מפגינים נגד אלימות משטרתית. הרפובליקאים הצעירים קרובים יותר בדעותיהם לבני דורם הדמוקרטים / צילום: John Minchillo, Associated Press
אם יש את נפשך לדעת להיכן הולכת אמריקה בעשור הקרוב אין מקום טוב יותר להביט מאשר בהבדלים שבין המילניאלס והבומרס. אף שנולדו באותה מדינה יש מעט משותף בין הדורות, כמעט בכל נושא שהוא.
מקובל לחלק את 330 מיליון תושבי ארה"ב לשישה דורות. המבוגר ביותר, ילידי 1916-1928, כ-1.5 מיליון איש, הם השרידים החיים מהדור המכונה ה"דור הגדול מכולם". הדור שחווה את אימיי תקופת השפל הכלכלי הגדול ואת מלחמת העולם השנייה. מתחתיו, 23 מיליון ילידי 1926-1946 מכונים בני "הדור השקט". כשבני הדור "הגדול" חזרו עטורי ניצחון ממלחמת העולם הם התפנו להקים משפחות. וכך בין 1947 ל-1965 התחולל באמריקה "בום" גדול של ילודה, וכ-79 מיליון "בייבי-בומרס", או בקיצור "בומרס", באו לעולם. בין השנים 1966 ל-1980 נולד הדור הבא, דור ה-X, דור קטן יחסית בין שניים גדולים ובולטים ממנו. היום הוא מונה כ-65 מיליון, או כ-20% מאוכלוסיית ארצות הברית.
ב-1981 נולד הילד הראשון לדור הגדול הבא של אמריקה, המילניאלס, דור המילניום או
דור ה-Y. הדור הזה ,שנולד בין 1981 ל-1996 ,עבר בשנה שעברה לראשונה בגודלו את דור הבומרס. בשנת 2019 היו באמריקה כ-72.1 מיליון מילניאלס לעומת 71.6 מיליון בומרס. מספרם של הראשונים צפוי להמשיך לגדול דרך הגירה עד שיגיעו לכ-75 מיליון בעשור הקרוב. בה בשעה הבומרס הולכים ונפרדים מן העולם בקצב העומד היום על כ-2 מיליון בשנה. עד לסוף העשור הם צפויים להיות כ-18% מהאוכלוסייה, לעומת מעל 28% בשיא כוחם בתחילת המאה ה-21. אלו שנולדו לאחר 1996 מכונים דור ה-Z או בקיצור ג'ן-זי, מספרם גדול כמספר המילניאלס, אך מחציתם עדיין מתחת לגיל 18.
הבומרס סיימו בית ספר תיכון בין השנים 1965 ל-1982 ואת הקולג' בין 1969 ל-1986. אם הם עברו בשלום את מלחמת וייטנאם ואם הם לא נימנו על השכבות העניות ביותר של האוכלוסייה, בעיקר השחורים, העולם שנפרס בפניהם היה מלא הבטחות. ב-1971 ניתק הנשיא ניקסון את הקשר בין הדולר והזהב ועידן כסף הפיאט בא לעולם. בשנת 1981 הגיעה הריבית במשק לשיא של כ-18%, ובשנת 1987 היא תחל, בניצוחו של גרינספן, את מסעה רב השנים לאפס, אליו תגיע ב-2008 ושם תתקע ולא תתרומם עוד. בד בבד אותתו גרינספן ויורשיו לשווקים הפיננסים כי לעולם "הפד מאחוריהם", תמיד, בכל מחיר ובהעדפה מוחלטת על פני כל הסקטורים האחרים בכלכלה. שני הנ"ל הפכו את השווקים הפיננסיים למעיין המתגבר של תשואה ורווחי נייר.
בד בבד עם השינויים הדרמטיים האלו, ובגללם, הלכה והתנפחה לה בועת אשראי דורית. בשנת 1981 עמד סך חובות משקי הבית למשכנתאות על כ-1 טריליון דולר, עד 1996 יגדל הסכום לכ-3.5 טריליון. הזמינות הפתאומית הזו של הכסף איפשרה לבומרס לרכוש בתים ודירות עוד בטרם החלו מחיריהם להרקיע שחקים. היה זה אפקט הקנטיליון בסקלה לאומית, והיסטורית בממדיה. (אפקט הקנטיליון נקרא על שם על שם כלכלן אירי-צרפתי בן המאה ה-17, שזיהה את תופעה על פיה השינוי במחירים בגין השינוי בהספקת הכסף מיטיב עם הקרובים בזמן לייצור כסף החדש. זאת משום שהם זוכים לרכוש מוצרים במחירם הישן בטרם מחירם עולה).
צמצום במשרות והר חובות תופח
שנת 1975 הייתה השנה האחרונה שבה היה לארה"ב מאזן תשלומים מסחרי חיובי. אך עד 1996 הגרעון כמעט ולא ירד אל מתחת ל-100 מיליארד דולר בשנה. מאז שנת 2000 ולמשך שני העשורים הבאים, הגירעון השנתי צמח בממוצע למעל 500 מליארד דולר לשנה. הגידול העצום ביבוא מהמזרח, ממומן גם הוא על ידי הר האשראי, הביא לחיסול הבסיס התעשייתי של אמריקה. המילניאלס בגרו אפוא לתוך שוק עבודה בו המשרות המסורתיות שאיפשרו למעמד הביניים האמריקאי חיים ברווחה בשנות ה-70, ה-80 וה-90, ובפרט לחסרי השכלה אקדמית שביניהם, הלכו והצטמצמו.
הפריחה המדומה של השנים 2010-2020 בהן רוב המילניאלס הצטרפו למעגל העבודה התבססה על בועת ההייטק והפיננסים. אך מבין 75 מיליון המילניאלס רק מעטים יחסית זכו ליהנות ממנה או לזכות במשרות בתעשיות אלו. רוב המשרות החדשות לתוכן התברגו המילניאלס היו בסקטורים דלים בהרבה. כך למשל מתוך כ-23 מיליון המשרות חדשות שנוצרו מאז השפל של 2009 ועד משבר הקורונה, כ-4 מיליון היו בתעשיית האירוח והפנאי המשלמת שכר נמוך יחסית. תעשייה זו, ודומות לה בשכר, מאוכלסות באופן מסיבי על ידי מילניאלס. על פי הביזנס אינסיידר בכתבה מפברואר 2020: "בהתאמה לאינפלציה המילניאל הממוצע מרוויח היום 20% פחות ממה שהבומר הממוצע הרוויח באותו הגיל. כך עולה מניתוח הדטא של הלשכה הממשלתית לסטטיסטיקה".
מוסד אקדמי ראוי לשמו אינו זוג נעליים שניתן לייבאו מסין, בנייתו לוקחת עשרות רבות של שנים. גם גידול בהיצע מקומות הלימוד באוניברסיטאות קיימות מוגבל מטבעו. מכאן ברור מדוע ההיצע הכולל של מקומות הלימוד, והראויים בפרט, לא הצליח להדביק את הביקוש הגובר מטעם הדורות הצעירים. מחסור מצד אחד וגידול המהיר בזמינות הכסף לשלם עבור המוצר, דרך מנגנון החובות וההלוואות, הביא כצפוי לזינוק גדול במחיר. משיכלו הסטודנטים לשלם, לא היססו האוניברסיטאות מכל סוג, להעלות שוב ושב את שכר הלימוד והשירותים הנלווים. וכך, בעוד שעד 1984 שכר הלימוד והשכר החציוני עלו בשיעורים דומים לאינפלציה, עד לשנת 2018 שכר הלימוד עלה ביותר מ-140% מעליית המדד. יחד עמו הלך חוב הסטודנטים ותפח ביותר מפי שמונה מאז 2002, מכ-200 מיליארד דולר לכ-1.6 טריליון דולר כיום.
הוצאות עולות, שכר יורד והר חובות נושא ריבית, לא בישרו טובות לבני הדור. על פי מחקר של חברת דלוייט "השווי הנקי של בני 18-35 צנח ב -4% בהשוואה לבני אותו הגיל ב-1996". בשנת 2018 שלוחת הפדרל ריזרב בסנט לואיס פרסמה מחקר בשם "הדמוגרפיה של העושר". בסיכומו נכתב כי "המחקר שלנו מראה כי העושר שיש למשק בית חציוני של דור המיליניאלס נמוך בהרבה ממה שצברו דורות קודמים בשלב זה בחייהם. אין להתפלא אפוא כי המילניאלס מרגישים כי הם קבורים תחת חוב, חסרי אשליות ביחס ל'חוזה החברתי' המתפורר, ומתוסכלים כי 'החלום האמריקאי' המובטח הפך שלא בר השגה".
שוד בין דורי במלוא תפארתו
בה בשעה שהחלום האמריקאי הלך והתרחק מהישג ידם של מילניאלס, הצטמצמו והלכו המסים המוטלים על הבומרס והדורות שמעליהם. הקיצוץ היה בכל סוגי המסים ובעיקר אלו המוטלים על ההון. כל למשל מס עיזבון שעמד על 70% בשנות ה-70 ירד ל-55% בשנות ה-80 וה-90, ושוב קוצץ ב-1995 לכדי 40% עד היום.
גם הסכום המוחרג מהמס הוגדל בכמעט פי 20 מאז 1995. בשנת 1997 גם שוחררו ממס רווחי ההון גם בתי מגורים אף שהריבית על המשכנתה הייתה ועודנה, עד תיקרה מסוימת, הוצאה מוכרת. גם שיעורי מס רווחי הון על רווחים בבורסה קוצצו בהתמדה. בשנות ה-70 מס זה עמד בממוצע על 37%, הוא ירד לממוצע של 28% בשנות ה-90 ולפחות מ-20% בממוצע בעשור האחרון. אך הקיצוץ במסים לא לווה בקיצוץ בהוצאות הממשלה, להיפך, הוצאות הממשלה הלכו והתנפחו.
אלא שמימון התקציב התחלף ממסים לחוב. בסוף 1994 עמד החוב הלאומי של ארה"ב על פחות מ-5 טריליון דולר, בתוך 25 שנה הוא יגדל פי חמישה ב-20 טריליון דולר נוספים. הנה כי כן שוד בין דורי במלוא תפארתו. הבומרס העשירים יוציאו כספים ויעמיסו חובות, והמילניאלס העניים יישארו לשלם אותם.
נוכח כל הנתונים דלעיל לא יפלא כי כאשר הדברים מגיעים לעמדות פוליטיות המילניאלס ודור ה-Z שמתחתיהם, שונים מאד מהבומרס והדורות שמעליהם. עוד לפני פרוץ משבר הקורונה פחות מ-30% מבני דורות אלו היו מרוצים מתפקודו של הנשיא טראמפ, זאת לעומת כ-48% מהבומרס והדור השקט שמעליהם. גם ביחס לתפקיד הממשלה בכלל קיימים הבדלים גדולים. בעוד ש-67% משני הדורות הצעירים תמכו במעורבות ממשלתית גדולה יותר בכלכלה ובחברה רק כ 44% מהבומרס והדור השקט החזיקו בדעה זו.
ההבדלים מצויים כמעט בכל נושא שעל סדר היום הציבורי. יותר ממחצית בני שני הדורות הצעירים סברו כי כדור הארץ מתחמם בגין פעולות והתנהגות בני אדם, ורק כ-29% סברו כי כדור הארץ אינו מתחמם או היו חסרי דעה. תמונת ראי לעמדות בקרב שני הדורות הבוגרים. ההבדלים בין הדורות ניכרים אפילו בתוך המפלגות. כאשר נשאלו האם בחברה האמריקאית היחס לשחורים הוא פחות הגון מהיחס ללבנים, השיבו 20% מהרפובליקאים השייכים לבומרס והדור השקט, בחיוב (קרי הוא פחות הגון). לעומת זאת אצל רפובליקאים השייכים לשני הדורות הצעירים עמד שיעורם על כ-37%. גם ביחס לענייני האקלים ומעורבות הממשלה היו הרפובליקאים הצעירים קרובים יותר בדעותיהם לבני דורם הדמוקרטים מאשר לחבריהם למפלגה מהדורות המבוגרים.
האם הכעס יתורגם להצבעה בקלפי?
נוכח כל האמור לעיל אין להתפלא כי רוב גדול של מילניאלס מזהים עצמם כדמוקרטים. על פי מחקר של פיו ריסרץ' משנת 2018, המפלגה הדמוקרטית נהנית מפער של 27% בקרב המצביעים מבני דור המילניאלס (59% לעומת 32%) זאת לעומת כמעט שוויון בקרב הבומרס.
הפערים העצומים בין הדורות הביאו לעוינות גדלה והולכת, שקיבלה ביטוי חד בססמה "אוקי בומר", בתרגום חופשי לעברית - "שמענו אותך, סבא". הביטוי נולד לפני כמה שנים אך תפס תאוצה ברשתות החברתיות ב-2019. הוא אפילו הגיע אפילו לפרלמנט של ניו זילנד, כאשר חברת פרלמנט בת 25, קלואי סווארבריק, השיבה בביטוי זה לקריאת ביניים מחבר פרלמנט בומר. משפרצה הקורונה ובעקבותיה סכנת חיים לבומרס וסבל כלכלי למילניאלס החלו להתפשט ברשתות החברתיות ביטויים וממים ארסיים יותר, כמו כינוי המחלה בשם "Boomer Remover" (מסלקת הבומרים).
בבחירות 2018 מספר המילניאלס המצביעים קפץ משמעותית, 42% לעומת 22% בשנת 2014. המשבר הכלכלי ההולך ומתפתח, ההתפרצות החברתית והמחאה של השבועות האחרונים, רק הוסיפו למתח הבין דורי. כל זה יבוא לכדי מפגש בנובמבר, שעה ששני מועמדים מבוגרים מדי יתחרו על התפקיד הקשה של נשיא ארה"ב בעת משבר שסופו אינו באופק. אם הכעסים של הדורות הצעירים יתרגמו גם להצבעה בקלפי תהיה לכך ללא ספק השפעה מכרעת על התוצאות.
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקאסט KanAmerica.Com. בטוויטר: chanansteinhart