בנימין נתניהו וישראל כ"ץ / צילום: Abir Sultan, רויטרס
אחד ההבדלים הבולטים בהתמודדות הכלכלית עם משבר הקורונה בין ישראל לאירופה בחודשים האחרונים הוא בתחום התעסוקה. נתוני האבטלה מהאיחוד האירופי שהתפרסמו ביום חמישי האחרון מציירים תמונה ברורה: בעוד שיעור האבטלה במדינות האיחוד עלה באופן מזערי (0.1%) והגיע ל-6.7%, במדינת ישראל באותו הזמן זינק שיעור האבטלה ועמד על 21.2% - יותר מפי שלושה.
לכאורה, מדובר בהבדל סמנטי בלבד. עם פרוץ משבר הקורונה בחרו רוב ממשלות היבשת בדרך חדשה להתמודד אתו מבחינת שוק העבודה. הן אימצו את המודל הגרמני שנקרא "קורצ־ארבייט" (עבודה מופחתת), שעבד היטב בשביל המדינה במשבר הכלכלי של 2008.
צרפת, ספרד, בלגיה ואפילו בריטניה היו בין הכלכלות ביבשת שבחרו לפרוש רשת ביטחון דומה לעובדים: לאפשר למעסיקים להוציא אותם לעבודה חלקית או לחופשה בבית בעודם מקבלים שיעור ניכר מהשכר הקבוע שלהם. איך? החברה ממשיכה לשלם את המשכורת, והממשלה מפצה את החברה על התשלום.
גם בישראל בחרו להתמודד עם המשבר בגישה דומה. מתוקף תקנות שנקבעו כבר בעבר, המדינה איפשרה למי שהוצא לחל"ת על ידי המעסיק לקבל דמי אבטלה ולהיחשב למובטל, ותופעה זו הלכה וצברה פופולריות בקרב המעסיקים בארץ.
הרעיון דומה, היישום שונה
מבחינת המדיניות, הרעיון מאחורי שתי הגישות היה דומה: לשמור על משכורות העובדים כדי לא להביא לקריסת הצריכה במשק, ולמנוע אובדן־ידע ומיומנות לעסקים, שהיו צפויים להתאושש ולהיות זקוקים לידיים עובדות בקרוב מאוד. גם באירופה וגם בישראל, מיליונים הוצאו לחופשה או לעבודה מופחתת.
מדוע אם כך המצב כל כך שונה, בעיקר כשמסתכלים על נתוני האבטלה בישראל מול אירופה? הדבר נעוץ ביישום השונה של התוכנית בישראל, לעומת אירופה. שורת הבדלים משמעותיים בין התוכניות, עלולים לגרום להתאוששות אטית יותר ולצמיחה קטנה יותר בחודשי היציאה ממשבר הקורונה בארץ לעומת אירופה. בנוסף, ההתמודדות עם גל שני, שנחסכת בשלב זה ממדינות אירופה, עלולה להחריף את המצב ולהציב את ישראל במים בלתי־מוכרים מבחינת מדיניות תעסוקה.
בנוסף, העסקים עצמם הפועלים באירופה, בין אם מדובר במסעדה או בחברה משרדית עם אלפי עובדים, זוכים בעצם לתמיכה ממשלתית שמאפשרת להם גמישות מירבית - להעסיק רק אם התנאים הבריאותיים והמצב העסקי ביבשת מצדיקים זאת, ולא להפסיד שום דבר מהשארת העובדים שלהם בבית.
אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר הוא שבמודל הגרמני, שהפך כאמור לאירופי, ברוב המדינות שאימצו אותו, העובד ממשיך לקבל משכורת מהחברה המעסיקה אותו. אי לכך, כפי שמראים הנתונים, הוא אינו מוגדר כ"מובטל". זה כולל גם את הסטיגמות החברתיות או האישיות שעשויות להיות להגדרה שכזו, שעלולות להשפיע באופן חד על הצריכה שלו. העובד שאינו עובד מקבל מהמעסיק שיעור מסוים ממשכורתו הרגילה (בין 60% ל-80%, תלוי במדינה), והממשלה היא זו שמשלמת למעסיק את סכום זה במלואו.
בשיחה עם "גלובס" סיפר בעל חברה בגרמניה כי "המערכת עובדת חלק. אני מעביר את התשלום לעובדים ותוך שלושה ימים מקבל את הכסף חזרה מהממשלה. הם גם לוקחים על עצמם את ההתחייבויות הסוציאליות, לא האמנתי שזה יהיה כל כך קל".
אם העובד נדרש לעבודה חלקית, הוא מקבל עליה שכר מלא מהמעסיק, מה שמאפשר גם גמישות העסקה. זה אולי נראה כמו הבדל סמלי בלבד, אך יש לכך השלכות שונות גם על מצבו בהווה וגם על מצבו בעתיד של העובד. בין השאר, אותו עובד שאינו עובד בפועל, יהיה זכאי לדמי אבטלה בעתיד. זאת, בניגוד למצב בישראל.
משכורת האבטלה גדלה עם הזמן
הבדל משמעותי נוסף הוא שרוב המדינות שאימצו את המודל קבעו כבר מלכתחילה פרק זמן משמעותי שבו הוא יהיה תקף, ואחריה הם יהיו זכאים לחפש עבודה ולקבל דמי אבטלה במהלך חיפושם. בישראל תקופת הזמן של תשלומי אבטלה היא קצרה יחסית, והמשך המקסימלי שלה עומד על שישה חודשים. בימים האחרונים, אחרי הרבה בלבול וחוסר ודאות, הודיע ראש הממשלה כי התקופה תוארך לנפגעי הסגר והמשבר הכלכלי כתוצאה מהקורונה עד לאוגוסט. בצרפת, לעומת זאת, דובר על שישה חודשים של "עבודה מופחתת" לפחות, בספרד נקבעה התוכנית עד סוף ספטמבר, ובגרמניה היא הוארכה ל־21 חודשים אפשריים.
בנוסף, גרמניה שיכללה את המודל, שפעל בעבורה בהצלחה אחרי המשבר הכלכלי העולמי. הממשלה קבעה כי העובדים שהוצאו ל"קורצ־ארבייט" ילכו ויקבלו שיעור גדול יותר ממשכורתם ככל שיהיו זמן רב יותר תחת קטגוריה זו. בעוד שבשלושת החודשים הראשונים הם היו זכאים ל־60% (יותר אם מדובר במשפחה), בשלושת החודשים הבאים יעלה השיעור ל־70%, ואחריהם ל־80%.
כדי למשוך את המעסיקים לבחור במודל זה, ולהימנע מפיטורים, גם הכריזה הממשלה כי היא מקבלת על עצמה את רוב התשלומים הסוציאליים (הפרשות סוציאליות) של המעסיקים, בשל עומק המשבר הנוכחי. התוצאה של התוכניות הללו, כפי שהיא משתקפת בנתוני האבטלה ובנתוני העבודה המופחתת, היא נהירה של מעסיקים להוציא את עובדיהם ל"קורצ־ארבייט".
בגרמניה, בשיא המשבר היו עשרה מיליון עובדים בקטגוריה זו - כ־20% מכוח העבודה. בבלגיה עמד שיעור העובדים שהוצאו לעבודה מופחתת על 26%, באירלנד על 25% ומי שהובילה את היבשת הייתה שוויץ, שבה 40% מכוח העבודה היו בתוכניות דומות. בספרד, למשל, 3.7 מיליון בני אדם נמצאו בתוכנית המקומית (הנקראת ERTE), ו־1.6 מיליון מתוכם כבר שבו לעבודה. בגרמניה, לפי מכון המחקר הכלכלי IfO, צנח מספר העובדים המקבלים כספי "קורצ־ארבייט" ל־6.7 מיליון בחודש יוני.
קרן המטבע משבחת את התוכניות
בימים אלה, של היציאה מהסגר באירופה, אמורים לראות את היתרונות של הגישה. הם כבר מסתמנים: בגרמניה זינקה הצריכה בחודש מאי ב־14% לעומת החודש שלפני, השיעור הגדול ביותר מאז התחילו המדידות לפני ארבעה עשורים. בצרפת זינקה הצריכה ב־37% לעומת המצב באפריל (אז היה עדיין סגר כללי). מדד מנהלי הרכש בספרד ובאיטליה בחודש האחרון התקרב ל־50, נתון שמלמד כי הם ניטרליים ואינם צופים הרעה במצב הכלכלי. בבריטניה מדווחים כלי התקשורת על "תקווה להתאוששות בצורת V בעקבות התקדימים ביציאה מהסגר באירופה".
גם קרן המטבע הבינלאומית משבחת את התוכניות. "הממשלה הגרמנית עשתה בדיוק מה שהייתה צריכה לעשות במהלך מיתון עמוק", נכתב בסקירה שפורסמה לפני כשלושה שבועות, "היא הפכה את תוכנית הקורצ־ארבייט לגמישה יותר, לאטרקטיבית יותר למעסיקים ולנדיבה יותר לעובדים, בעוד שהיא מרחיבה את הכיסוי שלה לסקטורים ולסוגי עבודות שונים (גם עובדים זמניים, א.א.)", ציינה לטובה קרן המטבע שהוסיף גם כי "התוצאה תהיה עלות פיסקלית גבוהה יותר - אך כזו ששווה בהחלט לשלם".
הביקורת: עדיין רואים פיטורים נרחבים
יש גם ביקורת על התוכניות הללו. כפי שמראים גלי הפיטורים האחרונים באירופה: הודעת "איירבאס" על פיטורי 15 אלף בני אדם; הודעת "לופטהנזה" על פיטורי 20 אלף עובדים; ו"אייר פראנס" על פיטורי 8,000 עובדים - לא יהיה מנוס משינוי במפת התעסוקה ביבשת.
כל עוד המאבק במגפת הקורונה נמשך, והסיכון לגל שני בחורף האירופי הקרוב הולך ועולה בעקבות התקדימים ממקומות אחרים, תעשיית התיירות והתעופה, למשל, לא תוכל להמשיך ולהתקיים במצבה הנוכחי.
גם ההשלכות על הסחר העולמי, וממנו על היצוא האירופי כולל התעשייה הגרמנית, עדיין לא ברורות. מבחינה זו, המשך התשלומים למיליוני עובדים מבלי להתחשב בתנאי השוק, שהשתנו, עלולים לדברי מבקרים להביא לבזבוז עצום של משאבים. בנוסף, ישנה ביקורת על כך שלמעסיקים למעשה אין תמריץ להשיב עובדים לעבודה. בגרמניה עלות
בישראל, שיעור היוצאים לחל"ת דומה לזה שנרשם באירופה. מתוך 862 אלף דורשי העבודה שהיו רשומים בחודש מאי, כ־605 אלף הוגדרו כמי שנמצאים בחל"ת (15% מכוח העבודה). אבל ההבדלים לעומת הגישה האירופית עשויים להתבטא במסלול צמיחה שונה לגמרי - אולי אטי יותר - למשק הישראלי, במיוחד אם ישראל תצטרך להתמודד עם השלכות מאבק בגל שני של קורונה. מול הוודאות היחסית שחשים אירופאים רבים במהלך המשבר, ניצבת חוסר הוודאות של עובדים ישראלים רבים שיצאו לחל"ת, שמשפיעה על החלטותיהם הפיננסיות.
"קורצ־ארבייט היא דרך מצוינת להתמודד עם משברים", סיכמה קרן המטבע, "במהלך מיתון עמוק, היא מגנה על משכורות העובדים, ולפיכך תומכת בביקוש המצרפי. מכיוון שהעובדים אינם מאבדים את משרותיהם, יש להם פחות מניעים לחסוך מחשש לעתיד. לגבי חברות, הן שומרות על ההון האנושי, בעודן נמנעות מתהליך יקר של פיטורים, שכירה מחדש והכשרה".
"המודל הגרמני לא מתאים לישראלים": באוצר חוששים שהעסקים יתחמנו אותם | עמירם ברקת
'המודל הגרמני מתאים לגרמנים, לא לישראלים' - כך מנומקת באופן לא רשמי ההתנגדות באוצר להחלת המודל הגרמני, שהשתרש ברחבי אירופה, בישראל. הסיבות המרכזיות להתנגדות הן שתיים: הראשונה היא העלות התקציבית של התוכנית הגרמנית.
זאת אף שהעובדים שהוצאו לחל"ת או שפוטרו במהלך משבר הקורונה בישראל היו בגיל צעיר ובשכר נמוך יותר מהממוצע. העלות התקציבית של דמי האבטלה שקיבלו מאות אלפי דורשי העבודה, נאמדת בכ־4 עד 6 מיליארד שקל לחודש. סכום ממש לא קטן אבל צנוע ביחס ליכולות של המדינה.
אין ספק שהעלות הראשונית הייתה מזנקת אילו המדינה הייתה מאמצת את המודל הגרמני ונדרשת לממן את שכרם (כולל הפרשות השכר הסוציאליות) של כלל העובדים בכל חברה שמצטרפת לתוכנית, כולל הבכירים. התשובה לטיעון הזה היא שבמשבר הכלכלי הנוכחי דווקא נדיבות ממשלתית עשויה לחסוך למדינה יותר כסף בעתיד, בגלל שיש ביכולתה להוציא את המשק ממיתון מהר יותר ממדיניות של יד קפוצה וחסכנית.
הנימוק השני הוא החשש מ־Abuse, כלומר מכך שהמעסיקים ינצלו לרעה את הנדיבות הממשלתית. אם תשאלו ברשות המסים תגלו שהנתון שהפקידים הכי רוצים לדעת הוא לא כמה מהר הגיע הכסף שהובטח לעצמאים במסגרת הפעימות, אלא מה שיעור מקבלי הסיוע ש"עשו עלינו סיבוב", שלא דיווחו אמת והוציאו כספים שלא היו זכאים להם.
במקרה של המודל הגרמני יגידו לכם באוצר שהם אינם מאמינים שהמעסיקים בישראל ידווחו להם דיווחי אמת. המעסיקים יעשו הכול כדי להמשיך ולקבל את הסיוע הממשלתי, הרבה זמן אחרי שכבר לא יזדקקו לו, יסבירו הפקידים.
גם כאן באה לידי ביטוי גישה שנכונה אולי לימי שגרה - אבל הרבה פחות לתקופת חירום. אפשר להאשים את הממשלה שחוסר האמון שהיא משדרת כלפי המגזר העסקי בעצם מעודד אותו להתנהג בתחמנות. ומצד שני, ברור שאירועים כמו החלטת קבוצת פוקס לחלק דיבידנד ענק לבעלי מניותיה לאחר שמנהלה הראל ויזל נדחף לראש התור של מבקשי הסיוע הממשלתי - לא ממש תרמה לבניית אמון בין הצדדים.
ממזר, תחמן, ובעיקר לא ראוי לאמון - זו דמות המעסיק שמצטיירת לנגד עיניהם של האחראים על חלוקת הסיוע הממשלתי. ייתכן מאוד שאחוז בודד לא רק מוציא שם רע ליתר 99 האחוזים, אלא גם מונע מהם - ולמעשה מכלכלת ישראל כולה - סיוע ממשלתי חיוני.
גילוי מלא. לאחר פרסום הכתבה נטען שהיא השוותה נתונים לא בני השוואה: נתוני האבטלה בישראל מקורם בשירות התעסוקה, לעומת נתונים בחו"ל שמקורם בלשכות לסטטיסטיקה הלאומיות. בכך, נטען, עוותה המציאות כי נתוני חו"ל לא מביאים בחשבון את מה המקבילה לחלת"ניקים בישראל.
"המשרוקית" של גלובס בדקה את הטענה ומצאה שאכן היה מקום לדייק יותר בהצגת הנתונים על גבי הגרף, את נימוקיה ניתן לקרוא כאן. משכך החלטנו לתקן את כותרת הכתבה ולהסיר את הגרף. יחד עם זאת, חשוב לציין כי התזה המרכזית של הכתבה הנוגעת למודל התמיכה הגרמני בשוק התעסוקה להבדיל מהמודל הישראלי עומדת בעיניה.