בניין עיריית ירושלים. העייריה שילמה כ־14 מיליון שקל פיצוי / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
רקע: העיקרון הנוהג במיסוי של פיצויים הוא כי "דין הפיצוי כדין הפרצה אותה בא למלא". היינו, אם הפיצוי בא לכסות על נזק בהכנסה ממכירת פירות העץ, ימוסה הוא כהכנסה פירותית החייבת, בדרך כלל, בשיעורי מס גבוהים יותר, ואילו אם הפיצוי נועד לכסות על נזק הוני, ימוסה הוא במס רווח הון, החייב בשיעורי מס נמוכים יותר.
המחלוקת: פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, עסק בפיצויים שקיבלו אשתו ושלושת בניו של סלים שבו ז"ל, עבור קרקע בעיר שבה החזיקו במשותף בירושלים. עסקיו של המנוח כללו, בין היתר, הפעלת חניון, מגרש למכירת כלי רכב, שטיפת מכוניות והפעלת משאבת דלק.
בעלי הקרקע הגישו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים תוכנית להקמת תחנת דלק על חלק מהקרקע, ותנאי לאישורה של התוכנית היה ביצוע דרך גישה לקרקע במקום דרך הגישה הקיימת. על אף אישור התוכנית, פרסמה הוועדה המקומית לאחר כשלוש וחצי שנים הודעה על הפקעת חלק מהקרקע, ואף הגישה תביעה לסילוק ידם ממנה. התביעה הסתיימה בפשרה, שבה הוסכם שהבעלים יוותרו על זכותם בקרקע ויעבירו אותה לעיריית ירושלים, שתסלול כביש גישה לחלקותיהם.
על אף הבטחותיה, התנערה העירייה מהתחייבותה בהסכם הפשרה ולא סללה את כביש הגישה. לאור זאת, הגישו הבעלים תביעה בה עתרו לחייב את העירייה לבצע את דרך הגישה ולפצותם על אובדן הרווחים שהיו צפויים להפיק מתחנת הדלק עד להגשת התביעה, וכן לקבוע את זכותם לפיצוי בגין אובדן הרווחים העתידיים עד להקמת התחנה ולתחילת הפעלתה. התביעה התקבלה והבעלים קיבלו פיצוי בסך כ-6.2 מיליון שקל.
כעבור כארבע וחצי שנים, משלא חלה התקדמות בסלילת דרך הגישה לקרקע, הגישו הבעלים תביעה נוספת לקבלת פיצוי מהעירייה בגין נזקיהם. גם תביעה זו התקבלה, והעירייה שילמה להם פיצויים בסך של כ-8 מיליון שקל.
הפיצויים משתי התביעות דווחו על ידי הבעלים לפקיד השומה כהכנסה הונית, החייבת בשיעור מס של 25%. כמו כן, דיווחו כי מדובר בהפקעה ששיעור המס החל עליה הוא מחצית משיעור המס שנקבע.
ההחלטה: השופט אביגדור דורות קבע, בהתאם לדעתו של פקיד השומה, כי הפיצויים בשתי התביעות נפסקו בשל אובדן רווחים כתוצאה מאי הפעלת תחנת הדלק, וכי רווחים אלה, ששלילתם מהבעלים היא הפרצה שהפיצוי נועד לכסות, הם רווחים בעלי אופי פירותי מובהק החייבים במס הגבוה יותר. נדחתה גם טענת הבעלים כי מדובר בפיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין, שכן לא רק שהמערערים לא הוכיחו את שווי המקרקעין לפני מחדל העירייה ואחריו, אלא שבהתדיינות מול העירייה הם לא טענו לירידת ערך זו ולא תבעו פיצוי בגין ירידה כאמור.
באשר לטענה כי מדובר בפיצויים בגין הפקעה, נקבע כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהעירייה סללה, הגם שבאיחור, את הכביש המוביל ליתרת הקרקע כמוסכם, כך שהבעלים לא ויתרו ללא כל תמורה על זכויותיהם בשטח המפונה, ולכן אין בסיס לטענת ההפקעה.
ע"מ 48745-02-17
הכותב מבעלי משרד עו"ד מאיר מזרחי ושות'