שלט תלוי מעל אחת המרפסות בתל אביב באוירת הסגר שהוטל על המדינה בעקבות התפשטות וירוס הקורונה / צילום: כדיה לוי, גלובס
בחודש מרץ נשלח הציבור בישראל להסתגר בבתים ולהמתין לשוך המגפה. מקבלי ההחלטות לטשו עיניים לאיטליה, ונדרכו אל מול עוצמת המהלומה שפגעה קשות במערכת בריאות טובה, אולי טובה מזו שלנו. הם נאלצו להכריע בין תרחישי ייחוס שונים, מנבאי שחורות, חלקם צופים אלפי ועשרות אלפי מתים, לצד קריסה של מערכת הבריאות.
התרחישים האלה, שהובילו לסגר אגרסיבי שגרם למאות אלפי מובטלים ומצב כלכלי קשה, בסופו של דבר לא התממשו, אך כעת, בפתחו של גל תחלואה עולה, הפוליטיקאים נדרשים שוב לקבל החלטות מבוססות נתונים ומדע. אף שאנחנו יודעים היום יותר ממה שידענו בתחילת המגפה, עדיין לא ברור מהי דרך ההתמודדות העדיפה. פנינו לסטטיסטיקאי, אפידמיולוגית, כלכלן ומנכ"ל בכיר, כדי לשאול מהי הדרך העדיפה להתמודד עם גל התחלואה הנוכחי.
הסטטיסטיקאי: "זו לא חוכמה לקחת את התסריט הקיצוני ביותר"
"יש אספקט תלוי זמן - איך מגפה משתנה לאורכו. המגפה הזו היא רק בת ארבעה חודשים - כדי ללמוד את המחזוריות, אנחנו צריכים להסתמך על כמה עונות של המגפה הזו, היות והסטטיסטיקה מבוססת על ניתוח של מספר מקרים רב", אומר פרופ' מיכאל פריגר, ביו סטטיסטיקאי מהפקולטה לרפואה, אוניברסיטת בן גוריון, המצביע על הקושי והדילמות של הפוליטיקאים ואנשי המדע.
"המדע לא יכול לתת תחזית מדויקת למה שיקרה בעתיד. בריאות של אדם היא עניין מורכב, זו פונקציה של הרבה מאוד משתנים. אי אפשר לבנות מודל סטטיסטי שמייצר תמונה מדויקת. אפשר ללמוד מה משפיע על ההתפרצות, ולנסות להשתמש במידע שנצבר בהתמודדות עם מגפות אחרות דומות, שיש לגביהן סטטיסטיקה ויכולות לסייע במודלים השונים. יש לא מעט תרחישי ייחוס. הפוליטיקאים צריכים לבחור ביניהם, וזו אחריות שלהם. אפשר לקחת את התרחיש הגרוע ביותר ולהתנהל לפיו, זה לא עניין של מדע אלא של קבלת החלטות. אי אפשר לדעת מה יקרה. הסגר הראשון הקשה - היה מבוסס על התרחישים הקשים ביותר. מקבלי ההחלטות רצו להיות בצד הבטוח ביותר, גם אם יש על כך ביקורת. לכל תרחיש יש זכות קיום, השאלה היא איך בוחרים נכון, ואין כרגע תשובה לזה. מקבלי ההחלטות צריכים להתנהל באחריות. זו לא חוכמה גדולה לקחת את התרחיש הקיצוני ביותר, שידרוש לסגור עכשיו שוב את המדינה".
כרגע, לפי פריגר, יש חשיבות לניתוח מאפיינים סוציו-דמוגרפיים של המחלה ויצירת קריטריונים ברורים ומלאים של מידע (משרד הבריאות לא מאפשר גישה חופשית לכלל הנתונים באופן המאפשר למדענים לנתח את המצב לאשורו). בנוסף, גם קריאת הנתונים והשימוש בהם צריכים להתבצע באופן מושכל. "צריך לשים לב לתמותה ולמקרים הקשים, ופחות על המקרים החדשים - הם עניין טכני".
מומחית בבריאות הציבור: "תהיה התפשטות אם לא יקפידו על הכללים"
"השיטה של סגרים חוזרים אינה הפתרון לאורך זמן. בכל פעם שיפתחו, צפויה עלייה בתחלואה", אומרת האפידמיולוגית פרופ' תמי שוחט, מומחית בבריאות הציבור, שפרשה לפני כשנה וחצי מתפקיד ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות. "זו מחלה מדבקת. אם רק אחוז קטן מהאנשים חלו, כשהם יהיו חשופים, תהיה הדבקה והתפשטות אם לא ישמרו על הכללים הבסיסיים. צריך לעשות הרבה בדיקות, לזהות את מוקדי התחלואה, לבודד ולהמשיך לחקור. סגרים חוזרים, כפי שהראינו בסימולטור שלנו, לא עוזרים. אם יש הרבה אסימפטומטיים או פרה-סימפטומטיים שלא מזוהים, הם מהווים נתח חשוב בהפצת התחלואה. מקומות עבודה - לא צריך לסגור אך לאפשר עבודה מרחוק למי שניתן. אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם הקורונה. צריך להגביל התקהלויות ולעודד עבודה מרחוק וריחוק פיזי".
בין אם מדובר בגל שני או בהמשך ההתפשטות, שוחט מבהירה כי מומחים מתקשים להשוות בין התקופות ולקבל מידע מלא הנדרש להיערכות להתמודדות מושכלת. "הנתונים המלאים לא מתפרסמים. מספר הדגימות המבוצעות כיום הרבה יותר גדול וזה מבורך, אך אין לנו בדיוק את קבוצות הגיל והמקום שבו דוגמים - האם יש הרבה יותר אסימפטומטיים שנבדקים, לכמה מהנבדקים היה מגע עם חולה מאומת, מהי קבוצת הנבדקים לעומת הגל הראשון. אין לנו נתונים לגבי מקומות ההדבקה - האם הם התרחשו באירועים, בבתי ספר, בבתי אבות, במסעדות? מאוד קשה לתת פרשנות אפידמיולוגית כשאין נתונים זמינים, ובמקומות אחרים בעולם ישנה גישה נוחה למלוא המידע. גישה מלאה ושקיפות עשויות להחזיר את אמון הציבור וחבל שזה כרגע לא מה שנעשה".
האחריות על בלימת או האטת ההתפשטות היא על כתפי הציבור והממשלה במקביל, כך מדגישה שוחט. "הציבור צריך להפנים יותר את ההנחיות. מסכות, ריחוק, לא להתקהל. צריך לשמור על המבוגרים וקבוצות הסיכון". אך מאידך גיסא, גם ההנחיות המושתות על הציבור צריכות לעמוד בהלימה למציאות וליכולת של הציבור לבצע אותן באפקטיביות; "אנחנו רוצים מסכות, אבל אולי נדגיש לאנשים שכשהם מקבלים קהל אז הם צריכים להקפיד מאוד, והאם באמת אותרו אנשים עם חום בכניסה למקומות? אולי אפשר לוותר על ההנחיה הזו? אנחנו לא יודעים את הנתונים, אבל המציאות צריכה להיות גמישה, צריך לרכז את המאמץ בהנחיות לדברים שהם הכי אפקטיביים וחשובים לנו".
הכלכלן: "הממשלה חייבת לספק ודאות למערכת הכלכלית"
ישראל פעלה בזריזות אל מול גל הקורונה העולה בעולם. הכניסה לסגר מוקדם הובילה לירידה בתחלואה, בזמן שמדינות אחרות נאלצו לבלום התפשטות רחבה ולהתמודד עם מערכות בריאות קורסות. "בהתחלה הפעלנו את האמצעים במהירות ובנחישות, וזה היה נכון גם כלכלית וגם בריאותית. הייתה כאן זהות אינטרסים - כולם נאלצו לנקוט את אותם אמצעים, השאלה היא האם אפשר למנוע מאות מתים", אומר ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, ויו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת בן גוריון. "אם משווים את ההתנהלות של שבדיה מול דנמרק, רואים שבשבדיה יש הרבה מתים, והנזק לכלכלה גדול יותר. גם בלי סגר פורמלי - אנשים מצביעים ברגליים. כשהמגפה לא תחת שליטה, הכלכלה סובלת. גם לטובת הכלכלה, היה נכון להשתלט על המגפה. את זה עשינו".
אך אותה התנהלות מחושבת נקטעה באחת. "הכרזנו על ניצחון מוקדם מדי", מדגיש אריאב. "היה ברור שפתיחת המשק צריכה להיעשות בהדרגה, ואת ההשפעה אנחנו רואים. המכלול של קטיעת שרשראות ההדבקה לא מתפקד, בזמן שיכולנו לשמור על עשרות נדבקים, כמו שקורה בדרום קוריאה. זה חמק לנו. הניהול, מעבר לכמה החלטות טובות שנקטנו בהתחלה, הוא לא ניהול מצטיין בלשון המעטה. חסר מישהו שממונה על הצדדים האופרטיביים של המערכה. אנחנו לא מנהלים את זה טוב".
ההתנהלות הבריאותית והכלכלית פועלות בהלימה. אם המגפה לימדה לימדה אותנו שיש לנקוט פעולות בשלב מוקדם ובצורה נחושה, אריאב מדגיש שכעת נדרשת התנהלות צופה פני עתיד, בזמן שייתכן שיידרשו פעולות נוספות למניעת ההתפשטות. "צריך להבין שהמשק נכנס למיתון עמוק, והוא יכול להיות ארוך אם הממשלה לא תפעיל אמצעים ותספק ודאות למערכת הכלכלית. אחרת, אנחנו מסתכנים במצב של אבטלה כרונית. אנחנו צריכים לפצות את הירידה בצריכה פרטית ובייצור, בכסף ציבורי וברגולציות".
הדרך הנכונה לפעול כעת, לפי אריאב, היא לייצר אופק באמצעות "תוכנית כלכלית שמורכבת מתקציב של 18 חודשים, ואמצעים נוספים. צריך לתת לאנשים שנפגעו קשה סיוע בדמות דמי אבטלה לזמן ארוך יותר, אחרת האנשים האלו יגיעו לפת לחם. אנחנו צריכים לראות ודאות בהתנהלות הממשלה, והיא צריכה להבין שהיא צריכה מעורבות מסיבית כדי להוציא את המשק מהמיתון, אלו טרגדיות אישיות של אנשים ומשפחות. לצד תשלומים לקצבאות, המדינה באמצעות רגולציה יכולה לעודד אנשים לצרוך במקום לחסוך - לאפשר להם למשוך מקרנות השתלמות ללא קנס, להשהות זמנית תשלומים לפנסיה חובה. כל תשלום שניתן בתקופות של משבר, המכפיל שלו הוא גבוה. אנשים שמקבלים את הסיוע צורכים, וזה מניע את גלגלי המשק. זה מאפשר לאנשים נוספים להיכנס למעגל העבודה.
"בנוסף, המדינה צריכה לקיים פרויקטי תשתית שנותנים מענה לפיגור בתשתיות, שגם יכולים לתת דחיפה למשק ולהכניס עוד אנשים למעגל העבודה. זו הדרך היחידה לעורר את המשק. המדינה בצורה כזו או אחרת תוציא את הכסף הזה, מפני שאנשים יגיעו לפת לחם כשאין עבודה. היא צריכה לנהל את זה ולהוציא את הכסף בצורה חכמה".
המנכ"ל הבכיר: "אם אנשים יאבדו את האמון, הציבור לא יישמע להוראות"
בין אם מדובר בשדרה העסקית או בזירה הפוליטית - מנהלים נדרשים כעת לקבל החלטות קשות בתנאי אי ודאות. התוצאה שלהן עשויה להשליך על חייהם של רבים, ולכן נדרשים אלו שהאחריות מוטלת על כתפיהם - לחשוב אף שנים קדימה, ולהביא בחשבון את התוצאה האפשרית. "ההחלטות הן קשות, לא הייתי רוצה להיות עכשיו פוליטיקאי. אבל צריך להגיד לציבור את האמת, לקבל החלטות קשות ולנהל סיכונים. אמון הוא אחד הדברים החשובים ביותר בניהול משבר, אף מנהיג לא יכול להוכיח שמה שהוא עושה כרגע ישתלם בעתיד", אומר עמוס שפירא, שניהל לאורך שנים מערכות גדולות ומורכבות דוגמת אל על וסלקום, והיום יו"ר אלוט, ומחבר הספר "הראש, הסוליות והנשמה - סוגיות מעשיות בניהול ומנהיגות".
"אם אנשים יאבדו את האמון, הציבור לא ישמע גם לדברים שצריך לעשות. ככל שעובר הזמן, הציבור והתקשורת מתחילים להפנים מה המחיר העצום של סגירת המשק. את הבור הזה, אי אפשר יהיה לכסות, והוא יגיע לכל אחד. מהפנסיות של האנשים שיפגעו ועד פיטורים של אנשים".
בחודש מרץ אמנם סגרו את המשק על נתוני תחלואה דומים לאלו שאנחנו רואים היום, אך שפירא טוען כי הציבור והפוליטיקאים מתחילים "להפנים שהמחיר החברתי הנוראי, והדרג הפוליטי נרתע מלשחזר כעת את הסגר. בהחלטות של מדינה, תמיד יש מחיר לחיי אדם - אפשר לראות את זה בסל התרופות או בהחלטות אחרות שמתקבלות. צריך למצוא דרך לנהל את המגפה הזו עם משק פתוח, אין ברירה אחרת. המצב של סגירת המשק הוא מצב שאף חברה לא יכולה לסבול אותו.
"כאשר מנהל מודד משהו אחד ורק משהו אחד, הוא מקבל מקסום שלו. אם תמדדו מנהל יישום רק על תפוקה, תקבלו את זה גם על חשבון האיכות. צריך למדוד את שני הדברים. אם נסתכל כל יום רק על החולים והמתים מקורונה, אנחנו מפספסים דברים אחרים. אם מתים מקורונה - עמוד ראשון, על היתר, לא שומעים. זה אבסורד. יש מחיר צל למדידה הזו. הייתי רוצה לראות שהמדינה מודדת גם את האפקט הנלווה, ושזה ישוקף לציבור. אם יסגרו שוב את המשק וצפויה אבטלה - מה התמותה האחרת, זה עוד לפני שמדברים על אספקטים כלכליים? מבחינה מאוזנת, העסק לא מנוהל כמו שצריך".
שפירא מדגיש כי להחלטה על הגבלת הפעילות הכלכלית, עשויה להיות השפעה קשה מנשוא. "ידענו כבר מגפות בסדר גודל גדול, ולא סגרו בהן את העולם. צריך להביא בחשבון את מה הסכנה הנוראית לחברה. יכולה להיות כאן פרימה של הרקמה החברתית, ומי שייפגעו הם השכבות החלשות ביותר, עם עשרות אחוזי אבטלה לאורך זמן. ראינו שראשוני המפוטרים היו בעלי השכר הנמוך, האנשים שגם אין להם רזרבות. אלו בעלי ההכנסה הנמוכה ובעלי הצרכים המיוחדים הם הראשונים להיפגע - כשהמדינה מתקשה לטפל בהם גם במצב רגיל".
"המדינה צריכה להזרים כסף - אין ברירה, אחרת יהיה לזה מחיר. כש-25% מכוח העבודה לא עובד, רקמה חברתית יכולה להתפורר. כשהממשל האמריקאי הזרים כסף לחברות תעופה בתנאי שימשיכו להעסיק כוח אדם, כאן מתנים את ההזרמה בפיטורים. זה יגרום למדינה לשלם פיצויים לעשרות אלפי מובטלים, ואת המחיר כולנו נשלם. בטווח המיידי, המדינה חייבת להאריך את תשלומי דמי האבטלה. המדינה לא מסוגלת להתמודד עם סדרי הגודל של אבטלה גואה. המחאות של האנשים שדורשים עכשיו פתרון - זה כסף קטן לעומת המצב שאליו אנחנו יכולים להגיע".