פערי שכר / צילום: שאטרסטוק
נשים המועסקות בחוזים אישיים בתפקידי ניהול בכירים בחברות הממשלתיות משתכרות עד 50% פחות מגברים בתפקידים זהים, כך עולה מדוח השכר בגופים הציבוריים לשנת 2018 שמפרסם הממונה על השכר באוצר. הדוח מגלה כי בין נשים לגברים קיימים פערי שכר משמעותיים גם בתפקידים זהים ובמקומות שבהם אין השפעה לוותק ולבכירות.
השכר הממוצע בגופים הציבוריים בישראל עלה בשנת 2018 בשיעור של 0.2% והגיע ל-16,223 שקל. כהשוואה, השכר הממוצע במשק עמד בסוף אותה שנה על 9,802 שקל
הדוח, שנכתב על ידי יחידת הממונה בראשות קובי בר-נתן, מתמקד בכ-400 אלף עובדי הגופים הציבוריים, מתוך 700 אלף עובדי המגזר הציבורי בישראל, ששכרם מפוקח על-ידי הממונה על השכר. מדובר בעובדי החברות הממשלתיות, השלטון המקומי, מערכת הבריאות והמוסדות להשכלה גבוהה ותאגידים סטטוטוריים.
הוצאות השכר הכוללות לעובדים בגופים אלה הגיעו ב-2018 ל-79 מיליארד שקל. הדוח הנוכחי אינו מתייחס לעובדים בשירות המדינה ובזרועות הביטחון.
החברות הממשלתיות: 74% מהעובדים הם גברים, שיעור המנכ"ליות אפסי
שכר העובדים הממוצע בחברות הממשלתיות עמד בשנת 2018 על 23,916 שקל ברוטו למשרה מלאה, והוא הגבוה ביותר במגזר הציבורי. השכר בחברות הממשלתיות עלה בין שנת 2017 לשנת 2018 ב-2.9%. בחתך לשיעורי העסקה לפי מגדרים, בסך הכל הועסקו בחברות הממשלתיות במהלך שנת 2018 כ-74% גברים ו-26% נשים.
פערים השכר בין גברים לנשים, כפי שעולים מהדוח, הם ברורים: השכר הממוצע ברוטו למשרה מלאה לגבר בחברות הממשלתיות עמד על 24,375 שקל בעוד ששכרה הממוצע של אשה בחברות הממשלתיות עמד על 17,664.
לפי האוצר, הסיבה העיקרית לפערים אלה היא קידום מקצועי. "ברוב המוחלט של התפקידים הניהוליים בחברות הממשלתיות מועסקים יותר גברים מנשים", כותבים באוצר.
יחד עם זאת, מתברר כי גם בקרב בכירים המועסקים בחוזים אישיים ובתפקידים זהים קיימים פערי שכר של בין 6% ל-50% בין נשים לגברים.
הפער הגדול ביותר שנמצא היה במשרה הבכירה ביותר - מנכ"ל החברה: שכרן הממוצע של מנכ"ליות העומד על 26,345 שקל לחודש, בעוד שעמיתיהן המנכ"לים הגברים מרוויחים בממוצע כפליים: 52,268 שקל. יש לציין כי הנתון מושפע מהעובדה שרק 3 מתוך 73 המנכ"לים בחברות הממשלתיות - הן נשים.
שכרם החודשי הממוצע של סמנכ"לים בחברות הממשלתיות (54,052 שקל) גבוה ב-31% משכר הסמנכ"ליות. בנוסף, רק רבע מבין 174 הסמנכ"לים בחברות הממשלתיות הן נשים. גם בקרב היועצים המשפטיים בחברות הממשלתיות המועסקים בחוזים אישיים, מרוויחים הגברים בממוצע 10% יותר מהנשים, וזאת כאשר 52% מהיועצים המשפטיים הן נשים.
על העיוותים במבנה השכר בחברות הממשלתיות כותבים באוצר כי "באופן ייחודי, סקטור החברות הממשלתיות מאופיין באנומליה בקשר בין ההיררכיה הארגונית לשכר המשולם. כך נמצא כי עובדים בחברות מסוימות משתכרים אף יותר מהמנכ"ל וחברי הנהלה בכירה".
נכון לסוף 2018 הועסקו בחברות הממשלתיות 54,010 עובדים, כמעט מחציתם (48%) במונופולים דוגמת חברת החשמל, מקורות ורכבת ישראל. מהדוח עולה כי בשנים האחרונות חל גידול ניכר במספר העובדים המועסקים בחברות בתחום פיתוח תשתיות התחבורה (פרויקטי פיתוח כבישים, הרכבת הכבדה, הקמת הרכבת הקלה בתל-אביב ועוד).
נכון לסוף 2018 הועסקו בשלטון המקומי בישראל 193,451 עובדים. בעשור האחרון חלה עלייה של כ-67% במספר המשרות וכ-47% במספר העובדים בשלטון המקומי. שכר העובדים הממוצע בשלטון המקומי עמד על 11,272 שקל ברוטו למשרה מלאה. מקבלי השכר הגבוה ביותר בשלטון המקומי הם הרופאים הווטרינרים, ששכרם הממוצע עמד ב-2018 על 29,688 שקל ברוטו.
מערכת הבריאות: עלייה של 26% במספר העובדים מאז 2015
במערכת הבריאות ובתאגידי הבריאות בישראל הועסקו נכון לסוף 2018 כ-77,695 עובדים, כמחציתם (48%) בקופות החולים והיתר בגופים רפואיים (38%) ותאגידי בריאות (13%).
מאז שנת 2015 נרשם גידול של 26% במספר העובדים במערכת הבריאות הציבורית. שכרם הממוצע של העובדים במערכת הבריאות עמד ב-2018 על 23,952 שקל ברוטו למשרה מלאה. הרופאים היו קבוצת העובדים שרשמה את הגידול המרשים ביותר בשכרה במערכת הבריאות הציבורית (ומהמרשימים בסקטור הציבורי כולו) - 56% בשיעור ריאלי מתחילת העשור.
באוצר מייחסים את הגידול בשכר להסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 2011 עם ההסתדרות הרפואית, שהביא לעלייה של 82% בשכר הרופאים שלהם יותר מ-5 שנות ותק מומחיות.
השכלה גבוהה: שיעור הנשים יורד עם העלייה בסולם הדרגות
הדוח מתייחס גם לפערי השכר בין גברים לנשים במערכת ההשכלה הגבוהה. נכון לסוף 2018 היו במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל 51,427 עובדים, שני שלישים מהם (67%) באוניברסיטאות ושליש במכללות ציבוריות (השכר במכללות הפרטיות אינו מפוקח).
שכר העובדים הממוצע במערכת ההשכלה הגבוהה עמד על 17,124 שקל ברוטו למשרה מלאה, ובראשם חברי הסגל האקדמי הבכיר עם שכר ממוצע של 32.5 אלף שקל. בהקשר זה מעיר הממונה על השכר, כי "שיעור הנשים בקרב הסגל האקדמי הבכיר פוחת ככל שעולים בסולם הדרגות האקדמיות. קיים ייצוג נשי גבוה יותר בסגלים השונים במכללות ביחס לאוניברסיטאות".
התופעה הבולטת ביותר במגזר ההשכלה הגבוהה בישראל בשנים האחרונות הייתה עלייתן של המכללות. עובדי המכללות הציבוריות נהנו מעליית השכר מהירה ביותר מבין כלל עובדי ההשכלה הגבוהה - שכרם עלה ב-54% בעשור האחרון, בזכות ההסכמים הקיבוציים שנחתמו עם הסגלים האקדמיים במכללות הציבוריות.
בנוסף, ועל רקע התחרות עם המכללות הפרטיות, נחתמו במכללות הציבוריות מספר הסכמי מעבר לסגל עמית. ההסכמים חלים על מרצים שעיקר העסקתם בהוראה אקדמית. מטרת ההסכמים היא לתת לאותם מרצים מעמד של חברי סגל מן המניין. ההסכמים מעניקים למרצים ביטחון תעסוקתי במקום העבודה ותנאים מטיבים, כגון קידום בוותק וזכאות לקרן השתלמות.
חלק נוסף בדוח השכר מוקדש לשכר העובדים בתאגידים - זה עמד על 18,834 שקל ברוטו למשרה ממוצעת.
בישראל קיימים 56 תאגידים סטטוטוריים המעסיקים 18,894 עובדים. כמעט 90% מהעובדים מועסקים בתשעה מתוכם: רשות שדות התעופה, המוסד לביטוח לאומי, תאגיד השידור הציבורי, רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות, בנק ישראל, מגן דוד אדום, מכון התקנים ושירות התעסוקה.
החברות הביטחוניות: רפאל יעילה ומשלמת שכר גבוה יותר מתע"א
השוואה מעניינת נוספת עורכים כותבי הדוח בין שתי החברות הבטחוניות הגדולות של מדינת ישראל רפאל והתעשייה האווירית (תע"א). על-פי הכותבים, ההשוואה נועדה לשמש "מקרה בוחן" להשפעות שיש למבנה שכר והעסקה מודרני על הביצועים וההוצאות.
תע"א הפכה לחברה ממשלתית בשנת 1996 ורפאל הצטרפה אליה בשנת 2000. אבל בעוד שעובדי רפאל מועסקים לפי הסכם עבודה שעודכן לאחרונה ב-2012, עובדי תע"א מועסקים עדיין לפי הסכם משנת 1978. כך למשל, יכולה הנהלת רפאל לנהל מו"מ על שכר מול כל עובד חדש שמצטרף לחברה, בעוד שאצל תע"א שורר מבנה שכר אחיד המבוסס על הגדרות מיושנות של תפקידים. בתע"א לא ניתן לפטר עובד קבוע שאינו מתאים או בעל תפקוד לקוי, אלא בהסכמת ועד העובדים.
ברפאל, לעומת זאת, מונהג מנגנון לפיטורי עובד קבוע שאינו מתאים או בעל תפקוד לקוי, בכפוף להודעה ותקופת ניסיון נוספת. לארגון העובדים בתע"א יש גם קדימות בהצעת מועמדים לכל תפקיד קידום בחברה, וכן זכות ערעור על קביעת וקידום בשכר בחברה.
"בעוד שבתחומים רבים חלו התפתחויות מרשימות והתעשיות הביטחוניות מובילות ברמה עולמית, בהיבטי העסקת עובדים ניכר פער משמעותי המקשה על הפעילות ופוגע בתוצאות התע"א. פער זה ניתן להצגה בנקל בהשוואת תוצאות התע"א ביחס לרפאל, אשר הצליחה להנהיג הסדרים מודרניים יותר", נכתב בדוח.
מההשוואה עולה כי למרות שהשכר הממוצע לעובד ברפאל גבוה ב-9% מהשכר לעובד בתע"א, הרווח הגולמי לעובד ברפאל גבוה ב-122%, וההכנסה לעובד גבוהה ב-40% מאשר בתע"א.
בשורה התחתונה: רפאל מציגה ב-2018 רווח נקי של 63,585 שקל לעובד בעוד שתע"א מציגה הפסד נקי של 10,619 שקל.
"אילו שיעור הוצאות השכר מהמחזור בתע"א היה דומה לזה ברפא"ל, הייתה מצליחה התע"א להגדיל את הרווח הגולמי שלה ביותר ממיליארד שקל ובהתאמה לסיים את שנת 2018 ברווח נקי", כותבים בממונה על השכר. "התע"א מתמודדת עם הוצאות שכר גבוהות הזוחלות בקצב מהיר שאינו מותאם לפעילות, מתקשה בגיוס ושימור כוח אדם מצטיין, וחסרה בכלי ניהול וגמישות ניהולית הכרחיים. רפאל מצליחה לשלם יותר טוב לעובדיה באמצעות חלוקת ההוצאה על השכר באופן יעיל יותר, ולקבל תפוקה טובה יותר באמצעות הקצאה יעילה של כוח אדם ושימוש בכלי תגמול דיפרנציאליים".
מסקנת הכותבים היא, כי קיים "הכרח ברור לשינוי יסודי בהסדרי העסקת עובדים ותשלום שכר בתע"א".