גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

עמוד הבית  דעותאורן נהרי

מחאת השחורים תגיע גם לכאן, בשינויים מקומיים

המחאה המתגלגלת בארה"ב לא יורדת מהכותרות ● מה שהתחיל כמחאה על אלימות משטרתית הפך למחאה כוללת נגד הפליה וגזענות ממסדית שרק הולכת ומתפשטת ברחבי העולם המערבי ● בסוף אנחנו נראה את ניצני המחאה גם כאן בישראל

הפגנת יוצאי אתיופיה נגד אלימות משטרתית ב-30 בינואר / צילום: שלומי יוסף
הפגנת יוצאי אתיופיה נגד אלימות משטרתית ב-30 בינואר / צילום: שלומי יוסף

כאשר נגנב סוס המירוץ הנודע "כתם הכסף" אמר הבלש היועץ המפורסם בהיסטוריה, שרלוק הולמס, למפקח גרגורי את אחד המשפטים הידועים - והמצוטטים - ביותר שלו, או בספרות בכלל, בתשובה לתחינה, הדי רגילה של המשטרה הבריטית אובדת העצות:

"האם יש נקודה שאליה תרצה למשוך את תשומת לבי?"
"לתקרית המוזרה של הכלב בלילה".
"הכלב לא עשה דבר בלילות".
"זאת היתה התקרית המוזרה, "העיר שרלוק הולמס.

בחודשים האחרונים אנו מסתכלים על המחאה השחורה בארצות הברית. על ההפגנות, האנרכיה והביזה בהתחלה, מנסים להסיק ממנה על סיכויי טראמפ וביידן בבחירות, ואנו רואים כיצד המחאות האלה מתפשטות ברחבי העולם, כשהעולם כולו בא חשבון עם החלקים הפחות נעימים בהיסטוריה שלו.

או לא בדיוק.

אחת השאלות המעניינות במחאה שהחלה בזעם של הקהילה האפריקאית-אמריקאית, - זעם המתפרץ מדי עשור - כאשר הטריגר בדרך כלל הוא עוד מעשה עוולה המתועד לעיני המצלמה, הרג בחסות החוק של אדם שחור בידי שוטרים במקרה הנוכחי - מועצם בידי שני אירועים שקרו כמעט בעת ובעונה אחת. אישה לבנה המאיימת - ומבצעת - על גבר שחור שתתקשר למשטרה ותטען שהוא איים עליה אחרי שביקש מנה לקשור את הכלב שלה באזור בפארק שבו מצויין בפירוש שצריך לקשור את הכלב; ואב ובן שהרגו/רצחו גבר שחור כי לטענתם חשדו בו שהוא פורץ, הם רדפו אחריו ורצחו אותו בלא שום הוכחה, בלא שום סמכות, חוץ מהסמכות הנתונה להם כאנשים לבנים בג'ורג'יה.

המחאה הזו גם הביאה, שוב, לבדיקה מחדש של המיתוסים האמריקאים - גנרלים מצבא הקונפדרציה, דגלי הקונפדרציה, מחוקקים גזענים, סוחרי עבדים בריטים, ליאופולד מלך בלגיה ושליט קונגו - יש דרישה להוריד פסלים, בעולם כולו.

אך האם זה עולם כולו?

כמו במקרה של הכלב שלא נבח בלילה - יש מקומות שבהם הדממה מחרישת אוזניים. אמריקה הלטינית, למשל.

הרנן קורטס מונצח בפסלי ענק. גם באמריקה הלטינית. גם פרנסיסקו פיסארו. בואו ניזכר לרגע - בעוד ניתן להתווכח בלהט, צריך להתווכח האם למשל להסיר, במקרה הקיצוני את פסלי צ'רצ'יל או גאנדהי - ויש הרי דרישות כאלה כי היו גזענים - הרי אין שום מחלוקת על כך ששני הקונקיסטאדורים הספרדים האלה ביצעו רצח עם - האחד באימפריית האצטקים, האחר באימפריית האינקה. הם ואנשיהם, באופן אישי לחלוטין, רצחו מאות אלפים. גברים, נשים, תינוקות. הם ביצעו פשעים איומים. פסלים הוקמו לכבודם - בתקופה שבה ספרד שלטה באמריקה הלטינית (יש לכבודם גם פסלים בספרד עצמה, כמובן) - מדוע בעצם הפסלים האלה עדיין עומדים? מדוע אין, לפחות, מחאה כדי להוריד אותם? כי הם חלק מההיסטוריה? גם ליאופולד, אנדרו ג'קסון, הגנרל לי הם חלק מההיסטוריה. מה בעצם ההבדל?

יש טענה האומרת שהפסלים נשארים, ואין מחאה כי הם אבות האומה כיום. פיזית. כלומר הילידים הרי הוכחדו - ברציחות עם, עבדות ובעיקר חיידקים, ותושבי אמריקה הלטינית כיום הם במידה רבה צאצאי הלבנים שהגיעו, או שילוב של הלבנים, האינדיאנים והעבדים השחורים (בברזיל הייתה עבדות עשרות שנים אחרי ארצות הברית), ואלה אבותיהם. בסדר - אבל הרי הבריטים והאמריקאים כיום מוחים על הנצחת אבותיהם שלהם. מה מקור השוני?

לדעתי ההבדל אינו היסטורי, הוא תרבותי. אם נסתכל על שתי המחאות הגלובליות הגדולות של העשור האחרון, מחאות המי טו ומחאת השחורים בארצות הברית שהפכה למחאה גלובלית בניסיון לתקן את העבר, או לפחות את הנצחתו - הן לא באמת גלובליות.

המחאה, הבושה - המוצדקת - על עבר שבו קמו אימפריות מדיניות וכלכליות על עבדות, על קולוניאליזם, על עושק וניצול, או במקרה של מי טו עבר קרוב יותר של השתקה כאשר גברים בעלי עוצמה ניצלו מינית, הטרידו, אנסו - המחאה הזו היא, בעיקרה, אמריקאית. אם תרצו - אנגלו סקסית. היכן ראינו בעיקר את המחאות הדורשות להפיל, או לשנות כיתוב, או להזיז, פסלים של מקימי אימפריות, מגלי עולם נצלנים וכל השאר? בארצות הברית ובריטניה בראש ובראשונה. כך הדבר גם במחאת מי טו. בנושא האנדרטות וחשבון הנפש עליהן אנו רואים זאת גם באוסטרליה, בבלגיה, ובעוד כמה מדינות. וזהו. בנושא המי טו אנו רואים זעזוע וחשבון נפש - שמזמן הגיע זמנם - בישראל, למשל.

פסל של סוחר העבדים אדוורד קולסטון, מגולגל לנהר בבריסטול בבריטניה / צילום: J. Scott Applewhite, Associated Press

יש לנו נטיה מובנית, אפילו טבעית, לראות תהליכים בארצות הברית כאוניברסליים. ופעמים רבות אכן תהליכים אמריקאים הפכו לאוניברסליים - תנועת שיוויון זכויות האישה, השיוויון ללהט"בים, המאבק בעבדות (שהחל בבריטניה). בגלל הנוכחות הכה בולטת של ארצות הברית בעולם, בגלל הרשתות החברתיות הנשלטות בידי חברות הייטק אמריקאיות, בגלל השליטה של תרבות אמריקאית בתרבות העולמית אנו מתבלבלים. הנוכחות של רעיונות אמריקאים המגיעים דרך מרצים שלמדו בארצות הברית וחוזרים לארצותיהם עם רעיונות המהפכה של ברקלי או השמרנות של אסכולת שיקגו, אנו בטוחים שאלה הרעיונות העולמיים. כולנו אמריקה. אלא שאנחנו לא.

מדוע באמריקה הלטינית איננו רואים למעשה שום מחאה, שום דרישה להפלת פסלי קולומבוס - הוא קולון - קורטס, פיסארו? בואו נניח שאכן תושבי אמריקה הלטינית הם בעיקר צאצאי הקונקיסטאדורים ושאר המתיישבים האירופים - הרי צאצאי אירופים מוחים נגד העוולות שעשו אירופים מצפון לריו גרנדה, מדוע לא מדרום לה?

מדוע מחאת המי טו הצליחה כל כך - וכן, הדרך עוד ארוכה עד לתיקון העוולות כולן - בארצות הברית, בריטניה, בישראל, ומדוע היא לא קיימת כמעט בצרפת, למשל? מדוע בבריטניה הסופרת הפופולארית בעולם ג'יי.קיי. רולינג חוטפת מתקפות אדירות בגלל התבטאות הנתפסת כאנטי טראנסית ובמדינות אחרות לא רק שטראנסיות, ובכלל הקהילה הלהט"בית נרדפת אלא שגם אין סיכוי, בעתיד הקרוב לפחות, למחאת מי טו? ולא, אני לא מדבר על מדינות מוסלמיות או שמרניות באפריקה למשל, אלא על מדינות באירופה. באיחוד האירופי.

מוחים גם על העבר

לפני כשלושים שנה כתב פרנסיס פוקויאמה מאמר, קץ ההיסטוריה שמו. ניצחנו, הוא אמר. אנחנו, המערב, הליברלי, הקפיטליסטי, הדמוקרטי - הבסנו את כל אויבינו. את הקנאים הדתיים, את הנאצים, הבולשביקים, כולם. העולם כולו יודע שהדרך היחידה לאושר ולעושר היא דמוקרטיה קפיטליסטית - או קפיטליזם דמוקרטי. ובימים של קריסת הגוש הקומוניסטי נראה היה שאכן, העולם כולו הופך להיות אירופי/אמריקאי, גלובלי, דמוקרטי, שהנה הנאורות, הקידמה, הרציונליות, הקפיטליזם הנאור והדמוקרטיה המרוסנת שולטים בעולם, למעט כמה כיסים שעוד מעט יפלו.

זה לא בדיוק מה שקרה. לא רק שסין הדיקטטורית מתעצמת, ורוסיה האוטוריטארית, ובמזרח אירופה הלאומנות גוברת, וטרור איסלמי ומה לא - יש סיבות לא להתלהב מהמערכת הפוליטית בארצות הברית, בבריטניה, באותו מערב שהיה כה שבע רצון מעצמו.

כי המחאה כיום היא מחאה על ההווה, כמובן - המחאה והזעם של הקהילה השחורה בארצות הברית שבכל נתון נורא היא מובילה בארצות הברית - ממשפחות הרוסות ועד הרוגים מאש משטרה, ממעמד סוציו אקונומי ועד משפחות לא מתפקדות, אפליה מתמשכת מוסווית בדוחק. אבל לא רק - המחאה היא גם על העבר. העבר המדומיין.

העבר הזה שבו ארצות הברית אומרת לעצמה - ולעולם כולו - שיש לה יעוד גלוי לעין. וכן, הם עדיין אומרים זאת, או לפחות חלקם: כולנו שמענו פעם אחר פעם אמריקאים, מנשיאים ומטה, אומרים ברצינות מלאה על ארצם שהיא המדינה הדגולה ביותר עלי אדמות. הם רואים בארצות הברית את העיר על הגבעה, שילוב של אור לגויים ועוצמה צבאית. יש להם סיבות לחוש גאווה, אפילו יהירות - אבל רבים באמריקה מושכנעים בכל ליבם שכל דבר שאמריקאים עשו, שאמריקה עשו, מעצם טיבעה של אמריקה חייב להיות מעשה צודק, לטובת האנושות.

85% - אחוז בלתי נתפס, אבל אמיתי, מכל הסרטים שנעשו בהוליווד אי פעם הם מערבונים. ומרביתם, כלומר כולם עד לפני כמה עשרות שנים היו מלאי צדקנות. אם הקרינו את מלחמות האינדיאנים, או את אנשי החוק המנקים את העיירה, ובמשך עשרות שנים, סרט אחר סרט, חיל הפרשים הגיע בדהרה ברגע האחרון והציל את המתיישבים, המשפחה האמריקאית יראת השמיים מפני הפראים המקרקפים. נער אינדיאני סיפר פעם כיצד הוא וחבריו היו יושבים בבתי הקולנוע ומריעים כשהפרשים הגיעו - והרגו את אבותיהם.

רק בשנות ההשישים והשבעים, שנות וייטנאם יתחילו לראשונה להראות את גנרל קסטר, למשל, כקצין צמא הדם והמתוסכל - ואגב גם השאנן והגזען - שהוא היה באמת, לא כגיבור הנלחם עד הכדור האחרון כפי שהוצג קודם לכן. יציגו את הצד השני של ההיסטוריה - את הטבח בוונדד ני. את הפרת ההבטחות, פעם אחר פעם. עדיין לא מעיזים להתמודד עם המיתוס של האלמו, אגב. בפרפרזה על מייקל ג'ורדן - גם בטקסס קונים כרטיסי קולנוע. וכמובן כך גם לגבי השחורים. בסרט אחר סרט הם היו המשרתים החייכנים, הבדרנים החייכנים, הרקדנים הנפלאים החייכנים, אנשים כה פשוטים, כה טובים, כה מאושרים במקומם, מדוע לבלבל אותם ולתת להם חינוך מעבר ליכולותיהם? ראו כמה הם שמחים, כשהם נכנסים מכניסת המשרתים כדי לבדר את הלבנים במיטב האולמות.

וזה התפוצץ לבסוף. זה חייב היה להתפוצץ. השחורים ידעו את האמת. גם האינדיאנים. הלבנים שכנעו עצמם שהדברים שונים - הם הרי קראו את 'אל תיגע בזמיר', הם ראו את 'חלף עם הרוח', את הסרטים שבהם הבלש הלבן והשחור משתפים פעולה כל כך יפה, כמו אחים, כמעט.

אז בארצות הברית הזעם גלש לרחובות, כמו שקורה אחת לעשור בערך. בבריטניה גם - מסיבות מעט אחרות: הבריטים הליברלים של המאה העשרים ואחת מתביישים במורשתם. האימפריה הבריטית מבחינתם אינה מקור לגאווה. להפך. כל המורשת של הקרבות מול הילידים (שכמובן גם הם הונצחו בשלל סרטים, כמו זולו, קלייב איש הודו ואחרים), של השלטון שוחר הטוב ברחבי העולם, של מגלים ושודדי ים - מושגים שהם בתקופת דרייק למשל - כל אלה מביכים אותם היום, את הצעירים הליברלים של לונדון. כמו גם את הליברלים בברלין, או בריסל.

אבל שוב - לא בכל מקום. איש לא נוגע באינווליד בפריז, למשל, עד כה. בחומת הקרמלין. באנדרטת הטרקרים בדרום אפריקה, ועוד אנדרטות לאישים, לאירועים היסטוריים שבהם האדם הלבן לא היה במיטבו, בלשון עדינה. החשבון ההיסטורי ממש לא נעשה בכל מקום.

אז מה השורה התחתונה? אנו רואים את המראות מרחובות ארצות הברית בערוצי הטלוויזיה, רחובות אירופה. הכתב בוושינגטון והכתבת באירופה - או ההפך - נמצאים בחלונות ומראים לנו את העולם. אכן, חלק מהעולם. כדאי לזכור - ארצות הברית ואירופה, יחד, הן פחות מעשירית מאוכלוסיית העולם. ולא רק שחלק ניכר מהעולם מנסה לשרוד ולא עוסק בזכר העבר - רבים רואים את העבר בצורה שונה לגמרי מהמפגינים האמריקאים והבריטים.

אמריקה תפיל את פסלי קולומבוס - אבל בכך כמובן לא יימחק מקומו ההיסטורי, שבו יש אורות וכמובן צללים רבים. ומדרום לארצות הברית, ובאופן אירוני במקומות שבהם מורשת קולומבוס והספרדים נוראה בהרבה מאשר בצפון אמריקה - שם ממשיכים לראות בו חלק מההיסטוריה, להגיע עם הילדים לכיכר שבה הוא משקיף אל האופק. כרגע - ארצות הברית היא הרי גם קובעת הטרנדים של העולם, הויכוח הזה יגיע גם למקסיקו, גם לישראל. אבל כדאי לזכור - גם כשהוא יגיע, זה יהיה בצורה מקסיקנית, בצורה ישראלית. לא אמריקאית. 

הכותב הוא עיתונאי ופרשן חדשות חוץ 

עוד כתבות

ספינת יצוא טורקית / צילום: Shutterstock

החברה של טורקיה העלתה כתבה על הסחר עם ישראל, ואז מחקה

כותרות העיתונים בעולם: סוכנות הידיעות האזרבייג'נית פרסמה ידיעה על המסחר בין ישראל וטורקיה ואז מחקה אותה, החברות הערביות בהסכמי אברהם גורפות דיבידנד ביטחוני שהולך וגדל, וההרס בעזה אחרי שלוש שנות מלחמה • גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל 

מורי ארקין / צילום: שלו אריאל

המניה הביטחונית שנפלה 66% מאז שהגיעה לת"א, ומה הסיכוי שתהפוך ליוניקורן

בניגוד לקבלת הפנים החמה לה זכתה מניית פאלו אלטו, זו של אודיסייט איבדה מעל מחצית משווייה מאז הצטרפה לת"א במסגרת הרישום הכפול ● המשקיע מורי ארקין והמנכ"ל יהוא עופר, משוכנעים שהיא תהפוך לחברה של מיליארדים: "המניה תתאים את עצמה ותעוף בשווי"

מטוס של אייר חיפה / צילום: אנתוני הרשקו

79 שקל לכיוון לאילת: הקו החדש של אייר חיפה

אייר חיפה פותחת את המכירה לקו נתב"ג-אילת, שיפעל החל מ-25 באוקטובר, עם מחיר היכרות של 79 שקל לכיוון ● בשלב הראשון תפעיל החברה שתי טיסות ביום לכל כיוון, ובמהלך נובמבר היא צפויה להגדיל את התדירות לשלוש טיסות

אורי עבדת / צילום: מיכאל גלעדי

חברי הילדות רק רצו להרוויח 1,000 שקל. כיום הם מנהלים 120 דירות

אורי עבדת והשותף שלו לדירה הגיעו לתחום שכירות המשנה כמעט במקרה: כשאחד מהם יצא למילואים, הם השכירו את החדר והבינו את הפוטנציאל ● כך הפך סאבלט נקודתי לחברה שמנהלת 120 נכסים בשכירות משנה

אלכסנדר וואנג / צילום: Reuters, Carlos Barria

המיליארדר חובב הממים ובעל תספורת המאלט שמאחורי אפליקציית הבינה המלאכותית המצליחה של מטא

אלכסנדר וואנג הזניק את מיוז לראש טבלאות הדירוג והחזיר את מטא למרוץ הבינה המלאכותית, גם אם עורר בדרך תרעומת בקרב עובדי ענקית הטכנולוגיה

עובדי בניין / צילום: Shutterstock

התקנות החדשות שיזמי הנדל"ן צריכים להכיר

מתחילת השנה נהרגו 30 פועלים באתרי הבנייה, ומאות נפצעו ● תקנות הבטיחות החדשות, שייכנסו לתוקף בשבוע הבא, מרחיבות את תחום האחריות המשפטית גם למזמיני הבנייה ● "המחוקק מכניס שחקנים חדשים לתוך מעגל האחריות לבטיחות"

דנה עזריאלי וד''ר יערה קידר / צילום: מאיר כהן

עזריאלי משיקה את מוזיאון האופנה הראשון בישראל, בהשקעה של 8-10 מיליון שקל

הפרויקט הוא שיתוף פעולה עם האוצרת והיסטוריונית האופנה ד"ר יערה קידר ● המוזיאון ייפתח בתחילת 2027 בעזריאלי שרונה בתל אביב, וישתרע על פני שלוש קומות ● דנה עזריאלי: "החיבור בין מסחר, קולינריה, תרבות, תוכן ופנאי הוא חלק מההתפתחות של עולם הנדל"ן המסחרי"

בנק ONE ZERO / צילום: טלי בוגדנובסקי

ONE ZERO יצא לסבב פיטורים שלישי בגלל ה־AI. והוא לא היחיד

גל הקיצוצים של אחרי החגים מכה גם בעובדי המחקר והפיתוח של ההייטק, שנחשבו מוגנים יחסית ● חברות התוכנה מקצצות עשרות אחוזים מהצוותים ומעבירות את העבודה לכלים אוטומטיים

אביב שמני, מנכ''ל הסטארט-אפ Limy / צילום: ניר סלקמן

ב-7 באוקטובר הוא פגש את הגיהנום. אחרי שנתיים כבר הקים סטארט-אפ שמכניס מיליוני דולרים

"אי-אפשר לפספס עליי שלא הייתי ב-8200, אי-אפשר גם לפספס שאני ישראלי. היה מקרה שזה ביטל את ההשקעה בנו במקום. העוינות לישראל נוכחת" ● שיחה קצרה עם אביב שמני, מנכ"ל הסטארט-אפ Limy, שמודד ומשפר את ההשפעה של AI על מכירות

עמוס לוזון / צילום: People Photography

"בוננזה רצינית": עמוס לוזון התעשר מרכישת עסק בקשיים, וינסה לעשות זאת גם בארה"ב

עשור לאחר שקנה בנזיד עדשים את קבוצת הבנייה הקורסת א.דורי והביא אותה לשווי של 2 מיליארד שקל, ינסה לוזון לשחזר את ההצלחה עם קוהאן פרופרטיז, שנקלעה לסחרור לאחר שבעליה נטל ממנה כספים ● מקורב לעסקה: "מהלך חד ומהיר, שיש לו פוטנציאל אינסופי"

ד''ר דמיאן נג / צילום: באדיבות יוליוס בר

השוק מתלהב מלונג'ביטי. אנליסט בכיר ממליץ איך לזהות חברה מוצלחת להשקעה

לפני שמחליטים להשקיע - מה חשוב לבדוק, ומדוע הטכנולוגיה לבדה אינה מספיקה? ● ד"ר דמיאן נג מיוליוס בר מסמן את החברות המעניינות, ויש לו המלצות למי שנכנס לתחום החם ● מדעי אריכות החיים

טראמפ ופוטין / צילום: ap, Julia Demaree Nikhinson

טראמפ יעשה הכל כדי להוריד את מחירי הדלק לפני הבחירות. כולל עסקה עם פוטין

הנשיא האמריקאי סיכם עם פוטין על אספקת דיזל רוסי לשוק העולמי כדי להוריד את המחירים המזנקים, אך הכמויות הזעירות יכסו שלוש שעות צריכה בלבד ● בשוק מטילים ספק באשר ליכולתה של רוסיה לעמוד בהתחייבות ● ואיך תשפיע ההכרזה על מניות בתי הזיקוק בישראל?

מייקל אקרמן מנכ''ל סימילרווב הנכנס / איור: גיל ג'יבלי

קבלת הפנים למנכ"ל סימילרווב: חבילת תגמולים של מעל 10 מיליון דולר

מייקל אקרמן שיחליף את המייסד אור עופר, יזכה לתגמול שנתי במזומן של 1.6 מיליון דולר הכולל מענק חתימה חד פעמי, לצד מניות חסומות בשווי של עד 10 מיליון דולר ● מניית סימילרווב עלתה בכמעט 300% מהשפל באפריל

בנימין נתניהו וגדי איזנקוט / צילום:  מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט, גלעד קוולרציק

הסירוב של ברק, המבוכה של נתניהו: למה בישראל אין עימות בחירות?

כמעט כל המדינות המפותחות מקיימות עימותים טלוויזיוניים בין המועמדים המובילים בבחירות ● פעם גם ישראל הייתה ברשימה הזאת, אבל לפני כמעט שלושה עשורים נוצר התקדים שהוציא אותה ממנה ● והמחקרים מראים: איזה גורם קובע את זהות המנצח בעימות? ● המשרוקית של גלובס

מימין: חנן פרידמן, אבי לוי, משה לארי, אלי כהן / צילום: אורן דאי, רמי זרנגר, מזרחי טפחות, אייל טואג

התביעה שמטלטלת את הבנקים ועשויה לפתוח עידן חדש במערכת

בית המשפט המחוזי בלוד אישר לנהל תביעה ייצוגית נגד ארבעה מחמשת הבנקים הגדולים בגין אי־תשלום ריבית על יתרות העו"ש ● המשמעות: פתח לדרישת כספים בחזרה מהבנקים ● על הפרק: מיליארדי שקלים ● בענף חלוקים האם מדובר בהחלטה צודקת או בטעות מסוכנת שעשויה לטלטל את המערכת כולה

פרויקט MIA של חברת גיא ודורון לוי בבאר יעקב / הדמיה: OLIN

הדירה נמכרה ב־4.05 מיליון שקל: כמה שווה יחידת הדיור שבתוכה?

הדירה נמצאת בבניין בקומה ה־15 וכוללת דיורית בת שני חדרים וכן שתי חניות ומחסן פרטי ● הפער במחיר לעומת דירת 6 חדרים רגילה בפרויקט עומד על 250 אלף שקל

אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי

מחקר: סל המזון התייקר בעד 20% בארבע שנים, אך האינפלציה מסבירה חלק ניכר מהעלייה

חוקרים מאוניברסיטת ת"א בדקו את מחיריהם של 80 מוצרים ברשתות המזון ומצאו כי קצב ההתייקרות בארבע השנים האחרונות היה גבוה כמעט פי חמישה לעומת ארבע השנים שקדמו להן ● אלא שבאותה תקופה האינפלציה במשק הגיעה לכ-12.5%, ומדד מחירי המזון הרשמי מצביע על עלייה מתונה יותר ● מה עומד מאחורי המספרים?

גיא נתן / צילום: פרטי

הצעיר שסוחף אחריו את המשקיעים החדשים: "המוסדיים חושבים שהציבור לא אינטליגנט. שיתקדמו"

בגיל 28 הפך גיא נתן לתופעה סוחפת בקרב המשקיעים הצעירים ● לפסטיבל ההשקעות שלו השבוע, בשיתוף גלובס, צפויים להגיע 5,000 איש ● בראיון לגלובס הוא מסביר מדוע הבורסה בת"א אטרקטיבית על פני ארה"ב, טוען כי "הקהל שלי עושה מהפכה בהשקעות, אבל חלק יחטפו סטירה בנפילה הבאה", ומצהיר: "המוסדיים חושבים שהציבור לא אינטיליגנט, הגיע הזמן שיתקדמו"

תימן. עשרות אלפי רכבי טויוטה נכנסו למדינה בשנים האחרונות / צילום: Reuters, Khaled Abdullah

סימני האזהרה למלחמה הבאה יכולים להימצא במקומות הכי לא צפויים

לפני שהטילים נורים והטנקים מופעלים, ההכנות למלחמה הבאה מותירות עקבות דווקא במרחב האזרחי ● מטנדרי הטויוטה של חמאס והחות'ים ועד היסטוריית ריצה בשעונים חכמים: כך לומדים חוקרי מודיעין לזהות אנומליות במסחר הבינלאומי ובמרחב הדיגיטלי - כדי להרכיב מחדש את הפאזל שלפני העימות הבא

תוספי תזונה של המותג ''הוליס'' מבית תנובה / צילום: יח''צ תנובה

תנובה נכנסת לתחום תוספי התזונה: משיקה את המותג הוליס

בשלב ראשון מדובר ב-11 מוצרים בתשעה תחומי בריאות, שיושקו בעוד כשבוע-שבועיים בסופר-פארם ויימכרו שם באופן בלעדי למשך כשלושה חודשים ● בחברה לא חושפים את היקף ההשקעה במהלך ● מנכ"ל תנובה, גדי קוניא: "עבדנו על המהלך מעל לשנתיים"