תשכחו את כל מה שחשבתם על ירוחם, ובעיקר את התדמית שדבקה בה. העיירה הדרומית היא כבר מזמן לא יישוב ספר שנאבק על מקומו. בשנים האחרונות יצא לי להגיע לא מעט לירוחם, ובכל ביקור שכזה הופתעתי מחדש - מהקהילתיות המתחדשת, מהיזמות העסקית, מהרעיונות היצירתיים ומהתושבים החדשים שמוסיפים צבע ונדבקים בתחושת גאווה מקומית. תמר וישראל יוקל, למשל, שעברו לעיירה כשבאמתחתם עסק נודד לפעילות אאוט דור, ופתחו בפארק ירוחם מרכז להשכרת אופניים וסגוויי בשם "ויטמין שיא".
יצאנו עם סגוויי עירוני קטן אל הטיילת המשופצת בפארק, שמובילה לאגם ירוחם. השביל המישורי מתפתל בין עצי הפארק ולצד אפיק נחל ירוחם. האפיק הזה שוקם, ועד סוף הקיץ יזרמו בו מים לאגם, שחווה אף הוא מטמורפוזה. על המזח החדש ניסו דייגים חובבים את מזלם, אחד מהם העלה בחכתו דג זהב יפהפה. סביבו תמצאו פינות ישיבה, סינגלים ומסלול הקפי שמגיע לסכר, ותראו את העבודות להקמת מתחם קמפינג עתידי. בחגים יש פעילויות, בקיץ סיורי ערב ועששיות ונראה שלמקום צפוי עתיד שוקק (www.vitamin-c.co.il).
גם הדסה יצחק-שרת העתיקה את חייה לירוחם. בעבר עסקה בעיצוב גרפי ובהנחיית קבוצות והייתה יזמת תרבות. ביקור במרוקו יצר טוויסט בעלילה כשהתאהבה בציור מסורתי על עץ ולמדה מאומן מקומי. בסטודיו "זואק" שפתחה (פירוש השם, עיטור במרוקאית) היא מציעה סדנאות ייחודיות באומנות המרוקאית. אפשר לצבוע שולחנות מתומנים או לצייר על אריחים (טל’ 052־5603121).
עוד סדנת אומנות מעניינת מעבירה בסטודיו "אבגדה" מיכל בן יעקב, אף היא תושבת חדשה. כמעצבת גרפית שמתמקדת בטיפוגרפיה (עיצוב טקסט) היא התגלגלה לצילום פריטים שדומים לאותיות. מהצילומים היא יוצרת תמונות ש"אומרות" מילה או שם, וכדי להבין את הראש שלה, יצאנו למרחב לצלם פריטים שדומים לאותיות. האתגר דרש הפעלת דמיון והיה מרתק (http://abagada.co.il).
ההתפתחות של ירוחם מתבטאת גם בגיוון של אתרי לינה מסוגים שונים. יש צימרים וגסטהאוסים ואפילו מלון - אירוס המדבר. זהו מלון חברתי שמעסיק רק תושבים, תורם אחוז מההכנסות לטובת הקהילה וגם משתף פעולה עם תיירנים מקומיים. הוא מתאים מאוד למשפחות, אבל לא רק. יש בו מרחבים, מעין ספא ובריכה ובקיץ מגוון פעילויות (https://d-irus.co.il/he/).
את האורחים צריך גם להאכיל, ומירוחם יצאה בשורת הבשלניות הביתיות, שאחרי תקופת האטה חזרו לפעילות באמצעות עמותת "עתיד במדבר". שולה כנפו, מהוותיקות, עושה חיל ואת הכניסה לביתה הסבה לחלל אירוח שפתוח לזוג ועד קבוצה. היא פצצת אנרגיה משעשעת, ולמרות משברי חיים, יש בה אופטימיות חסרת גבולות, ומנזקקת הפכה ליזמית תורמת. אכלנו בביתה ארוחת צהריים מרוקאית אותנטית, אבל השוס היה סדנת ספינג’ שהעבירה לנו חגית בתה (www.bamidbar.org). לאחרונה, ולמרות הקורונה, נפתחו חומוסיית "עינתי" וגם חנות מיצים טבעיים.
הטבע שסובב את ירוחם מגוון ומלא אקשן. ביום חם כמו בכל מקום בארץ, לכן כדאי לטייל בבוקר במכתש ובסביבתו ולצפות אליו ממרומי הר אבנון. בצהריים ואחרי הצהריים מומלץ לבלות באחת הסדנאות בחללים סגורים וממוזגים, ולעת ערב, כשהאזור משנה פניו, כדאי לטייל. בשעות האלה נעים באזור ואפילו קריר.
אחת הפעילויות המומלצות לערב היא "ספארי עקרבים". יורם צביק, מומחה לעקרבים וממחברי מגדיר העקרבים, עורך סדנאות וסיורים במסגרת "דוכיפת" (מרכז לצפרות ואקולוגיה). האיש ממש אנציקלופדיה מהלכת לעקרבים. הוא אומנם מרצה וחוקר, אבל חולם על מוזיאון עקרבים בירוחם. בחודשים יולי-אוגוסט יערכו בימי חמישי ב-20:00 סיורי עקרבים. כדאי להזמין מראש, ילדים יעופו על זה (טל’ 054-4761761).
אחר כך יצאנו עם משה גלנץ לתצפית כוכבים. גם גלנץ, תושב חדש בעיר, מספר שהוא מתחזק את תחביב הכוכבים כבר עשור, אבל מאז שעבר לכאן נשאב ממש אל גרמי השמיים. המפגש היה מרתק והתחיל בהבדל בין שמי החורף לקיץ, ובין כוכב בהיר למנצנץ, ועבר לסופר נובה וקריסת כוכבים. מעניין לגלות שכל הסיפורים נולדו מהעובדה שכל עם ראה את השמיים אחרת, והסביר אותם על-פי תרבותו ומנהגיו. מדי פעם (בתיאום מראש) הוא עורך תצפיות פתוחות לקהל ואפשר גם להזמין בנפרד. כדאי לדעת שבנוסף לכול, האיש מבשל אחלה בירה (טל’ 052־7276100).
היום הארוך הסתיים בהזמנה ספונטנית לערב מוזיקלי ב"מוסקט", בית קפה מקומי. שי, הבעלים, שהולך עם חיוך קבוע, מקבל את הבאים בשמחה גדולה. יש בירוחם בית ספר למוזיקה והצעירים הגיעו לנגן במקום. קבוצת בנות שירות לאומי הביאה אף היא כלי נגינה, אבל באישורו של שי השתלטה על המטבח כדי להכין פנקייקים לכולם. אט-אט הצטרפו נגנים זמרים ואורחים לערב בלתי נשכח שמתאפשר רק במקום כמו ירוחם (www.facebook.com/muscatyeruham).
לכל הפרטים: https://visit-yerucham.com