פריים מתוך הסדרה “ג’פרי אפשטיין: עושר מחריד” / עיצוב: טלי בוגדנובסקי , גלובס
אין לי מושג מי אישר את הדוקו המוזר, המיותר והמאוד-מאוד לוקה בחסר, "ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד", אבל הוא עשה עבודה רשלנית. סדרת דוקו (לפחות טובה), מבקשת להביא סיפור - חדש או לא מוכר, או כזה שסופר - ולהציג אותו לקהל תוך שימוש בעין ביקורתית ומפתיעה, אשר מנסה להראות תמונה מורכבת ועגולה. סרטי וסדרות הדוקו הטובים - וכאלה יש למכביר - מותירים את הצופה קצת אחר מכפי שנכנס לסיפור. הם מאתגרים אותו למורכבות של מציאות, לאזורים אפורים של טוב ורע, ובעיקר: מנסים להציג דמויות עגולות ולא ברורות. למה זה? כי אנשים אמיתיים הם דמויות עגולות. שחור ולבן, רשע וצדיק, קורבן מוחלט ומקרבן מוחלט אינם סיפור טוב, כי אם משפט שדה שמתחזה לדוקו.
עכשיו, שיהיה ברור - ג'פרי אפשטיין (האם יש שם יותר יהודי מזה בעולם כולו?) הוא חרא של בנאדם, והעולם הוא מקום טוב יותר בלעדיו. גם אם 10% ממה שסופר על מעלליו נכון, מקומו של האיש בכלא לכל החיים, או מתחת לאדמה. אין חולק על כך. אבל יש היבט מוסרי (ואפילו פלילי), ויש סיפור דוקומנטרי לספר - ושני אלה לא מתיישבים בכפיפה מושלמת אחת.
הדמות של אפשטיין כה חד ממדית, כה מפלצתית וכה נעדרת הסבר למניעיה, למעשיה ולפתולוגיה של היקף הזוועות - עד שלהוציא כרוניקה, קצת ניימדרופינג והבאת עובדות (שכמעט כולן פורסמו כבר), הסדרה לא מעניקה לצופיה כלום וחצי כלום. היה איש רשע, עשיר מאוד, שסחר בנשים צעירות לטובת חבריו המפורסמים והעשירים, ועשה בהן גם שימוש להנאתו. את הסיפור הזה הכרנו כשנכנסנו לסדרה. ואיך יצאנו ממנה? בדיוק כפי שנכנסנו.
ההזדמנות שעמדה בפני יוצרי הסדרה והרשת הייתה עצומה: לשפוך אור מורכב על סיפור מפלצתי, כמעט בלתי נתפס, ולנסות להבין את מנגנוני הנפש, הילדות וההיסטוריה המשפחתית והאישית, שמביאים אדם להקדיש כה הרבה זמן ומשאבים להרס חייהן של נשים צעירות. אבל אפשטיין מוצג באופן שטוח, חד ממדי, כמעט קריקטוריסטי. באופן לא מוסבר, כמעט, הסדרה משעממת לצפייה. אורכה ארבעה פרקים באורך 50 דקות, והאמינו לי, שאפשר היה לערוך אותה לחצי שעה אפקטיבית לא פחות. מי שצפה בפרק הראשון (והגיע לסופו) לא ימצא שום סיבה בפרק השני להמשיך לעבר הפרקים הבאים, מהסיבה שהם העתקים של הפרק הפותח.
אני מבין את הרצון להכות בברזל בעודו חם ולהביא אל הצופה סיפור שמצוי בכותרות, אבל לא ככה עושים את זה. לא כשרק צד אחד של המטבע (וגם הוא מוצג לא מספיק טוב) גלוי לציבור. זו אינה סדרת דוקו, זו סדרת תעמולה נגד אדם שנטל את חייו בבית הסוהר, לאחר שהואשם במעשי זוועה. אז אפשטיין היה שטן - סבבה. אבל גם שטן, וגם משעמם וידוע מראש ולא מנומק? זה כבר יותר מדי. בעצם, פחות מדי. הרבה פחות מדי מהמינימום הנדרש. אל תבזבזו את זמנכם על הסדרה הזאת. נמתין לסדרת הדוקו לה הפרשה הזאת ראויה. והיא תגיע יום אחד. עד אז - טוב שאפשטיין לא איתנו. חבל שהסדרה עליו כן.
דירוג: 1