השנה נכנסה לתוקף רפורמת סימון המזון, וכעת בבואנו לסופרמרקט אנחנו יכולים לדעת האם באוכל שאנחנו קונים יש שומן רווי או סוכר בכמויות גבוהות, אפילו בלי לקרוא את האותיות הקטנות. לא יעבור זמן רב עד שלא נזכור איך פעם הסכמנו לרכוש ולאכול מזון לא מסומן.
● לקריאת דו"ח האמון המלא
יבוא יום בו לא נזכור איך פעם הסכמנו לקבל את תמונת המציאות - המזון של התודעה שלנו - מגופי תקשורת שלא פורשים בפנינו בשקיפות את תפיסת עולמם, את כללי האתיקה, את הגיוון ואת הטעויות. אנחנו כבר מקבלים זאת לא רק מחברות המזון, אלא גם מחברות עסקיות רבות שמפרסמות דוחות אחריות תאגידית.
יגיע היום בו לא נסכים לקבל מידע שמגיע מגופי תקשורת שלא התחייבו לבצע כהלכה בקשת תגובות, בדיקת עובדות והצלבת מקורות. יום בו לא נסכים לקבל שימוש בתודעה שלנו לצורך קידום אינטרסים עסקיים ופוליטיים סמויים, או אג'נדות אישיות של מו"לים, מפרסמים ועיתונאים. יום בו לא נסכים יותר להעדפת הסיקור השלילי ושמירת כבודם ושמם הטוב של המסוקרים תהיה מובנת מאליה. יום בו נדרוש מהימנות ואחריות בבחירת כותרות ותמונות, כמו גם גיוון דעות, כך שתמונת העולם שנקבל תהיה שלמה ולא מוטה.
אבל אם זה לא קרה עד היום, מדוע אני בטוחה שדווקא עכשיו זה מתקרב? בגלל שהעולם שהכרנו משתנה במהירות עצומה, בגלל אובדן האמון הכללי העולמי, ובזכות הרשתות החברתיות שהציבו אלטרנטיבה חינמית לקבלת מידע לא בדוק, דעות במקום עובדות והבלטת הקיצוני והסנסציוני במקום החשוב.
כך, המודל העסקי הקורס של העיתונות לצד קריסת האמון הכללית, דורשים מאיתנו ליצור עיתונות שאפשר להאמין לה ולהיעזר בה ללמידת ולהבנת המציאות שסביבנו, כמו גם להצבעה על כשלים והובלת שינויים.
חלפו שלוש שנים מאז שרכשנו את גלובס והתחלנו לבנות אותו כעיתון עסקי כלכלי, ציוני, המחויב לחזון ולאתיקה שקופים. שמציג ימין ושמאל, גברים ונשים, יהודים וערבים, חיובי ושלילי, מרכז ופריפריה, תאגידים לצד עסקים קטנים, כלכלת שוק הון לצד כלכלת איכות סביבה.
תפיסת העולם הזו מייצרת תוכן מעניין ורלוונטי, אך האם יש לה מודל עסקי? אנחנו משוכנעים שכן, כי אנחנו מאמינים בכם, הקוראים שלנו. אתם אלה שמגיעים לסופרמרקט ובוחרים במזון הבריא. ובכל הנוגע למזון לתודעה שלכם - אתם אלה שבוחרים בנו, ואנחנו פה עבורכם כדי שתהיינה לכולנו תודעה, חברה וכלכלה בריאות יותר.
אלונה בר און היא מו"ל "גלובס"