נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום חמישי האחרון, לבד מהצגת התוכנית הכלכלית והרגעת המשק, נועד לתת מענה גם לבעיות הפוליטיות הגוברות והולכות. בעיות שאחת מההשלכות העיקריות שלהן היא הקטנת הסיכוי לבחירות בטווח הנראה לעין. לכן לא הסתפק נתניהו בפרסום התוכנית הכלכלית גרידא, אלא דאג לקחת אחריות לפרוץ הגל השני של המגפה, ולהבטיח תיקון.
בסביבתו של ראש הממשלה נתניהו ראו בדאגה גוברת והולכת בשבועות האחרונים כיצד ההערכה הרבה להצלחה בבלימת הקורונה בחודשים הראשונים, שהיא זו שבלמה את הביקורת על הסיוע הכלכלי החלקי והאיטי, מתחלפת בביקורת גוברת והולכת. ביקורת המתבטאת גם בסקרים.
הביקורת הפנימית גואה בליכוד, שם חברי כנסת מותחים ביקורת בלתי מוסתרת בוועדות על התנהלות הממשלה ומשרדיה, ודורשים תשובות לשאלות שמטרידות את כל הציבור. וגם בצד החרדי של הקואליציה, הביקורת כבר לא מוסתרת, מחבר הכנסת משה גפני יו"ר וועדת הכספים הממרר את חייהם של נציגי הממשלה, השר אריה דרעי שסביבתו הדליפה את דבר טריקת הטלפון בשיחה עם נתניהו, וחברי כנסת חרדים אחרים שמוחים על יחס שוטרים אוכפי הגבלות ועטיית מסכה על חרדים, והסגרים המוטלים על השכונות והיישובים החרדיים.
לקיחת האחריות לפרוץ הגל השני: "השלב האחרון הזה היה מוקדם מדי"
בסיסה של הביקורת הזו היא הביקורת הציבורית, ובזבוזו של האשראי הציבורי שקיבל נתניהו על ניהול המאבק בחודשיים הראשונים. לכן טרח נתניהו לקחת אחריות, ולו חלקית, לפרוץ הגל השני: "במבט לאחור, כחלק מהניסוי והטעייה, אפשר לומר שהשלב האחרון הזה היה מוקדם מדי. אמנם רבים דחקו בנו לעשות אותו, לפתוח את הכלכלה בלי חשבון. אגב - זה לא מונע מאותם אנשים לומר לנו היום 'למה פתחתם?'. אבל עשינו זאת לא בגללם, אלא בגלל שהקשבנו למצוקות שלכם, אזרחי ישראל, וכדי להחזיר כמה שיותר אנשים לעבודה. אני לוקח על עצמי את האחריות לצעד הזה, ואני גם לוקח על עצמי את האחריות לתקן אותו. לכן סגרנו עכשיו מקומות של התקהלויות חברתיות בחללים סגורים, ובמידת הצורך ננקוט גם צעדים נוספים".
כלומר, על סמך נתוני ההידבקות שהראו כי צעדי הפתיחה במערכת החינוך ובכלכלה, והאמירות כמו "תעשו חיים", הביאו לפרוץ גל ההידבקות הנוכחי, נתניהו מבהיר: אני מקבל ההחלטות, אני טעיתי אבל לא פחות חשוב מכך, אני אתקן.
ההתמקדות בביקורת מצד האגף החרדי: "אין שום אפליה"
נתניהו ניסה לענות לביקורת על כך שחלק מהצעדים היו ממניעים פוליטיים, והתמקד בביקורת מהאגף החרדי, בין השאר על הסגרים על הישובים והשכונות החרדיות: "אני רוצה לומר לכל אזרחי ישראל, כולל לאחינו היקרים בני הציבור החרדי - כל ההחלטות שלנו מתקבלות על בסיס מקצועי וענייני, על בסיס סטטיסטי, מתוך דאגה אמיתית לבריאותם של כלל אזרחי ישראל. אין שום אפליה נגד ציבור כלשהו".
המשפט הזה חשוב כי הבייס הקואליציוני של נתניהו הוא החרדים - שעימם כרת את הברית הקדושה לפני יותר מעשור, הם מנעו כל סיכוי להקמת ממשלה אחרת בסדרת מערכות הבחירות האחרונה ואם הם יפנו לו עורף למתחריו מהמרכז תיפתח היכולת לפחות לפנטז על הקמת ממשלה.
ההיבט הכלכלי: "קרב הסומו" של נתניהו עם הביורוקרטיה
ההיבט האחר שעליו ניסה נתניהו לתת מענה היה זה הכלכלי. "מר כלכלה" שהתבשם ובמידה רבה של צדק מהישגי הכלכלה הישראלית בתקופתו, קיבל בשבועות האחרונים תחזיות שחורות המוחקות את כל ההישגים הללו ומעמידות את ישראל בסכנה כלכלית של ממש. ולבד מהמומחים, שנתניהו יודע להקשיב להם, מגזרים כלכליים שלמים בציבור שנפגעו קשה רואים בו את האשם בכך שלא קיבלו פיצוי מספק, גם בגלל היותו הדמות הראשית המסבירה לציבור, כפי שקבע הוא עצמו, ויש לכך מחיר.
נתניהו כדי להסביר את האיטיות בתגובה האשים את הביורוקרטיה, שהוא עצמו היה ממבקריה לאורך שנים רבות, אבל מה לעשות גם האחראי עליה ועל הטיפול בה. "עשינו מאמצים אדירים להתגבר על הביורוקרטיה הישראלית. אתם יכולים להאמין לי, זו היאבקות במשקל כבד, קרב סומו. אני יודע שבשבועות הראשונים היו תקלות ועיכובים לא מעטים, הם נבעו מחבלי הלידה הקשים של התכניות הקודמות שהבאנו, מבירוקרטיה כרונית שגם קיימת במערכת. חלק מהעיכובים הללו עדיין איתנו. גם בעניין הזה היינו חייבים להתגבר על מכשולים בירוקרטיים כמעט בלתי-אפשריים. היינו צריכים להביא לחדר אחד את האחראית על המחשוב, את האחראי על מס הכנסה, את היועצים המשפטיים של משרד האוצר, את צמרת משרד האוצר והביטוח הלאומי ובסוף פיצחנו את זה".
איפה הטיפול בביורוקרטיה לאורך השנים? הטיפול האמור במגזר הציבורי, אותו "שמן" מפורסם שנתניהו הבטיח לעשות לו דיאטה, אבל בשנים האחרונות תפח וצמח והעלה פימה ושומן, על חשבון המגזר הפרטי.
נתניהו ניסה לדבר ישירות אל הציבור: " אני שומע את הזעקה. אני מדבר איתכם ב'זום' ומדבר איתכם פנים-אל-פנים. שיחות גלויות לב, אמיתיות, נוקבות. אני נחוש לתת פתרונות. אני רואה לנגד עיניי את בעל המסעדה, את נהג המונית, את מוכר הפלאפל, את הספר והקוסמטיקאית, את עובדות הבמה והתיאטרון והאומנים והאומניות, את בעלות העסקים ובעלי העסק, את המנהלים ואת הפועלים. אני עובד יום ולילה בשבילכם".
נתוני הגירעון מפחידים. אז מאיפה יבוא הכסף, ולמה צריך ממשלה רחבה?
את הפתרונות הפנה לשלושה מגזרים, השכירים שפוטרו או הוצאו לחל"ת שלהם הבטיח דמי אבטלה לפחות לעוד שנה. על המהלך הזה מותחים כלכלנים בכירים ביקורת רבה, שכן הוא מהווה תמריץ שלילי ליציאה לעבודה, גם כשיתאפשר המצב. העצמאים שאמורים לקבל לפי התוכנית רשת בטחון, חמצן מיידי כבר "בשבוע הבא", נבדוק, אבל גם לטווח של השנה הקרובה, בצורת מענקים דו חודשיים. והשלישי בעלי עסקים פרטיים בינוניים וגדולים, שלהם הובטח סיוע למימון הוצאות בהיקף של עד חצי מליון שקל.
ומאיפה יבוא הכסף? נתוני הגירעון מפחידים ממש, הגדלת הוצאות בלפחות 100 מיליארד שקל השנה לצד קיטון בהכנסות ממסים בהיקף לא רחוק מזה מביאים למספרים שלא ברור אם הכלכלה הישראלית תוכל לעמוד בהם. נתניהו בונה על הדירוג הטוב של ישראל בעולם, שיאפשר קבלת הלוואות לטווח ארוך בריבית נמוכה, שתאפשר החזר שנתי מוקטן שניתן לעמוד בו. אלא שגם המשחק כאן מורכב ורגיש, ונטילת אשראי גדולה מדי, לצד קצב איטי של התאוששות עשויים לערער את היציבות.
ואם מישהו תהה מדוע היה צריך ממשלה רחבה, זו התשובה. כדי להתמודד עם משבר בסדר גודל כזה, ממשלה צרה הייתה מתקשה מאוד לעשות את הצעדים הנדרשים. השאלה היא האם היחסים הלא פשוטים בין נתניהו והליכוד לבני גנץ וכחול לבן, מהווים מסד יציב מספיק לאותם צעדים נדרשים.
