסדרה ‘הריקוד האחרון’ על מייקל ג’ורדן רואים איך בכל סדרת פלייאוף הוא מוצא משהו שעשו לו והופך את זה ל’נקמת דם’ שלו במהלך הסדרה - פעם אחת השוו אותו לקארל מאלון ואמרו שהם באותו רף, פעם אחרת בי. ג’יי. ארמסטרונג אמר שהוא מצא דרך לעצור אותו. כל אחד מאיתנו, בפלייאוף, צריך למצוא מה מדרבן אותו ברמה הרגשית. בשבילי זו החוויה הזאת, השאלה אם אני עדיין יודע מה אני עושה, וזה דוחף אותי קדימה, להראות שאני עדיין יודע. למה אני לא מתייאש ועוזב? זה מבנה האישיות הדפוק שלי, במידה מסוימת היה יותר קל ללכת לשבת על אי בקריביים.
"חוץ מזה, יש פה מלא אנשים שאני אוהב, ואני ממש אוהב את מה שאנחנו עושים. יש אנשים שאוהבים את הכסף, אבל שונאים את המוצר שמביא אותו. אני לא מרגיש שאנחנו מרמים את העולם בשביל לעשות כסף. אולי להפך. אנחנו נותנים לרוב האנשים את המוצר בחינם בכלל, ואלה שמשלמים עושים את זה כי הם באמת רוצים ולא כי כופפנו להם את היד. יש לנו מוצר שעושה טוב בעולם וזה משמח אותי".
נחזור לניהול - מספר העובדים זינק בשנים האחרונות ויותר קשה לנהל. מה בכל זאת ניתן לעשות?
אברהמי: "לי יש תיאוריה שכדי להיות יזם טוב אתה צריך חגורה חומה (כלומר, לדעת די הרבה על הכול, ש' ל', ע' ז') בכמעט כל הדברים שהחברה עושה. שזה ממש קשה. אחד הדברים שצריך לעשות כדי להגיע לזה הוא לדבר עם הרבה מאוד אנשים".
זוהר: "באופן כללי, אנחנו עושים עדיין המון בידיים, כל אחד מאיתנו עובר כל יום על אתרים, נכנס וחופר בהם. אני לא חושב שאפשר באמת להיות טוב אם אתה לא כזה. אם אני מקבל עכשיו אחריות על משהו חדש, לפני שאני נותן משימות לאנשים אחרים, אני קודם מנסה להבין את זה לעומק בעצמי. רוב ההחלטות לא צריכות להתקבל מהר, אנחנו רמטכ"ל ששולח אנשים לכבוש יעד".
אברהמי: "מתי מנהל ממש טוב? כשמסתדרים בלעדיו. פעם מישהי אמרה לי שאני לא מנהל טוב במיוחד, כי אני לא מנהל אף אחד. אמרתי לה: ‘יש פה 40 איש, אני מנהל 35 מהם’, אז היא ענתה: ‘אתה אלוף העולם בלמצוא אנשים שאתה לא צריך לנהל’.
"חלק מהתפיסה הניהולית שלנו היא שבסוף אתה לא יודע מי קיבל את ההחלטות המהותיות בחברה. הטריק הוא לתת לאנשים למדוד אם ההחלטה שלהם טובה ולא לשבת איתם על כל החלטה. בכל חודש אנחנו מוציאים ספר שבו מופיעות מדידות של כל מיני פרמטרים, כדי לראות מה שיפרנו ומה לא".
זוהר: "המדדים האלה מייצרים חוויה תרבותית. לפני איזה שנה היה משבר במסחר המקוון. הייתה בעיה שגרמה לכך שלקוחות הגיעו לחנויות המקוונות של בעלי האתרים אבל בגלל באג לא הצליחו להשלים את הרכישה. זה היה ביום חמישי בלילה, דיברתי עם ראש הצוות של המסחר המקוון והוא סיפר לי שהיה באג גדול, שנפתר כבר, ויש עוד באג אבל הוא קטן ומשפיע על אחוז נמוך, שיעור אפסי של משתמשים, והבטיח שיטפלו בו עד סוף שבוע הבא.
"שאלתי אותו בכמה עסקים מתבטא האחוז הנמוך הזה, והוא ענה שלא יותר מ-5,000 חנויות. אמרתי לו: מהמם, רק בוא נסכם שמכיוון שייקח לכם שבוע לתקן את זה, לך תבשר לצוות שלך שהחודש נוריד לו שבוע מהמשכורת, כי זו החוויה של המשתמשים, הרי יירד להם שבוע של הכנסות.
"ואחר כך החלטתי שמעכשיו אני בונה לעובדים מדד חדש, ‘מדד האומללות’. קחו את כל השעות שבהן החנויות לא עובדות, תכפילו בכמות המשתמשים, וזה יהיה המדד לכמה אומללות יצרתם כל חודש. הבאג כמובן תוקן למחרת, ומאז הם מציגים בין התוצאות שלהם גם את ‘מדד האומללות’".
מה עומד מאחורי הזינוק במניה, ואיך זה ש־Wix עדין הפסדית?
חברת Wix, בעלת פלטפורמה לבניית אתרים, פונה למגוון רחב של לקוחות פוטנציאליים: מחסרי כל ידע טכנולוגי או עיצובי, שמתבססים על המערכת האוטומטית לבניית אתרים, ועד בוני אתרים מקצועיים ומתכנתים.
לחברה יש מעל 170 מיליון משתמשים, ורובם המוחץ הם משתמשים חינמיים. למעשה, רק כ-3% מהמשתמשים משלמים כדי לקבל בתמורה פיצ’רים שונים כמו כתובת אתר לבחירתם, מערכות סליקה, מערכת לשליחת ניוזלטרים ועוד. כמו כן, החברה פיתחה פיצ’רים ייעודיים לעסקים מסוגים שונים כמו מסעדות, בתי מלון, מוזיקאים ועוד.
Wix מעסיקה כ-3,000 עובדים, כ-2,000 מתוכם בישראל (בעיקר בנמל ת"א). היא הונפקה בנאסד"ק ב-2013 לפי שווי של 765 מיליון דולר, ומאז זינקה המניה שלה פי 15, כשכיום שוויה גבוה מ-12 מיליארד דולר. הזינוק נבע מהערכות ומאינדיקציות לכך ש-Wix תהנה מהמעבר המואץ לדיגיטל בעקבות משבר הקורונה, דבר שבא לידי ביטוי בגידול במספר המשתמשים במערכות החברה ובמספר המינויים המשלמים. הזינוק החד במניה גם הפך אותה ליקרה מאי פעם והיא נסחרת כעת במכפיל 15 ביחס להכנסותיה ב-12 החודשים האחרונים.
הקורונה הקפיצה את מספר המשתמשים החדשים בפלטפורמה - מ-1.9 מיליון משתמשים באפריל 2019 ל-3.2 מיליון משתמשים באפריל השנה. ועדיין, האנליסטים צופים כי החברה תצמח השנה ב-26%, בדומה לקצב הצמיחה בשנה שעברה, ושהכנסותיה יעמדו על 957 מיליון דולר. החברה לא פרסמה תחזיות שנתיות בגלל חוסר הוודאות שגורם המשבר.
אחת הטענות כלפי Wix היא לגבי היותה הפסדית. זה נכון, החברה ממשיכה לרשום הפסדים, אך תזרים המזומנים שלה חיובי וב-12 החודשים האחרונים עמד על קרוב ל-150 מיליון דולר. הסיבה ש-Wix עדיין רושמת הפסדים נובעת ממבנה ההוצאות שלה - חלק לא מבוטל מהכסף שנכנס לקופת המזומנים שלה הוא בגין תשלום שנה קדימה. מבחינה חשבונאית, Wix מכירה בכסף כהכנסות רק ברבעון הרלוונטי, אך מכיוון שהוא כבר בקופת החברה, היא עושה בו שימוש לצרכיה, למשל לשיווק ולמחקר ופיתוח.
"אנשים לא יודעים לכמה חברות אורית עזרה"
לפני שבועיים נפטרה ממחלת הסרטן ד"ר אורית מוסינזון, פעילה בסצנת ההייטק המקומית, בגיל 45. מוסינזון היא אשתו לשעבר של אברהמי - השניים היו יחד שש שנים וחצי, ונשארו אחר כך בקשר חברי - וזאת שהייתה שם כדי לעזור למייסדי Wix להקים את החברה בתחילת הדרך. "דיברנו לאחרונה ביום שישי לפני שבועיים", הוא מספר, "וכבר ידעו כמה חודשים שזה הולך לשם. זה מאוד עצוב לי ברמה האישית, הרגשתי מאוד קרוב אליה. אבל זה גם עצוב לתעשיית ההייטק בישראל. אנשים לא יודעים לכמה חברות היא עזרה. בלעדיה מאנדיי לא הייתה קיימת, Walkme לא הייתה מצליחה לגייס בהתחלה, וגם Wix לא.
"בשביל Wix זה היה עוד יותר עצוב, כי לא רק שהיא הייתה חלק מתהליך ההקמה, תמכה בנו וחיברה ביני לבין אח שלי, היא עזרה לנו גם בצד המקצועי - היא הייתה אשת שיווק מצוינת - וגם תמכה, כאישה, אני חושב שבכולנו.
"גם תוך כדי המאבק במחלת הסרטן, והטיפול בילד שנולד לה עם בן זוגה, היא סגרה עוד גיוסים ועזרה לעוד חברות. היא פתחה הרבה דלתות לחברות ישראליות בעולם. אפילו שחיינו ביחד, לא ידעתי כמה היא מספיקה כל היום. מישהו סיפר לי שהיא סגרה בעבר עסקה, והוא היה בטוח שהיא קיבלה מניות בחברה, כי כל אחד אחר היה לוקח. אמרתי לו שאני מוכן להתערב שהיא לא לקחה מניות. הוא בדק ואמר: ‘לא ייאמן, צדקת’".
למה היא לא נשארה ב-Wix?
"יש קושי לבני זוג לעבוד ביחד, כשהם בכירים באותה חברה ועוד כששניהם באותו תחום, בשיווק. חששנו שזה יפגע לנו במערכת היחסים, אבל גם אחרי שהיא עזבה היא המשיכה לעזור".