בנימין נתניהו וישראל כ"ץ / צילום: Abir Sultan, רויטרס
עם פרוץ משבר הקורונה נפלטו משוק העבודה מעל מיליון עובדים. יציאה לחופשה ללא תשלום, פיתרון שהיה על המדף, אפשר למחפשי העבודה החדשים לתבוע דמי אבטלה באופן כמעט מיידי. הממשלה פעלה במקביל גם להארכת תקופת תשלום דמי האבטלה למי שזכאותו הסתיימה במהלך החודשים מרץ, אפריל ומאי.
היום ברור שמה שהיה נדמה בתחילה כמשבר חולף, יישאר כאן לפחות לעוד כמה חודשים. המשבר הכלכלי שגרם נגיף הקורונה, רק הולך ומעמיק. התחזיות האחרונות של בנק ישראל וגופים אחרים צופות כי שוק העבודה לא יחזור למצבו מלפני המשבר, לפחות עד סוף 2021.
הממשלה, לעומת זאת, כבר החלה לקפל את רשתות הביטחון הסוציאלי שפרשה בתחילת המשבר. תקופת הזכאות המקוצרת לקבל דמי אבטלה, למשל, לא הוארכה מעבר לאפריל. המשמעות: מפוטרי חודש מאי יידרשו לעבוד 12 חודשים ברציפות כדי להיות זכאים לדמי אבטלה.
אבל הבעיה הגדולה והבוערת יותר היא מה יעשו מאות אלפי מחפשי העבודה שכבר נמצאים בחוץ ושזכאותם לדמי אבטלה עומדת לפוג. מעל רבע מיליון מובטלים לא יהיו זכאים לדמי אבטלה בחודש יוני, לפי תחזיות הביטוח הלאומי. בחודש יולי, לפי אותן תחזיות, צפוי מספרם של דורשי העבודה שכבר מיצו את זכאותם לטפס ולהגיע ל-372 אלף ובאוגוסט ל-469 אלף.
צריך לסייג ולציין כי בביטוח הלאומי סופרים בקבוצות האלה גם מובטלים בני פחות מ-24, שלפי החוק אינם זכאים כלל לדמי אבטלה ומספרם נאמד בכ-120 אלף איש.
חיים את הרגע: ללא תוכנית אסטרטגית
ההערכות הפנימיות באוצר מדברות על מספרים נמוכים הרבה יותר של מובטלים. ועדיין לכל הצדדים ברור שאפילו "רק" רבבות מובטלים שלא זכאים לדמי אבטלה הם פצצת זמן חברתית - והשאלה הגדולה היא כיצד לטפל בה. השיטה בה בחר האוצר עד היום הייתה "טלאי על טלאי".
בתחילת המשבר האוצר הסכים להאריך תשלום דמי אבטלה למי שהזכאות שלו נגמרה במרץ, אבל רק עד סוף אפריל. לאחר מכן ההקלה הזו הוארכה, אבל רק עד סוף מאי. בתחילת יוני החליטו ראש הממשלה ושר האוצר על טלאי נוסף: 35 יום של תקופת הסגרים (מה-15 למרץ ועד ל-19 באפריל) לא ייחשבו במניין מכסת ימי האבטלה של המובטלים. כך יוצא שמי שהוצא לחל"ת בתחילת המשבר יקבל למעשה עוד 26 ימים (35 פחות שבתות ו-5 ימים שמנוכים מדמי האבטלה).
ומה לגבי מאות האלפים שהוצאו לחל"ת או פוטרו במהלך תקופת הסגרים או אחריה? ומה אחרי שייגמר הטלאי הנוכחי? ייתכן שלאור משך המשבר, הגיע הזמן להחליף דיסקט ולהתחיל להסתכל על פיתרון לאבטלה באופן אסטרטגי וארוך טווח.
שר הרווחה איציק שמולי ומנכ"ל המוסד לביטוח לאומי מאיר שפיגלר הציגו השבוע הצעה לתוכנית ממשלתית שתאריך את דמי האבטלה עד סוף חודש אוגוסט לכל הדורשים.
ההצעה של שמולי ושפיגלר מתבססת בין היתר על מהלכים שנעשו במדינות כמו קנדה והולנד, שהודיעו על הארכת דמי האבטלה עד אוגוסט, ניו זילנד ואוסטרליה (עד ספטמבר), אנגליה (אוקטובר) וארה"ב, שהאריכה עד נובמבר.
העלות התקציבית של ההצעה של שמולי ושפיגלר מוערכת ב-3.3 מיליארד שקל. השניים מציעים גם להאריך את הסיוע לבני 67 ומעלה וגם את הפטור מקיזוז למקבלי כפל קצבאות - בעלות נוספת של 0.5 מיליארד שקל.
נכון, מדובר במיליארדי שקלים. אבל מצד שני, עד סוף מאי האוצר הוציא פחות מ-4 מיליארד שקל מתוך 15.4 מיליארד שקל שהקציב בתחילת משבר הקורונה לתשלום דמי אבטלה למובטלים - כך שיש עדיין לא מעט כסף פנוי בקופת התשלומים למובטלים.
ההצעה של פלוג: כך יימנע עוני
הצעה מעניינת אחרת מעלה פרופ’ קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל לשעבר וסגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "להערכתי, בסופו של דבר הממשלה תיאלץ להאריך את הזכאות של דמי אבטלה פעמים נוספות עד שהאבטלה תרד לרמות יותר נמוכות, ולכן רצוי מאוד להודיע על כך כבר עכשיו".
לשיטתה של פלוג, "ראוי היה להכריז כבר היום שהזכאות תימשך עד שהאבטלה תרד מרמה דו-ספרתית. הכרזה כזו תקטין את אי הוודאות ואת החרדה של המובטלים ותמנע צמצום חד בהוצאות - מה שיסייע לרווחתם ולפעילות במשק. חשוב לציין כי מדינות אחרות, שבהן מלכתחילה הזכאות לדמי אבטלה הרבה יותר ממושכת מאשר בישראל, הודיעו כבר על הארכת הזכאות במספר חודשים. תוצאת אי-הארכת דמי האבטלה עלולה לגרום למשפחות רבות להידרדר לעוני".
פלוג מתחה בעבר ביקורת על רשת הביטחון שמדינת ישראל נותנת למובטלים. ביטוח האבטלה בישראל בימי שגרה נחשב "קמצני" בהשוואה בינלאומית. בעוד שמדינות מפותחות אחרות משלמות לאזרחיהן אבטלה לתקופות שמתחילות בחצי שנה, שנה ואפילו תקופות ארוכות יותר, מוכנה ישראל לשלם רק 50 עד 100 יום למובטלים בגילאי 24 עד 35. מובטלים בני פחות מ-24 אינם זכאים כלל לדמי אבטלה. מובטלים בגילאי 35 ומעלה (ומובטלים צעירים שתומכים בשלוש נפשות נוספות) מקבלים כבר מעל 100 יום אך בשום מקרה המדינה לא משלמת מעבר לתקרה של 175 ימי אבטלה, שהם קצת יותר משישה חודשים.
ההגיון שמאחורי "הקמצנות" הזו הוא לא רק רצון לחסוך בתקציבים. שוק העבודה הישראלי לא התקשה לספק בשנים האחרונות עבודה לכל דורש, והמדינה רצתה לתמרץ מובטלים למצוא עבודה ולא להתרגל להטבות הסוציאליות.
משבר הקורונה שינה את המציאות הזו באופן קיצוני. חלקים משמעותיים במשק עדיין סגורים, בהנחיית הממשלה. העסקים בענף הטיסות והתיירות לחו"ל משותקים לחלוטין. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בענפי האירוח וההסעדה נעדרו בחודש מאי שני שלישים מהעובדים. בענפי האומנות הבידור והפנאי נעדר מעבודתו כל עובד שני.
במציאות הזו, כך לפי סקר של הלמ"ס, 81 אלף איש שאינם משתתפים בכוח העבודה ומעוניינים לעבוד - טוענים כי לאור המצב הקיים כלל לא חיפשו עבודה.
באוצר צפויים להתנגד להצעות של שמולי ושל פלוג. על הרעיון של הארכת דמי האבטלה כל עוד האבטלה גבוהה מ-10%, יגידו באוצר שזו קביעה שרירותית. על ההצעה של שמולי יגידו שהמספרים בה מנופחים ושהאבטלה יורדת בקצב מהיר הרבה יותר מכפי שמדווח לשירות התעסוקה ולביטוח הלאומי.
בנוסף, קיים חשש אמיתי שהארכת הזכאות לדמי אבטלה לעובדים שהוצאו לחל"ת תגרום להם להפסיד עוד זמן יקר בתקוות שווא שיחזירו אותם - במקום לנצל את הזמן לחיפוש עבודה חדשה או להכשרה מקצועית.
על כך אומרת פלוג: "מתייחסים בהגזמה לחשש מפני פגיעה ברצון של עובדים לחזור לתעסוקה, בהינתן העובדה שהבעיה העיקרית בשוק העבודה היא מקומות העבודה ולא אי-רצון להשתלב בעבודה. אמצעי להתמודדות עם החשש מפני פגיעה בתמריץ לעבודה יכול להיות בהפחתה מדורגת של דמי האבטלה על פני זמן".
מדינות שהאריכו זכאות לאבטלה
קנדה והולנד
עד 8/2020
ניו זילנד ואוסטרליה
עד 9/2020
אנגליה
עד 10/2020
ארה"ב
עד 11/2020
סינגפור
עד 12/2020