משחק בבלומפילד תחת גשם/ צילום: בר לביא
בימים האחרונים נשלחים דרך התקשורת מסרים "מאיימים" על כך שהליגות בכדורגל ובכדורסל לא ייפתחו בשנה הבאה אם לא יימצא עבורן חילוץ כלכלי הולם. לא ברור מהו האיום הגדול, ומי אמור להיות מוטרד מהאיום הזה. יש יותר מדי מגזרים שהמדינה צריכה לטפל בהם לפני שתגיע לשמנת של הכדורגלנים והכדורסלנים הבכירים או של בעלי ההון שמחזיקים בקבוצות.
האיום הזה גם מזכיר קצת נפנוף באקדח ללא מחסנית. אין פה אוהד אחד שייצא לרחובות וידרוש שיחזירו לו את הכדורגל, הכדורסל או הכדוריד.
הדרישה של אנשי הכדורגל והכדורסל לפיצוי (ולרשת ביטחון כלכלית) עומדת על יותר מרבע מיליארד שקל ומתרכזת בנושא אחד: אובדן הכנסות ממכירת כרטיסים. למה רק הסעיף הזה? מאחר שהמשחקים חזרו, הרי שהפגיעה היחידה שאנשי האוצר מוכנים לדון בה היא בנושא של אובדן הכנסות שנכפו על הקבוצות בגין החלטת המדינה - כלומר, של קיום משחקים ללא קהל. על יתר הדברים אין בכלל מה לדבר: הטלוויזיה משדרת והתמלוגים עבור זכויות שידור אמורים לעבור; הטוטו מעביר כספים בגין הסכם השיווק מאחר שיש משחקים פעילים שניתן להמר עליהם.
כדי שלא לממש את "האיום" דורשים ראשי הליגות בכדורסל ובכדורגל פיצוי לעונה הנוכחית (2019/20). מדובר בהכנסה שהקבוצות לא הצליחו לממש ממכירת כרטיסים, בשל העובדה שהליגה משוחקת ללא קהל. כאן גם אפשר לראות את הפערים בין הצדדים במו"מ: בכדורגל הגישו בקשה לפיצוי על אובדן הכנסות ממכירת כרטיסים ומנויים בסך של כ-80 מיליון שקל; ההחזר שעליו מדברים באוצר עומד על פחות מ-20 מיליון שקל.
הדרישה השנייה של ראשי הליגות והקבוצות לאוצר היא להעמיד לליגות רשת ביטחון כלכלית לעונה הבאה (2020/21). יש יותר מדי אי-ודאות, טוענים בקבוצות. איך אפשר לבנות תקציב, להכין קבוצה, להחתים שחקנים על חוזים כשלא ברור אם אפשר יהיה לשחק עם קהל. בכדורגל הבעיה היא דחופה יותר מאחר שהעונה הבאה אמורה להתחיל כבר באוגוסט, להבדיל מהכדורסל שיוצאת לדרך באוקטובר. ללא רשת ביטחון ברורה ואפקטיבית, טוענים ראשי הקבוצות, אין טעם לפתוח את העונה.
גם כאן הפערים הם גדולים. בכדורגל טוענים כי ההכנסות השנתיות של הקבוצות בליגה ממכירת כרטיסים עומדות על כ-140 מיליון שקל, ומעמידים את הדרישה לרשת ביטחון על הסכום הזה. באוצר מוכנים לדבר על רשת ביטחון אבל בסכום שאפילו לא מתקרב למחצית מהדרישה הזה, ודורשים מהבעלים לאור המצב להתייעל (כלומר, חוזים רזים יותר לשחקנים) ובנוסף דוחפים את הקבוצות לקבל הלוואות בערבות מדינה. "איך זה בדיוק עוזר לנו?", תוהה בכיר בספורט שמשתתף במו"מ מול האוצר, "הרי את ההלוואה הזאת צריך להחזיר בסוף".
רשת הביטחון המדוברת אמורה להיות "רשת דינמית". היא תופעל רק בזמן שבו הקבוצות משחקות ללא קהל. למשל, אם שליש מהעונה הבאה תשוחק ללא קהל בכלל, ואח"כ יאושר קהל - הרי שעבור השליש הראשון של העונה יועבר החלק היחסי של רשת הביטחון ורק עבור הפגיעה במכירת הכרטיסים.
ומה לגבי מצב שבו ספונסרים ינטשו, שעיריות יקצצו תמיכות בקבוצות הספורט? על זה באוצר לא מוכנים לשמוע. זו כבר בעיה של הבעלים וראשי הקבוצות.
מאחר שהאוצר עומד על הרגליים האחוריות בכל הקשור לסכומים שהוא מוכן לשלם כפיצוי לספורט, התפתח המו"מ לעוד כיוונים. כפי שפרסמנו ב"גלובס", ראשי הליגות הציעו לאוצר במסגרת המו"מ כי חלק מהדרישה הכספית שלהם תתקבל באמצעות סוכריה שיעניק להם האוצר בדמות הפשרת הרגולציה בשוק ההימורים. הכוונה היא להימורים בזמן אמת, "In Play", שאמורים להגדיל את ההכנסות של המדינה מהימורים ובמקביל לייצר עבור הכדורגל והכדורסל מקור הכנסה חדש.
המהלך הזה - לאור התנגדותו הצפויה של שר התרבות והספורט חילי טרופר ולאור הקושי להצדיק בתקופה הזו שידול של אזרחים להוציא את כספם על הימורים - נראה כרגע קלוש. אבל יש להניח כי המצב הנוכחי יקל בעתיד, הטיפה יותר רחוק, על מתן סוכריות רגולטוריות גם בתחום ההימורים. או לפחות בהורדה מסדר היום של ביטול הטבות ייחודיות לספורט, כמו הטבות המס לספורטאים זרים.
האיום: ללא ליגה - ייפגעו הכנסות המדינה מהימורים
מהו בכל זאת המנוף שמפעילים ראשי הליגות על האוצר באיום שלא לקיים את הליגות? הראשון הוא איום כלכלי - לאוצר הובהר כי ללא משחקי כדורגל וכדורסל ישראלי הרווחים של הטוטו, שמועברים ישירות לקופת המדינה ואמורים לעמוד בשנה רגילה על כ-600 מיליון שקל (מתוך מחזור הימורים של כ-3 מיליארד שקל), ייפגעו באופן משמעותי. וכך, אולי תחסוך המדינה כמה שקלים בפיצוי לספורט, אבל תפסיד אותו בהכנסות מהימורים.
לא בטוח שצריך להתייחס לאיום הזה ברצינות - הציבור הישראלי כבר מזמן מהמר על משחקים וליגות באירופה, על כדורסל מה- NBA , על טניס מהעולם. ימי הפיק הגדולים ביותר של הטוטו מתרחשים באירועי הספורט הגדולים בעולם. מעבר לכך, גם הטוטו שמעוניין להראות יעילות ורלוונטיות, בעיקר אחרי השנה הנוכחית שנפגעה מהקורונה, יעשה התאמות וידאג שלא יהיה ואקום.
המנוף השני שמופעל כלפי מעלה מכיוון הספורט הוא פוליטי. לאורך השנים המנוף הזה הוכח כגורם אפקטיבי לסכל החלטות והנחתות שלא התאימו לראשי הקבוצות - הדוגמה המוכרת ביותר לטיבו של המנוף הפוליטי היא חשש של שרים רלוונטיים להתעסק עם ביטול הטבות המס לספורטאים זרים, שבכל פעם שהועלה לוועדות הכנסת ולחוק ההסדרים הופל בעקבות לובי שהפעילו אנשי הספורט.
גם במקרה הזה של אי פתיחת הליגה לא חסרים בספורט מוקדי כוח פוליטיים, שמאיימים להתחשבן מאוחר יותר עם מקבלי ההחלטות והאחראים.
גם כאן נראה כי מדובר באקדח קפצונים. תקופת הקורונה היא לא תקופה רגילה, והרבה יותר קל להצדיק פוליטית דווקא אי-התפשרות מצד האוצר בפני בעלי ההון, ראשי הקבוצות. צריך קודם כל לחלק כסף לשכירים ולעצמאים שלא סוגרים את החודש. ושוב, אנחנו לא ברזיל - הכדורגל פה הוא לא בבחינת לחם לעם.
בשורה התחתונה: מה שהאוצר ייתן לאנשי הכדורגל והכדורסל יהיה רחוק מאוד ממה שהם קיוו לקבל. שחקנים יגלו שהחוזים הבאים שלהם הרבה יותר רזים. קבוצות יפעלו בתקציבים נמוכים. ובעלים יחשבו, הפעם ברצינות, אם כל זה שווה בכלל את המאמץ ואת הכותרות והתמונות בעיתונים.