הפגנת מחאה / צילום: Nam Y. Huh, Associated Press
ישראל מיהרה לגייס חוב בינלאומי בהיקף של כ-15 מיליארד דולר בכדי להתכונן לקראת ההוצאות הכבדות בעקבות משבר הקורונה. הביקושים היו פי כמה וכמה גבוהים מן ההיצע. כמוה עשו מדינות מפותחות אחדות. אך רבות ממדינות העולם אינן יכולות לגייס חוב כי הן בדירוג אשראי נמוך מדי. כ-70 מתוך 190 מדינות בעולם אינן מדורגות כלל. ז"א, אם היה להן בכלל דירוג הוא היה D, שמשמעו פשיטת רגל (רובן מרוכזות באפריקה ובמרכז אסיה).
עם זאת, מדינות מתפתחות רבות להן דירוגי אשראי נמוכים צברו עד לאחרונה חוב רב, בעקבות הריביות הנמוכות היסטורית שעודדו מלווים בינלאומיים לקחת סיכונים שלא לקחו בעבר.
מאז 1970 נוצרו ארבעה גלי חוב. שלושת הגלים הראשונים הסתיימו במשברים פיננסיים גדולים - משבר החובות של אמריקה הלטינית של שנות השמונים, המשבר הפיננסי של אסיה בסוף שנות התשעים והמשבר הכלכלי העולמי של 2008-2009. חלקים ניכרים מהחובות עברו אז "תספורות".
ניתוח של הבנק העולמי שפורסם בתחילת השנה, עוד טרם הקורונה, מראה שגל חובות רביעי של ממשלות וסקטור פרטי במדינות מתפתחות, הצטבר החל משנת 2010 והגיע לכ-55 טריליון דולר כבר בסוף 2018. מה שהופך אותו לגל החובות הגדול והרחב מבין הארבעה, שווה ערך לכ-170% תוצר של מדינות אלו. כמעט 40% מהחוב נצבר בסין.
יצירת חוב יכולה לעזור לענות על צרכי פיתוח דחופים כמו תשתיות בסיסיות, אך חלק גדול מגל החוב הנוכחי לובש צורות מסוכנות יותר ובמדינות רבות לא הושקע בבניית תשתיות אלא בכיסוי גירעונות שוטפים. מדינות בעלות הכנסה נמוכה היו בעלות משקל גדול יותר מבעבר בגיוסי חוב אלו.
מעניין לציין שסין, משיקולים גיאו-פוליטיים ולא רק כלכליים, היא כיום המלווה הגדולה ביותר להרבה מדינות מתפתחות. ז"א, לא רק בעלת חובות עתק משלה בהיקף כ-20 טריליון דולר, אלא גם מלווה ענקית למדינות בעלות כלכלות רעועות ביותר.
עוד טרום משבר הקורונה הועלו חששות כבדים שממשלות רבות במדינות המתפתחות אינן יעילות מספיק בהשקעותיהן בהון פיזי ואנושי. למעשה, במדינות מתפתחות רבות ההשקעה הציבורית אפילו נופלת עם עליית נטל החוב. חמור מכך, צמיחתן הכלכלית איטית יותר על אף צבירה מהירה יותר של חוב, בהשוואה לתנאים שקדמו למשבר 2008. צמיחה איטית משמעותה תוצאות פיתוח חלשות וצמצום עוני איטי יותר.
כלכלות מתפתחות כבר פגיעות במגוון חזיתות: לכ-75% מהן גירעונות בתקציב, החוב התאגידי החיצוני שלהן גבוה מאד והגירעונות בחשבון השוטף גדולים פי ארבעה מכפי שהיו בשנת 2007, טרום המשבר הקודם. בנסיבות אלה, עלייה פתאומית בפרמיות הסיכון שדורשים המלווים עלולות לזרז משבר פיננסי, כפי שקרה פעמים רבות בעבר. משבר הקורונה מביא את השבריריים לכדי שבירה, משמע פשיטות רגל פוטנציאליות במדינות מתפתחות רבות שנכנסו למשבר כשהן שבריריות ממילא.
אך הפעם גם לא יבוא לעזרתן חיל הפרשים. בניגוד למשברים הקודמים שהתמקדו בחלקים גיאוגרפיים ספציפיים בגלובוס - אמריקה הלטינית בפעם הראשונה, דרום מזרח אסיה בפעם השנייה וארה"ב ואירופה בפעם השלישית, המשבר הנוכחי הוא כלל עולמי. מכיוון שהוא כזה, הפעם לא יגיעו חילוצים למדינות המתפתחות כי גם הארצות העשירות ביותר נאנקות. התוצאה העיקרית המצערת - הגברת העוני והסבל האנושי.
בעיניים ישראליות הסיכון העיקרי מתמקד בשני תחומים: סיכון גיאו-פוליטי וסיכון כלכלי.
סיכון גיאו-פוליטי, מכיוון שרבות ממדינות ערב כבר פשטו רגל או שהן בדרך לפשיטת רגל. בניגוד לעבר, מדינות המפרץ מפיקות הנפט לא תעזורנה להן כי הן עצמן בגירעונות תקציביים עקב מחירי הנפט הנמוכים מאד. אמנם כשאתה מדינה פושטת רגל לא ימכרו לך נשק, אך אי השקט החברתי גובר (כמו ביתר מדינות העולם, כולל ארה"ב). בעבר היו מקרים שזעם ההמונים הוטה לכיוון השד הקבוע - ישראל. ההסתברות לכך נמוכה כי רבות ממדינות ערב כבר שבורות בעקבות שנים של "אביבי ערבי", אך אין לדעת.
הסיכון הכלכלי חד משמעי הרבה יותר וממוקד ביצואנים ישראליים למדינות מתפתחות. חלק מסוים מהיצוא הישראלי, בעיקר התעשייתי, מופנה למדינות שגם בימים רגילים הן מאתגרות מבחינת סיכוני האשראי שלהן. המצב הנוכחי עלול בהחלט להביא לחובות אבודים בהיקפים גדולים ביחס לחלק מן המכירות שכבר נעשו.
לדעתנו, יצואן ישראלי המצוי בפוזיציה כזו מול סקטור פרטי או ממשלתי ב"מדינה שברירית", ראוי שימהר לנסות לגבות כל חוב שניתן, אפילו תוך ויתור על חלק ממנו. בכל מקרה רצוי מאד לדרוש ביטחונות על מכירות עתידיות. המדינות השבריריות ביותר מצויות בעיקר באפריקה, דרום ומרכז אמריקה ומרכז אסיה. באופן פחות גם במזרח אירופה ובדרום מזרח אסיה.
הכותב הוא יו"ר חיסונים פיננסים ומחבר משותף של הספר ישראל סיפור הצלחה