זוג צעיר עם מסיכות מגן מפלסטיק הולך בין הדוכנים ברחוב, ישראל / צילום: Ariel Schalit, Associated Press
משרד הבריאות מפרסם היום (ב') טבלה שבמטרתה לסייע לציבור להבין מהם המקומות אשר בהם הסיכון להידבק בקורונה גבוה, ומהן הפעילויות היום-יומית הבטוחות יותר, תוך שימת דגש על כך שרמת הסיכון תלויה במידת ההקפדה על הכללים - עטיית מסכה, ריחוק פיזי והיגיינת ידיים.
לפי הטבלה, שהופצה לכלל הציבור בשקף במצגת דרך הטלגרם של משרד הבריאות, בילוי במועדון לילה נמצא ברמת הסיכון הגבוהה ביותר. ברמת סיכון גבוהה (אך פחותה במעט) להידבקות, נמצאים השתתפות בהצגה או בקונצרט, ביקור בבית כנסת, מסגד או כנסייה, בילוי באצטדיון ספורט, בילוי בפאב (בישיבה בפנים) ובילוי במסיבה (במבנה). ברמת סיכון גבוהה אך מעט נמוכה יותר - השתתפות בחתונה, חיבוק או לחיצת יד, חוסר הקפדה על עטיית מסכה, אכילה במזנון ומתקן שעשועים.
ברמת סיכון בין בינונית לגבוהה, מדרג משרד הבריאות את הפעילויות הבאות: טיסה, אכילה במסעדה, נסיעה באוטובוס או ברכבת, התעמלות בחדר כושר, באולינג, ביקור אדם זקן בביתו ומשחק כדורסל. ברמת סיכון בינונית אך מעט פחות: ביקור בקולנוע או מופע, ביקור בבית ספר או בקייטנה, בילוי בקזינו, עבודה במשרד משותף, ביקור במספרה ומשחק במגרש משחקים. בהמשך: רחצה בבריכה ציבורית, בילוי בקניון, שימוש בשירותים ציבוריים, פיקניק או 'על האש' מחוץ לבית ושהייה בבית מלון.
ברמת סיכון נמוכה יותר להידבקות, נמצאות הפעילויות; אירוח בבית משפחה אחרת, ביקור אצל הרופא, אכילה מחוץ לבית, קנייה בסופרמרקט או במכולת, בילוי בחוף הים והליכה ברחוב סואן. לאחר מכן, משחק משותף של ילדים גדולים, שימוש בשירותים בבית אחר, תדלוק בתחנת דלק, קמפינג וביקור במוזיאון. הפעילויות הכי בטוחות הן קבלת משלוחי אוכל ופעילות פיזית מחוץ לבית.
המסמך של משרד הבריאות מתפרסם לאחר שבימים האחרונים הופצו בעולם מספר מסמכים דומים, במטרה לתת לציבור כלים להתמודדות עם שגרת הקורונה החדשה. אך נראה כי השקף של משרד הבריאות הינו תרגום של אינפוגרפיקה שפורסמה באתר בחו"ל, ואיננו מסתמך על נתונים מקומיים או על מאפיינים מיוחדים של הזירה המקומית. כך למשל, בשקף משרד הבריאות ביקור בקזינו מופיע ברמת סיכון בינונית, למרות שבישראל כלל אין קזינו, ותפילה בבית כנסת התווספה לסיכון של תפילה בכנסייה, למרות שבמקור מציינים הכותבים כי ביקור בכנסיה הינו בסיכון גבוה בשל השירה המתבצעת במקום ומעלה את הסיכון להדבקה.
בנוסף, במשרד הבריאות לא תרגמו את ה"כוכביות" של השקף, להן דווקא חשיבות גדולה. כך למשל, רצה בחוף הים איננה מסוכנת - אלא אם כן אין אפשרות לריחוק פיזי, אכילה במסעדה היא בדרגת סיכון בינונית אך יש להימנע מאכילה בכלים משותפים, אירוח משפחה אחרת בבית הינו בטוח יחסית - אם שתי המשפחות שומרות על עצמן, ושהייה בבית מלון היא ברמת סיכון בינונית עד נמוכה - אם נמנעים משהייה ממושכת בלובי ובחללים המשותפים. חשוב לציין כי גם בין השקפים המופצים בעולם באותו נושא, ישנה שונות הנובעת מעמדה שונה של המחברים. כך למשל, במקור אחד הליכה לחוף הים איננה מסוכנת, ובאחר היא דווקא מסוכנת כמו לטוס במטוס - בשל חוסר היכולת לשלוט בכמות המתרחצים.
מקריאת המסמך עולות שאלות רבות; מדוע שהייה בחוף הים מסוכנת יותר מאשר ביקור במוזיאון (בו יש מערכת מיזוג מרכזית) או ממשחק ילדים משותף? מדוע בילוי בקניון הוא בין רמת סיכון בינונית לגבוהה, כאשר ישנו מיזוג אוויר מרכזי, ולא נוכל לדעת למשל האם חולה קורונה בדיוק מדד בגדים אותם ננסה אנחנו רגע אחריו. ביקור אצל הרופא מתבצע בחלל סגור, בו יכולים להיות חולים אחרים. מדוע מדובר באותה דרגת סיכון כמו בילוי בחוף הים?
המסמך המדובר עורר תהייה בקרב אפידימיולוגים בישראל; מחד, הגישה כשלעצמה היא נכונה וחשובה - צריך לתת מדרג סיכונים לציבור ולמקבלי ההחלטות. אך מאידך, המדרג צריך להתבצע על בסיס נתונים, ולהיות מתווך לציבור בצורה נכונה.
"צריך להסתמך על נתונים אפידמיולוגיים מקומיים. בית ספר בישראל איננו דומה לבית ספר בדנמרק למשל, מבחינת צפיפות ומספר תלמידים בכיתה. צריך לבדוק איפה אנשים נדבקים בישראל ולעשות ניתוח של סיכונים, ולדבר על הקשר ישראלי. לכל מקום יש מאפיינים משלו - כנסייה איננה זהה לבית כנסת", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון. "מקומות פתוחים, נמדדים לפי התקהלויות. האיור הזה יכול להטעות, והוא לא מותאם מספיק להקשר הישראלי. הוא לא מדגיש מספיק את העקרונות של אופי הפעילות; הסיפור הוא הרבה יותר פשוט; יש היררכיה בין מקומות סגורים לפתוחים. יש מקומות שבאופן מהותי יותר מסוכנים בשל הפעילות המתבצעת בהם דוגמת מרפאות ובתי מרקחת, ולאחריהם - מקומות 'רגילים' הנמדדים לפי צפיפות ויכולת לשמור על ריחוק פיזי, אליהם מתייחס התו הסגול. אלו העקרונות החשובים".