צוותים רפואיים בווהאן. רק ל־14% מהסינים יש מספיק חסכונות להתמודד עם מקרה חירום רפואי / צילום: Ng Han Guan, Associated Press
ראו נולד באזור כפרי עני במחוז סצ‘ואן בדרום-מערב סין. לאחר סיום לימודיו באוניברסיטה, הוא השתלב בתעשיית ה-IT הסינית, ועבד קשה כדי לתמוך כלכלית במשפחתו. הכול עבד מצוין, עד שבגיל 29 אובחן אצל ראו גידול במוח, שבעקבותיו הוא איבד גם את משרתו.
למזלו, ראו נרשם שנים קודם לכן לתוכנית העזרה ההדדית של עליפיי, אפליקציית התשלומים והפיננסים של עליבאבא. הוא הגיש בקשה לסיוע כספי, ובתוך עשרים יום קיבל 300 אלף יואן (כ-150 אלף שקל) להחזר הוצאות הטיפול הרפואי בגידול. את סיפורו המרגש הוא פרסם במכתב פתוח בעליפיי.
ראו הוא רק אחד מתוך יותר מ-100 מיליון משתמשים שהצטרפו לתוכנית "שיאנג חו באו" (מילולית: הגנה הדדית) מבית עליבאבא, שהושקה ב-2018. בניגוד לביטוחי בריאות פרטיים רגילים, תוכנית העזרה ההדדית אינה כוללת תשלומי פרמיות חודשיות קבועות, ואפילו ההרשמה אליה היא חינמית לגמרי. במקום זאת, התוכנית פועלת על פי הרעיון עתיק היומין של ערבות הדדית. כאשר אחד החברים בה חולה במחלה קשה, המשתתפים האחרים מכסים ישירות את הוצאותיו הרפואיות בחלוקה שווה. בשל המספר הגדול של החברים בתוכנית, כל אחד מהם משלם בסופו של דבר פרומיל מסכום ההוצאות.
עד היום שילמה התוכנית של עליבאבא 6.6 מיליארד יואן (כ-3.3 מיליארד שקל) ל-46 אלף חברים שחלו ב-100 מחלות קשות המכוסות בתוכנית. סכום זה התחלק כאמור בין מיליוני המשתתפים האחרים, ובמהלך 2019 שילם כל חבר בתוכנית בסך הכול 29 יואן (כ-15 שקל). גם ב-2020 הבטיחה עליבאבא כי התשלום של החברים בתוכנית לא יעלה על 180 יואן. בתמורה לתשלומים אלה זכאים החברים בתוכנית להחזר של עד 300 אלף יואן על הוצאות רפואיות, במקרה שיחלו בעצמם באחת המחלות המכוסות.
עליבאבא אינה היחידה המציעה תוכניות עזרה הדדית. למעשה, בשנה האחרונה הפכו התוכניות הללו ללהיט בקרב חברות הטכנולוגיה הסיניות, עם עוד ועוד שחקנים שנכנסים לשוק, כמו ענקית הנסיעות דידי צ‘ושינג (גט טקסי הסינית), חברת שליחויות המזון מייטואן (הוולט הסיני) ומנוע החיפוש באידו. בחודש שעבר השיקה גם יצרנית הסמארטפונים שיאומי תוכנית עזרה הדדית משלה, שבה ניתן לקבל החזר על עד 500 אלף יואן ל-82 מחלות קשות ועוד 10 מחלות ילדים. גם קבוצת ההשקעות פוסון, בעלת המותג 'אהבה' ומי שניסתה לקנות בעבר את חברת הביטוח הישראלית הפניקס, הודיעה החודש על הקמת תוכנית דומה.
נכון להיום, לתוכניות העזרה ההדדית יש כ-150 מיליון מנויים בסין, אך בתחזית שפרסמה עליבאבא במאי האחרון היא צופה כי עד 2025 יזנק מספר החברים בהן ל-450 מיליון, שליש מאוכלוסיית סין.
ביטוח פרטי זה לעירוניים
תוכניות עזרה הדדית נועדו להתמודד עם המצב הבעייתי של תחום הבריאות בסין. בתקופה הקומוניסטית, כל שירותי הבריאות מומנו על ידי הממשלה וניתנו חינם לאזרחים. בימים ההם מערכת הבריאות הסינית הייתה בסיסית, אך טובה ושוויונית. אלא שבסוף שנות ה-70, כשסין עברה מכלכלה בתכנון מרכזי לשוק מבוסס היצע וביקוש, המדינה הקטינה משמעותית את השקעתה בבריאות. במקום לקבל מימון ממשלתי, בתי החולים נשלחו לגבות בעצמם תשלומים מהחולים.
אף שכיום כ-95% מאזרחי סין מכוסים על ידי ביטוח רפואי ממשלתי, הם עדיין חייבים לשלם מכיסם עשרות ומאות אלפי יואנים על השתתפות עצמית במקרים של אשפוז וטיפול במחלות קשות. תשלומים אלו ממוטטים משפחות רבות, ובסין נפוץ הביטוי "בעקבות מחלה חוזרים לעוני", המתאר את ההידרדרות במעמד הכלכלי בעקבות טיפול רפואי יקר.
סקר שערכה חברת הייעוץ ארנסט אנד יאנג ב-2015 מצא כי יותר משליש מהסינים סבורים שהביטוח הרפואי הסיני הציבורי אינו מספק. רק 14% העידו שיש להם חסכונות מספיקים להתמודד עם מקרה חירום רפואי. כדי להתמודד עם ההוצאות הרפואיות הגבוהות מצטרפים מיליוני סינים לביטוחים פרטיים שגובים פרמיות של אלפי יואנים לשנה - אך מדובר בעיקר בעירוניים בני מעמד בינוני וגבוה, ולא משפחות כפריות בעלות הכנסות נמוכות.
כאן נכנסות לפעולה תוכניות העזרה ההדדית - לפי הנתונים של עליבאבא, כ-70% מהחברים בתוכנית שיאנג חו באו משתכרים פחות מ-8,300 יואן בחודש (4,200 שקל), ול-70% מהחברים אין ביטוחים פרטיים אחרים פרט לתוכנית העזרה ההדדית.
אחד החלוצים בתחום הוא שן פנג, ממייסדי מייטואן. במסגרת תפקידו הוא ניהל את מערך השליחים בחברה, ועם הזמן גילה כי שליחי המזון העניים, שרבים מהם מגיעים במקור מהכפר, מתקשים לממן את הוצאות הטיפול הרפואי של בני משפחתם שחלו. אחרי שגייס 60 אלף יואן כדי לעזור לשליח שאמו חלתה בסרטן, שן החליט לפרוש ממייטואן והקים ב-2016 את ווטרדרופ (Waterdrop) המציעה פתרונות ביטוח למעמד הנמוך.
המודל של ווטרדרופ, שגייסה השקעות מענקית הטכנולוגיה הסינית טנסנט והמשקיע יורי מילנר, דומה מאוד לזה של עליבאבא. שתי החברות אינן מצרפות לתוכנית לקוחות מבוגרים או בעלי מחלות קודמות, כדי לא להעמיס החזרים גבוהים על החברים. במקרה של ווטרדרופ, ניתן לצרף חברים לתוכנית מגיל 28 ימים עד 65 שנים. בשיאנג חו באו הגיל המקסימלי הוא 59.
יתרון גדול של תוכניות הסיוע ההדדי הוא עלויות התפעול הנמוכות שלהן. בעוד שבתעשיית הביטוח הסינית המסורתית כ-30% מתשלומי הפרמיות של לקוחות הולכים בפועל לכיסוי תביעות, והשאר מוקדש לאדמיניסטרציה ושיווק של הקרן עצמה, הרי שבתוכניות הסיוע ההדדי של ווטרדרופ ועליבאבא רק 8% מכל סכום שנגבה מהחברים מופנה לתפעול הקרן ובדיקת בקשות המימון. שאר הכסף מיועד לכיסוי הוצאות רפואיות. החברות הפעילות בתחום מדגישות כי תוכניות העזרה ההדדית אינן רווחיות, אך הן מספקות ערוץ לגיוס לקוחות, שאחר כך אפשר לשווק להם ביטוחים נוספים בתשלום חודשי קבוע.
בפברואר הודיעו ווטרדרופ ועליבאבא כי יכסו גם הוצאות הקשורות למחלת הקורונה, כאשר ווטרדרופ מציעה החזרים עד 60 אלף יואן ועליבאבא עד 100 אלף יואן. הממשל הסיני אמנם מכסה את הטיפולים הרפואיים והתרופות לקורונה במסגרת הביטוח הציבורי, אך אם יהיו לחברים שנדבקו הוצאות נוספות, הם יקבלו החזר מהתוכנית.
רגולציה חלשה
על אף ההצלחה של המודל, יש מי שמצביעים על ליקויים משמעותיים בו. תוכניות העזרה ההדדית אינן מוגדרות רשמית כביטוח, ולכן אינן מפוקחות על ידי הרגולטור הסיני, הממונה על הבנקים ושוק הביטוח. כתוצאה מכך, הן אינן כפופות לדרישות הנוקשות בנוגע לשמירת הון עצמי וניהול סיכונים כמו חברות ביטוח רגילות. לרבות מהחברות אין מנגנון ברור לטיפול במחלוקות מול הלקוחות, והן אינן מבטיחות בוודאות את החזרי ההוצאות הרפואיות.
בעשור האחרון סייע היעדר הרגולציה הנוקשה לחברות טכנולוגיה סיניות כמו עליבאבא וטנסנט להפוך למובילות עולמיות בכל הנוגע לפיתוח מוצרים פיננסיים חוץ בנקאיים חדשניים, שקראו תיגר על הבנקים הסינים השמרניים בתחומי האשראי והתשלומים. בה בעת, חוסר הרגולציה יצר גם בעיות כבדות, בעיקר בתחום של הלוואות עמיתים (P2P).
במשך השנים קמו אלפי פלטפורמות אינטרנטיות בסין המציעות הלוואות עמיתים, שבהן אנשים פרטיים מלווים כסף לאנשים פרטיים תמורת ריבית, אך רבות מהן התגלו במהרה כמבצעי הונאה. כאשר הממשלה החליטה להתערב ולהשית רגולציה על התחום, קרסו פלטפורמות רבות ואלפי משקיעים איבדו את כספם.
גם בתחום העזרה ההדדית הרפואית היו תוכניות שקרסו, אחרי שקיבלו יותר מדי תביעות בזמן קצר. במקרים אחרים הפלטפורמות הבטיחו החזרים גבוהים של עד מיליון יואן לחולים, אך מאוחר יותר שינו את החוזים.
כדי למנוע מקרים של הונאות וגניבת כספים, אוסרת כיום הממשלה הסינית על חברות המפעילות תוכניות עזרה הדדית לשמור כספים המגיעים מהחברים בחשבון שלהן. כל הכסף המגויס צריך להיות מנוהל בחשבונות השלשה (Escrow) המנוהלים על ידי גורם צד שלישי, כמו בנקים או חברות תשלומים. כך מנסים להבטיח שהמימון יגיע לידי החולים, ולא לאנשים אחרים.