התנחלות בגדה המערבית / צילום: Sebastian Scheiner, Associated Press
לפני הניתוח הכלכלי להעיר מספר הערות: כדי שהדיון יהיה אמיתי נוקב, על כל מי שמביע עמדה ו/או ניתוח כלכלי, לומר מראש מהי עמדתו, ואם הוא בעד או נגד החלת הריבונות, כדי שנדע לנתח את הנתונים על-סמך הכרת עמדתו הפוליטית של הכותב.
אציין, שאני בעד החלת החלת הריבונות על יהודה ושומרון. החלתה היא מעשה פוליטי-מדיני. בהחלטות הגדולות בעבר לא נשקלו השיקולים הכלכליים. למשל, ב"הסכם אוסלו" הבעייתי, החליטה ההנהגה הפוליטית, יצחק רבין, שמעון פרס, יוסי ביילין וחבורתו, להגיע להסכם עם אש"ף. הצבא לא שותף בהחלטה, ולא שאלו מהו המחיר הכלכלי.
את מקבלי ההחלטות הוביל החזון המדיני-משיחי. ואת המחירים הביטחוניים, הכלכליים ואובדן חיי אדם, ששולמו, יודעים לכמת רק היום.
דוגמה נוספת היא "ההתנתקות" והגירוש מגוש קטיף. אריק שרון קיבל מסיבותיו, החלטה פוליטית-מדינית, להתנתק ללא שיקולים כלכליים-ביטחוניים. ספק אם את מחיר הקרבות הרבים ואי-הביטחון של תושבי הדרום, שקלו ברצינות.
אהוד ברק נקט מעשה פוליטי-מדיני כשיצא מרצועת הביטחון מדרום לבנון, למרות התנגדות צמרת צה"ל.
פעמים רבות כשלו "מפחידי השמאל" שאיימו על מה שיקרה: מהעברת שגרירות ארה"ב לירושלים, שתצית את המזרח התיכון, שלא קרה, עד לציפיית אהוד ברק, לצונמי מדיני ללא התקדמות מדינית. וקרה להיפך: התחזקנו ביחסים הבינלאומיים ובפריחה מדינית.
צניעות לא תזיק. אף שאיני יודע מה יהיה המחיר הביטחוני-המדיני, אני מוכן לקחת סיכון.
הניתוח הכלכלי
כשניגשים לעבודה, כלכלנים יודעים שהמסקנות נובעות מהנחות היסוד. השאלה היא, עם החלת החוק הישראלי, כמה תושבים ערבים היא תכלול. אין מצב או תסריט, שהחוק הישראלי יחול על כל התושבים הערבים ביו"ש. ולכן, המספרים על עלויות של עשרות מיליארדי שקלים, הם שקריים. אין כוונה לסיפוח כל כ-2 מיליון תושבי יו"ש.
להנחתי, יצורפו תושבי השטחים שבהם יחול החוק הישראלי, כ-60 אלף, וראוי להעניק להם זכויות של תושבי ישראל. לגביהם, אחשב את עלויות החלת החוק.
לא אטפל בעלויות הביטחוניות של המהלך, כי אין יודעים מה הן באמת. אין לדעת, אם יעלה יותר או פחות, ואם נחסוך מלחמות, אם ייקבע ששטח בקעת הירדן הוא חלק מישראל.
הנה ממצאי בדיקה יסודית שערכנו, ד"ר אמציה סמקאי, בליוויי, ועיבוד של מאות נתונים, לבחינת ההשפעה במספר מישורים בתחום השירותים האזרחיים והקצבאות שיינתנו לתושבים הערבים שייחשבו לאזרחי ישראל.
מערכת הבריאות: חישבנו את תקציב משרד הבריאות המועבר לקופות החולים, תקציב הקופות לנפש כ-5,200 שקל, והיות שהאוכלוסייה שתצטרף לישראל (מה-60 אלף נפש), צעירה יחסית, ובהנחות נוספות, העלות השנתית היא כ-240 מיליון שקל.
מערכת החינוך: חישבנו מנתונים רבים את החינוך הקדם יסודי, היסודי, העל יסודי, המיוחד, והקצבאות הנהוגות בארץ. הגענו לכ-400 מיליון שקל.
בנוסף נבדקו אבטחת הכנסת ודמי אבטלה. סך ההוצאות האזרחיות שצפויות מסיפוח 60 אלף איש (אף שהוחלט לא להחיל עליהם את החוק), כ-560 מיליון שקל לשנה.
הכנסות המדינה ממסים וממע"מ: ההכנסות ממע"מ מושפעות מגודל המשפחה. אמנם רוב אוכלוסיית יו"ש ענייה וההוצאות נמוכות, אבל נקבל הכנסות מההכנסה הפנויה. בהנחת התוצר לעובד המקומי לפי פילוח הענפים ושהשכר הממוצע הוא כ-20% מהתוצר בישראל, תהיה גם תוספת לתוצר המקומי. יתווספו עובדים לשוק העבודה ולייצור.
בכלכלה נוספים עובדים לשוק מכמה מקורות: גידול טבעי של האוכלוסייה המקומית.
כוח-אדם שמגיע מהגירה לארץ חדשה, לרבות השכלה-מקצוע שרכשו בעבר, חריצות, רצון וכד'. במקרה של החלת החוק על בקעת הירדן, תגיע תוספת כוח-אדם עם אמצעי ייצור, כגון הקרקעות והנלווים שבבעלותם. תוספת המסים לקופת המדינה תתקרב לכ-500-550 מיליון שקל, דומה להוצאות האזרחיות.
לכן, בשיקולים לאומיים-מדיניים, היסטוריים, ביטחוניים-יציבות, הפער בין ההוצאה הפוטנציאלית להכנסה הפוטנציאלית הוא מזערי.
ולבסוף, רוב המתנגדים להחלת החוק הם אנשי שמאל, שרוממות השטחים הפתוחים והירוקים, נר לרגלם. הייתכן שלתפיסתם, כשיחול החוק הישראלי על הבקעה ועוד, ישראל תשמור פחות על השטחים הירוקים ובעלי החיים שבאזור?
הכותב כיהן בעבר כמנכ"ל משרד האוצר