השגריר האמריקאי פרידמן וראש הממשלה נתניהו בטקס פתיחת השגרירות בירושלים / צילום: Amir Cohen, רויטרס
תאריך היעד המיוחל, ה-1 ביולי בא, היה וחל. דבר לא התרחש. הסיפוח או החלת הריבונות על 30% מהשטח, כפי שפיתחו ציפיות חלק מהצדדים - לא קרה. גם סיפוחון של מספר יישובים, כמו בית-אל או שילה, לא הוכרז. הממשלה לא נקטה בצעד ראשון של הכנה משפטית.
נותרנו עם הודעת וואטסאפ בת 29 מילים, מתוכן ארבע מילים הן הטיות המילה 'דיונים':
"ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך בדיונים עם האמריקנים ובמקביל קיים היום דיון עם ראש המל"ל והצמרת ביטחונית, זאת במסגרת שורה של דיונים שהתקיימו בנושא. בימים הקרובים יתקיימו דיונים נוספים". לשון ההודעה של לשכת נתניהו שנשלחה אתמול. דנים, דיונים, מתדיינים.
שאיפתו של נתניהו לשנות את המצב הקבוע והתקוע ביו"ש לא התפוגגה. הוא מעוניין בכך, אך גם הוא הבין שהכוכבים לא מסתדרים בשורה. לפחות לא השבוע, כנראה שגם לא החודש.
מבית אל לבית הלבן
מדוע הושעתה תוכנית הסיפוח/החלת הריבונות בראשית חודש יולי? לא ניתן להטיל את האשמה על הכתפיים הצרות של חתנו ויועצו של הנשיא ג'ארד קושנר. האיש הצעיר, המנסה לנהל את נשיא ארה"ב הפרוע, עמוס בימים אלה. צרות כלכליות, סקרים מבעיתים, אירוע פתיחת קמפיין כושל בעיר טולסה והתלבטות בצוות הקמפיין הבכיר של המפלגה בשאלת השאלות - האם הגיע הזמן להכיר בכך שהמגיפה אמיתית.
תהליך קבלת ההחלטות בוושינגטון מוטה לנושאי קמפיין בלבד וגם מילות הקסם התנ"כיות "בית אל" ו"שילה", הנושאות מטען רוחני עצום עבור בסיס הבוחרים האוונגליסטים, לא ייצרו את הקסם הרצוי להם. אגב, הנשיא דונלד טראמפ נחשב כמומחה למיתוג ושיווק של מושגים פוליטיים. החיבור להחלת ריבונות על בית אל האמיתית עם המשמעות המקומית בארה"ב יכול היה לעשות פלאים. למשל, כנסיית בית אל (Bethel Church), היא מוסד דתי אמריקאי משגשג, עם קמפוסי למידת תנ"ך גדולים, עשרות אלפי מאמינים ועוקבים, ערוץ טלוויזיה Bethel.Tv, מותג מוזיקה פרטי (שם האלבום "תקומה"), פודקאסטים וחנות מוצרים. הכומר הבכיר, ביל ג'ונסון, הוא תומך נחוש של הנשיא טראמפ. חוץ מן המוסד הגדול הנ"ל (ה-Mega Church), מפוזרות בארה"ב עוד עשרות כנסיות נפרדות ששמן הוא בית אל. לבחירת שמות היישובים שתוחל בהם הריבונות יכל היה להיות ערך מוסף שיווקי-פוליטי.
באי-הכרזת הסיפוח, לא ניתן להאשים את האוונגליסטים, וגם לא כדאי לראות בשגריר האמריקאי דיוויד פרידמן את האחראי. השליח האמריקאי בעל מוטיבציית יתר, קיבל תיאבון מהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים והענקת ההכרה לסיפוח ברמת הגולן. בחודשים האחרונים, עם היעדר הסכמה פוליטית פנים ישראלית, פרידמן התנדב לשמש כמתווך, בבחינת היתה זו עסקת נדל"ן. התיווך - בין השמאל לימין הישראלי, ופרידמן במשל הזה, מדומה למי שעשוי לגזור עמלה אישית.
השאיפות האישיות של פרידמן ידועות. זו משימת חייו ולבטח הוא עדיין לא ויתר. בארה"ב, לפני שנכנס לתפקידו כשגריר עבד כעו"ד פרטי וגם שימש כנשיא ארגון ידידי ישיבת בית אל. מדובר בעמותה אמריקאית שעסקה בגיוס תרומות לישיבת בית אל בראשות הרב זלמן מלמד.
פרידמן עשה ככל יכולתו לייצר את התנאים להכרזה כלשהי. הוא עמד מאחורי ההבטחות, אי שם בינואר 2020 של "ריבונות על כל ההתיישבות ביום ראשון". הכוונה היתה ליום א', לפני חמישה חודשים. פרידמן גם דחף בחודשים האחרונים למהלך כלשהו, אפילו קטן. אחד מהשרים הבכירים בליכוד אמר ל"גלובס" כי בשלבים מסוימים היה ברור שפרידמן רוצה בכך יותר מאשר נתניהו ו/או גנץ.
מי אחראי? הסקר
אם כן, מי האחראי לכך שב-1 ביולי לא אירע דבר?
התשובה נעוצה בסקר שנעשה לפני מספר שבועות בערוץ 12 ובו ממצאים מובהקים: 69% מהציבור השיב שהמשימה העיקרית של הממשלה החדשה היא טיפול במשבר הכלכלי, 15% חשבו שיש להיאבק בקורונה (הסקר נערך לפני הגל שני), והמספר הנמוך והמטלטל של 4% חשב שסיפוח יו"ש או המאבק באיראן - הם המשימה החשובה של הממשלה. 4% מהציבור, זה משול לאפס, כמעט. הציבור הישראלי לא חשב ולא חלם ולא אכפת לו מהמהלך המדיני.
בסקרים הפוליטיים בחודש יוני, מפלגת כחול לבן התרסקה אל מתחת ל-10 מנדטים ומפלגת הליכוד זינקה מעל לקו 40 המנדטים, אך התשובות המוחלטות של הציבור הן: הסיפוח לא מעניין אותנו בכלל.
נתניהו ידוע כמי שמקבל את החלטותיו אחרי שהוא קורא סקרים, הרבה סקרים. הוא מצא שלא יוכל להתעלם מהלך הרוח הנוכחי של הציבור הישראלי. סיפוח, מי?
ערפל קרב בכנסת
במסדרונות הכנסת שרתה אתמול אווירת נכאים. המשכן מרוקן מאדם, המסדרונות ריקים. שמחת פעילי הליכוד - המציפים כמעט תמיד את המזנון, הוועדות, החללים הגדולים - נעדרה. בשעות הבוקר ביום ד', כמעט שממה במשכן. חברי הכנסת עבדו בוועדות ובמליאה, אך בתחושת חמיצות וחללים ריקים.
אחר הצהריים, לקראת ההצבעה על חוק איכוני השב"כ (הזמני), במסדרונות קומת הממשלה ניתן היה לצפות בעמדת צילומי חדשות אחת בלבד, של אתר ימין גדול. מקצת מהיועצים הפוליטיים התמקמו על כורסאות מחוץ לחדרי השרים. ניתן היה לספור אותם על יד אחת. ההמולה שמאפיינת את המקום לרוב, נעלמה.
עם דיוני תקציב מדשדשים, גם היועצים נראים מפוהקים, משועממים. דבר לא קורה.
בכירים בכנסת מכנים את המצב "ערפל קרב". פוליטיקאי לא מצליח לזהות בערפל את הכוחות הנמצאים בסמוך לו וגם לא יודע איך לנווט החוצה מן השדה. אין לו שדה ראייה. הפתעת מערכת הקרב עשויה לזנק עליו בכל רגע, מימין או משמאל, אך כעת הוא שרוי בחוסר ודאות ובלבול. לקצינים הבכירים לשעבר המסתובבים בערפל - בני גנץ וגבי אשכנזי - נחוץ ציוד צבאי לראייה וזיהוי עצמים ומכשולים. אך לא בטוח שהם יידעו לתרגם את המכשירים הצבאיים שפעם שימשו אותם, לכלים פוליטיים בהווה. אין להם סנסורים מדויקים לכך בפוליטיקה.
יש לא מעט סימנים המצביעים על התפרקות החבילה הפוליטית. אחד מהם הוא נחישות נתניהו ושר האוצר כ"ץ לעבוד על תקציב ל-3-4 חודשים. בתקציב הזה, כ"ץ כבר הודיע, לא יועלו מסים. ממשלות חדשות מעדיפות לרוב להעלות מסים בשנה הראשונה מתוך תקווה שעד מערכת הבחירות, העלאת המסים תיעלם בתהום הזיכרון של הציבור.
אם נתניהו וכ"ץ היו עובדים לפי ההסכם הקואליציוני שסיכמו עם כחול לבן רק לפני חודשיים (כאשר המצב הכלכלי היה כבר ידוע), ומעבירים תקציב לשנה ו-3 חודשים, הם גם היו חייבים להעלות מסים, כדי להתמודד עם המצב הכלכלי הנורא.
כעת, כדי להימנע מגזירות קשות, מחפשים מוצא לתקציב מקוצר, ומחפשים את הדרך החוצה לקראת תקציב שני, תוך חצי שנה. בערפל הקרב, נתניהו נמצא על הגבעה למעלה וחולש על השטח, גם אם הוא לא יכול לראות את הכל.
בתוך הדכדוך הנ"ל, ניתן היה למצוא פוליטיקאי אחד עם חיוך גדול על פניו. שר החוץ גבי אשכנזי עטה מסיכת קורונה שחורה, וגם עימה על פניו לא הצליח להסתיר את שביעות הרצון. "נו, קראת את הדוח של השופט רוזן?", הוא שאל אותי אתמול כאשר עצר לשיחת מסדרון. "תקראי שם טוב". הכוונה היא לסגירת התיק הפלילי של היועץ המשפטי לממשלה, לפני כ-6 שנים. אלה הם ספיחי פרשיית הרפז, ואשכנזי קשור שם לכל פסיק, בטבור.
לקחנו את מכתב הסיכום של השופט רוזן לידיים. 18 עמודים שנכתבו בתשובה לתלונה שהגיש עו"ד יוסף עזרא. עזרא טען בפני רוזן שקיימת "רשת של שיתוף פעולה של בכירי מערכת האכיפה, וכי מנדלבליט קשר עצמו לרמטכ"ל אשכנזי וראה עצמו כשותפו, ואף פעל לכאורה לשתול ‘חפרפרת’ בחקירת פרשת הרפז ולהביא לשיבוש חקירה" ועוד ועוד טענות קונספירטיביות, האמורות לכאורה להפיל לאחור את מינויו של אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי, וכתוצאה מכך להפיל גם את כל תוצרי עבודותו, לרבות החלטת כתב האישום נגד נתניהו. נתניהו מנסה בכל עת לרכב על התלונות הללו. רק השבוע הוא התייחס למנדלבליט כמי ש"נחשפו מעשיו הפסולים בקלטות שהוא מסתיר מהציבור, ותוך כך הוא מעצים את הרדיפה השערורייתית שלו נגד ראש הממשלה נתניהו והימין".
במכתב, נכנס השופט רוזן לנסיבות סגירת התיק הפלילי של היועץ המשפטי לממשלה עו"ד אביחי מנדלבליט, לפני 6 שנים, לפני שהיה היועץ המשפטי לממשלה ומציין: "נחה דעתי, כי מלוא החומר הרלוונטי היה מונח בפני גורמים אלה, ובחומרים שפורסמו לאחרונה בתקשורת אין כל חדש". הדברים מיוחסים לידיעות בלעדיות שפרסמה איילה חסון בערוץ 13 בחודשים האחרונים.
האם הודעת השופט רוזן תעצור את נתניהו מפרסום תגובות תוקפניות אישיות נגד מנדלבליט בחודשים ובשנים הקרובות? כנראה שלא. ככה זה עם קונספירציות, מטפחים אותן הלוך ושוב, כדי שישמשו לתועלתו של נאשם בפלילים.