נדין בודו טרכטנברג, איל וולדמן / צילום: שלומי יוסף, איל יצהר, גלובס
באיזה צעדים כלכליים יש לנקוט במהירות, איך אפשר לסייע לעסקים ומה יציל את שוק העבודה? המנהיגות הכלכלית של ישראל מתמהמהת, אבל רעיונות יצירתיים דווקא לא חסרים. בניסיון לסייע בסגירת הפער ומתוך רצון להעלות לדיון מגוון רחב של פתרונות, "גלובס" יפנה מדי יום למומחים בעלי רקע כלכלי, עסקי, חברתי או אקדמאי רלוונטי. רוצים לקחת חלק בשיח? פנו אלינו i-can-help@globes.co.il
"לתת למובטלים הצעירים עבודה בתחום התשתיות או הבריאות"
איל וולדמן, נשיא ומנכ"ל מלאנוקס, אשר נמכרה לאנבידיה
מה הצעדים הקונקרטיים שצריכה לבצע הממשלה כדי לטפל במשבר הכלכלי?
"יש כמה דברים. קודם כול צריך לשנות תפיסה ולהתייחס למצב הנוכחי כמו למצב ביטחוני קשה, ממש כמו במלחמה. במלחמת שלום הגליל לדוגמה הטילו את 'היטל שלום הגליל', ואולי צריך גם עכשיו אפשר לשקול סוג של 'היטל קורונה' כדי להתמודד עם המצב. הדבר החשוב ביותר במסגרת התפיסה הזו הוא להזרים כספים למשק. היום ולא מחר. לא רק לדבר ולכנס ועדות אלא לתת כסף חי לאנשים.
"כדי לעשות את זה צריך קודם כול לגבש קריטריונים גמישים, ברורים ושניתן לבדוק בקלות. אם אדם שילם מסים למשל במשך שלושת החודשים שקדמו למשבר, אפשר לראות את זה בקלות ולפצות אותו בהתאם, ואז כל אחד יכול לגשת ולקבל את הכסף בקלות. חייבים לדאוג שלאנשים יהיה ממה להתקיים.
"אפשרות נוספת היא לקחת את המובטלים, צעירים למשל, ולהכשיר אותם לטפל במשבר בהיבטים שונים. הם יכולים להיות הטלפנים של קופות החולים או אלה שיעשו את הבדיקות. את מה שהמדינה עושה עם החיילים היא יכולה לעשות עם המובטלים. גם להחליף את העובדים הזרים בעובדים ישראלים זו אופציה לתקופת זמן מוגבלת. בשורה התחתונה, אפשר למצוא מקומות עבודה לפחות לחלק מהצעירים שנתקעו בלי עבודה".
איך צריך לטפל במשבר בזירה העסקית?
"הרבה אנשים אומרים שהכלכלה קודמת לבריאות ושהסגר הבא הוא אסון. אני לא חושב ככה. החיים לדעתי הם ערך עליון. אני חושב שקודם כול צריך להגן על החיים של האנשים גם במחיר כלכלי.
"המשבר הוא הזדמנות לחברות הגדולות להתייעל, וזה טוב שהן הופכות ליותר רזות וליותר יעילות. המדינה צריכה להחליט מה חיוני בעיניה - אל על למשל זו חברה חיונית בעיניי - ולהחליט מתי להתערב. אפשר לשבת עם כל החברות הגדולות ולמצוא פתרונות נקודתיים. לחברות היותר קטנות צריכים לתת מענקים, אבל רק אם הן בריאות והיו רווחיות לפני המשבר. לתת להן חמצן בזמן המשבר. לדעתי בשבוע עבודה אפשר לגבש קריטריונים ברורים ופשוטים.
"בנוסף לזה, גם למגזר העסקי יש אחריות. כל חברה צריכה לעשות הערכה מחדש של מצבה ולהחליט על צעדים. לא הכול על הכתפיים של הממשלה".
איזה סוג של תקציב צריך עכשיו?
"לא יכול להיות שבספטמבר מאשרים תקציב ל-2020. צריך לאשר את התקציב גם ל-2021. אצלנו בחברה בתקופה הזו מביאים את התוכנית עבודה לשנה הבאה עם נקודות התייחסות גם לשנה שאחריה. גם הממשלה צריכה לנהוג ככה ולתת ודאות. אין לי ספק שיהיו שינויים וחריגות, אבל צריך מסגרת שעליה מתבססים ואז להחליט איפה לחרוג ימינה ושמאלה. אני בהחלט חושב שהתקציב של היום חייב לכלול גם את 2021. אין טעם בתקציב לשלושה חודשים.
"מבחינת מנועי צמיחה, אני חושב שצריך להשקיע בהיבטים הטכנולוגיים כי הטכנולוגיה תמשיך לצמוח. אפשר לקחת את המפוטרים ולהכשיר אותם לשווקים שכן גדלים בתקופת הקורונה. מנוע צמיחה נוסף שצריך להשקיע בו הוא תחום התשתיות. יש הרבה מאוד תשתיות שזקוקות לטיפול - רכבת, כבישים, אנרגיה ירוקה וכו' - לצד הרבה מאוד מובטלים. אפשר לחבר בין שני הדברים האלה ולנצל את המשבר לפיתוח תשתיות. כל משבר הוא הזדמנות, ואנחנו צריכים לוודא שהמדינה תצא מהמשבר הזה עם תשתיות מתקדמות יותר ועם חברות יעילות יותר".
צריך להקים גוף דומה למל"ל, שיתכלל את ההיבטים הכלכליים?
"אני פחות בוועדות אלא יותר בגופים מבצעיים שפועלים כל השנה, אבל הם צריכים להתכנס בצורה שונה. אפשר לגבש פורומים מתוך הגופים הקיימים - משרדי האוצר, הכלכלה, הבריאות, החינוך וכו' - ולתת להם לנהל את המשבר. צריך צוותי ביצוע עם משימות וסמכויות ולא ועדות מייעצות. לכך יש סיכוי גבוה בהרבה מאשר ועדה חיצונית שתמליץ לגופים המקצועיים. מבחינתי, זה כמו להגיד לוועדה חיצונית להמליץ לצה"ל איך להגן על מדינת ישראל. ראש הממשלה יכול למנות שר/סגן שר, ויש לנו כאלה למכביר, לנהל נושא מסוים כמו פיקוח, הכשרת צעירים ועוד.
"חשוב לדבר גם על מה לא עושים. אי אפשר להוסיף הוצאות והוצאות. הסיפוח למשל. מנהל טוב גם יודע לשים את סדרי העדיפויות ולהחליט במה לא מטפלים כרגע. יש לנו סדרי עדיפויות ואי אפשר לעשות הכול, גם כשלפעמים זה כואב להחליט מה לא עושים".
"תקציב דו שנתי הוא הדבר הכי טיפשי. אין דבר כזה בעולם"
נדין בודו טרכטנברג, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל
מה הצעדים הקונקרטיים שצריכה לבצע הממשלה כדי לטפל במשבר הכלכלי?
"כל משבר מציף את הנקודות החלשות יותר במשק. אנחנו מדינה עם אי שוויון מאוד גבוה בהכנסה - ורמת עוני יוצאת דופן בקרב ילדים. המשבר הזה פוגע במיוחד באנשים המשתכרים שכר נמוך יותר - השוק הוא לא שוויוני, והבעיה הגדולה הקיימת מעמיקה עוד. אתגר נוסף הוא קומבינציה של שיעור ילודה גבוה ושיעור השתתפות גבוה של נשים בשוק העבודה - בזמן שהמשבר פוגע מאוד בנשים. הכלכלנים מכירים את זה, אבל לא שומעים בדיוני האוצר שיח על הבעיות המיוחדות שלנו, ולא רק באופן כללי למשבר ול'מובטלים' באופן מעורפל.
"אם מסתכלים על הגלגול של מה שראינו בחודשים האחרונים, הרבה מהאנשים נפגעו כלכלית, אבל גם היו בשורה הראשונה של המלחמה הסציו-בריאותית. הזעקות של המורות והגננות שחזרו לכיתות של 35 ילדים וטענו שהן מסכנות את עצמן והסביבה - לא זכו לקשב. את העובדות הסוציאליות והאחיות שעושות את הבדיקות - לא שומעים. חוסר המנהיגות שלנו מאופיין בהרבה טסטוסטרון, בלי הרבה שכל ובלי לב. כשהתלונות מגיעות מנשים - מזלזלים בהן. צריך להקשיב לנשים הרבה יותר ממה שנעשה עד היום.
"אם אתה רוצה לעבוד בקפסולות, ואנחנו מבינים שזה מה שנצטרך לעשות, יכול להיות שהילדים ילמדו רק בחלק מהימים בשבוע. צריך גם לגייס כוחות אחרים; לפתוח את הספריות והמתנ"סים, המקומות שפועלים אחרי הצהריים, ולהשתמש בהם. אם מוציאים בקפסולה אחת חצי מהכיתה החוצה, אפשר לקחת מובטלים, גם גברים, ולגייס אותם עכשיו למערך החינוכי. את המובטלים אפשר גם לגייס למערך הבדיקות או לעבודות מזכירות רפואיות שיפנו צוותים רפואיים".
איך צריך לטפל במשבר בזירה העסקית?
אנחנו מדברים על זעזוע כלכלי שלא ידענו כמותו, והוא פוגע במיוחד בסקטורים מסוימים, המאופיינים בכך שפועלות בהם הרבה חברות קטנות, שבדרך כלל הגישה שלהן לאשראי פחות יעילה, יקרה יותר ומועטה יותר. אלו פירמות שהמרווח שלהן יחסית דק, ולכן הן לא יכולות להחזיק הרבה זמן. בנוסף הן מעסיקות אנשים רבים, ברמת שכר נמוכה. זה לא סקסי להיפגש עם בעלי עסקים קטנים. עסקים גדולים והייטקיסטים מצטלמים יותר טוב, אבל הבעיה היא בסקטורים קטנים. החברות האלו לא יכולות לקחת עכשיו סיכון בגלל אי הוודאות, וברמה המדינית צריך לטפל בזה. אשראי צריך להינתן במחיר של כמעט אפס, ולטווח מאוד ארוך. צריך מבנה אחר של הלוואה, שבו רוב פרמיית הסיכון נלקחת על ידי המדינה. זה עולה כסף, ויש לנו את המרחב הפיסקלי. אני לא מודאגת מזה. אני מודאגת מזה שאין לנו את ההנהגה שחושבת על הדברים הנכונים. צריך מנהיגות ברמה אחרת כדי לעשות את הדברים האלו, לא פקידי אוצר שחושבים על המשמעת הפיסקלית. אנחנו יכולים להגדיל את הגירעון ואת החוב.
"אנחנו רואים שההכנסה מאוד נפגעת, אבל בעלי נכסים נפגעים פחות. רוב הנכסים הפיננסיים אינם בבעלות של אנשים עם הכנסה נמוכה, ויש לנו מבנה מס שהוא מס על הכנסה בלבד. זה יותר ויותר בעייתי כשמחירי הנכסים הולכים ועולים, וההכנסה לא עולה במקביל. בסיס המס הצטמצם יחסית לעושר שיש במדינה. צריך להטיל מס עושר בישראל, ואנחנו נצטרך להטיל מס פרוגרסיבי כזה, כמו שקיים במקומות אחרים".
איזה סוג של תקציב צריך עכשיו?
"כשהתחילו עם התקציב הדו שנתי, חשבתי שזה הדבר הכי טיפשי ששמעתי. אין כזה דבר בעולם. אנחנו דורשים מכל החברות העסקיות תקציב שנתי, לפעמים חצי שנתי ורבעוני. כשמדברים על משילות נכונה, זה עניין בסיסי. תקציב מקטין את הגמישות שלנו; אי אפשר בקלות להעביר מסעיף לסעיף. תקציב דו שנתי יוריד את הגמישות שלנו - בזמן משבר, זה הכי משוגע שיש. מצד שני, אנחנו יודעים שכרגע זה קשור לעניין של יציבות פוליטית. האם יציבות של המערכת הפוליטית הנוכחית שלנו הוא חשוב? לא, הוא לא. אם זו הממשלה שמנהלת את המשבר, עדיף להחליף אותה, בממשלה עם פחות טסטוסטרון, ויותר שכל ולב".
צריך להקים גוף דומה למל"ל, שיתכלל את ההיבטים הכלכליים?
"צריך את כל המנהיגות הפוליטית כדי לנהל כזה משבר. צריך מישהו שייתן את התמיכה וינהל את הדברים נכון מלמעלה. כשנותנים כוח לאנשים בלי ניסיון וידע, זה לא עושה כלום. כשמפזרים סמכויות לאנשים רבים מאוד - אין מנהיגות. במשברים צריך ניהול מאוד ריכוזי. זה נכון ברמת חברה, וזה נכון ברמת המדינה.
"בכל משבר יש שני דברים חשובים הקשורים זה בזה; מנהיגות, ולא רק מנהיגות כלכלית, ואמון. אלו יסודות הכרחיים בכל משבר. כשיש אמון, לפעמים המילים עצמן עושות את העבודה. המשבר הזה תפס אותנו בלי מנהיגות בכלל; הוא התחיל בזמן תוצאות בחירות מעורפלות, בזמן ממשלת מעבר. אצלנו לא הייתה מנהיגות, ומה שהיה גם שבר עוד יותר את האמון במנהיגות. האירוע של פסח בבית ראש הממשלה והנשיא - הם אירועים שיש להם משמעות על ההתנהגות הציבורית".