ממשלת ישראל מנותקת מהמציאות ומפקירה את אזרחיה
בספטמבר 2004 ישבו באולפן בערוץ 2 שר הפנים דאז אברהם פורז ועובד מועצה אזורית שלא קיבל שכר מספר חודשים. העובד סיפר על מצוקתו הגדולה ועל כך שהוא פשוט רעב. פורז הביט בו במבט בוחן וקבע - תשמע, אתה לא נראה רעב.
פורז היה חבר מפלגת שינוי. הוא ומפלגתו שייכים היום להיסטוריה. אפשר לומר שאחת מנקודות המפנה בתולדותיה של מפלגתו הייתה אותה קריעת מסיכה מעל פניהם של נבחרי הציבור שנתפסו כמנותקים על סף האכזריות מהעם.
ביום שישי האחרון, בתוכניתם של אופירה וברקו, שוב נקרעה המסכה. מעבר למילים הרבות והחמות ששופכים עלינו נבחרי הציבור: על כך שהם מבינים את המצוקה שלנו, מזדהים עם העצמאי, עם האמן, עם סוכן הנסיעות, על כך שהם עובדים על תוכניות סיוע - מעבר למכלול המילים הללו, עומדת מילה אחת שקרעה את מסיכת העמדת הפנים - חרטא. המילה אותה אמר בתוכנית השר צחי הנגבי בתגובה לשיח על אנשים שאין להם מה לאכול.
נבחרי הציבור שלנו לא מבינים לעומק מהי מצוקת רעב, מהן חרדות פרנסה, איך זה ללכת לישון בפחד מצמית מלאבד את הכל. איך להרגיש לבד במשבר הגדול הזה. איך זה להבין שבסופו של יום שום מענקים לא יגיעו.
המשבר הכלכלי שנלווה למשבר הקורונה - היה ידוע בעולם וניתן היה להתכונן אליו. כפי שעשו מדינות רבות. כבר בפרוץ המשבר התחייב נשיא צרפת עמנואל מקרון לממן את משכורות העובדים שנשארו בבית, ממשלת דרום קוריאה הודיעה כי תממן את שכרם של עובדים שיאלצו לעבוד מהבית או להיעדר לחלוטין ושתסבסד גני ילדים ייחודיים של עד עשרה ילדים לאלו שנאלצו לעבוד מהבית בזמן שמערכת החינוך נכנסה לסגר. ממשלת אוסטרליה הודיעה בתחילת המשבר על חלוקה של 750 דולרים אוסטרליים לחודש לכ-6.5 מיליון משפחות בעלות הכנסה נמוכה כדי לפצות על הירידה בהכנסותיהם. ראש ממשלת קנדה הרגיע בתחילתו של המשבר ואמר "שאף אזרח קנדי לא יצטרך לדאוג לגבי היכולת שלו לשלם שכר דירה, לקנות מצרכים, או לדאוג לילדים ולמבוגרים במשפחה". לעומת זאת, בישראל, באותה תקופה, הסביר ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבות עיתונאים איך להתעטש לתוך המרפק.
בועת הניתוק לא שמורה רק לשר הנגבי. היא כוללת חלקים נרחבים בממשלה. רק תביטו בתוכנית הכלכלית שפרסם משרד האוצר ותבינו את עומק הבעיה ואת עומק הניתוק. בתוכנית שפרסם שר האוצר, ישראל כץ, כשהוא נותן אמון עיוור בנערי האוצר (שלניתוק שלהם יש להקדיש מאמר בנפרד) - לא תמצאו למשל את המילה: "עצמאי" (מונח שולי מאוד במשבר הנוכחי).
מה כן תמצאו? הסרת חסמים ליבוא "מזון רגיש", דיגיטציה במשרדי הממשלה, שינויים בתוכניות ההתחדשות העירונית. מה נאמר? אם אין לחם, לפחות נשתה מים מינרלים בזול.
למעשה, החלק שמדינת ישראל מקדישה ליציאה מהמשבר הוא פחות מ-10% מהתוצר. באיטליה וגרמניה משקיעים סכום השווה למעלה מ-45% מהתוצר בשיקום הכלכלה והאזרחים. בבלגיה, צרפת ובריטניה משקיעים בערך 25% מהתוצר. אפילו בארצות הברית משקיעים השקעה דומה לזו שמשקיעים בהולנד, דנמרק וספרד - 15%.
הקו המחבר בין החרטא של השר הנגבי להתנהלות ממשלת ישראל במשבר - הוא הניתוק המוחלט מהאזרח והזלזול בו. המחשבה שהמצב "לא גרוע" מביאה את ישראל לצמצם את תוכניות הסיוע שלה עד כדי הפקרות. ממשלת ישראל חייבת להתנתק מהקונספציה הניאו-ליברלית שמנחה אותה ולאמץ התנהלויות כלכליות מתקדמות מהעולם. היא צריכה לעשות זאת לפני שחומר הנפץ החברתי הזה יתפוצץ לה בפנים. היא צריכה לעשות זאת גם אם אנחנו לא "נראים" רעבים.
הכותבת היא מנהלת הזירה הציבורית של קרן ברל כצנלסון
