ישראל כ"ץ ובנימין נתניהו / צילום: עמוס בן גרשום/דוברות הכנסת, Associated Press
תכונית משרד האוצר שהוצגה ביום חמישי האחרון היא צעד חשוב בניסיון של הממשלה לעצור ולמתן את התפרצות הזעם הציבורי על מחדלי הטיפול במשבר הקורונה עד כה. אבל גם הפתרון הזה אינו חף מאותיות קטנות והוא אינו יכול להוציא את המשק מהבור העמוק שלתוכו נפל.
התוכנית מדברת במהותה על הארכת רשתות הביטחון לשכירים, לעצמאים ולבעלי שליטה בחברות יחיד עד לסוף יוני 2021. היא מחליפה בכך את מדיניות הטלאי על טלאי של האוצר עד היום. במקום להאריך את ההקלות בכל פעם בחודש וברגע האחרון, במקום להדביק בכל פעם פלסתר חדש, האוצר מניח סוף סוף רשת ביטחון אמיתית לכולם, גם למקבלי כפל הקצבאות וגם לבני ה-67 ומעלה.
האוצר מקבע את תקופת האכשרה המקוצרת של 6 חודשים ומפגין רגישות מסיימת כשהוא מוותר על הניכוי של חמשת הימים הראשונים של האבטלה. חשובה מכך ההכרה העקרונית, התקדימית, של האוצר בכך שמדיניות האבטלה הרגילה של ישראל איננה מתאימה לתקופה הנוכחית, ושהציפייה שהמובטלים יחזרו לשוק העבודה כמה שיותר מהר - איננה רלוונטית, כל עוד הנגיף משתולל בחוץ.
תוכנית כזו הייתה צריכה להיות מונחת על השולחן כבר בתחילת המשבר, לתרחיש שבו הקורונה לא תתאדה בחום הקיץ הישראלי - אבל מוטב מאוחר מלעולם לא.
1. ההסתייגות הראשונה מהתוכנית נוגעת לשאלה האם הופקו לקחי הכישלון הגדול של התוכנית הקודמת - במבחן הביצוע. רק לפני שבוע התברר מדיווחי האוצר, שהמדינה מפגרת בכמעט 50% בביצוע היעדים שקבעה לעצמה: מתוך 30 מיליארד שקל שהמדינה קבעה לעצמה להוציא עד סוף יוני, יצאו עד היום מהקופה רק 16 מיליארד. היכן תקועים 14 המיליארד הנותרים? האם נעשתה עבודת הפקת לקחים והאם החסמים הוסרו? את התשובות לשאלות האלה לא קיבלנו במסיבת העיתונאים האחרונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ הבטיחו - ולא בפעם הראשונה - שהפעם נחזה בקצב ביצוע מהיר וללא תקלות. לראייה הם ציינו את העובדה שהפעם שיתפו בדיונים לא רק את הפקידים הבכירים העומדים בראש המערכת, אלא גם הפקידים בדרג הביניים, שאחראיים על הביצוע עצמו. ההיכרות הבלתי אמצעית שנוצרה למשל בין נתניהו לבין האחראית על מערך המחשוב של רשות המסים, ששמה לא פורסם - אמורה להבטיח שהפעם זה יעבוד חלק. הלוואי.
2. ההסתייגות השנייה נוגעת לתקצוב. האם האוצר ישתמש בכסף שלא ניצל מתוך התוכנית הישנה כדי לממן את החדשה? האוצר טוען שהתקציב של התוכנית הנוכחית, כ-90 מיליארד שקל בא כתוספת לתקציב התוכנית הראשונה (105 מיליארד) ולא מתקזז איתו אפילו בשקל.
זה טיעון מתבקש משום שהאוצר משתמש בתוכנית כדי להציג את ישראל כאחת המדינות שמוציאות הכי הרבה כסף בעולם על טיפול במשבר: הנתון הרשמי קפץ מ-7.5% ל-13% תוצר ובזכותו ישראל מתברגת בעשירייה הפותחת של המדינות המפותחות. אבל אחרי שסימנו את ה'וי' ההצהרתי ייתכן מאוד שבהמשך הדרך נראה את האוצר משחק במספרים - כפי שרק שם יודעים לעשות.
בסעיף דמי האבטלה, למשל כבר יש כפילות - כמעט 10 מיליארד שקל שעדיין לא נוצלו בתוכנית הישנה אמורים לממן את דמי האבטלה עד סוף 2020 - אף שזה גם חלק מהבטחות התוכנית החדשה. מה שהאוצר יעשה או לא יעשה - דבר אחד ברור: המובטלים לא יקבלו פעמיים אף שקל.
3. ההסתייגות השלישית נוגעת לסעיף "אותיות קטנות" קלאסי שהוכנס לתוך התוכנית ומאפשר לאוצר להוריד את מפסק הזרם באמצע הדרך: אם שיעור האבטלה במשק ירד מתחת ל-10% התוכנית כולה עלולה להיפסק. כרגע זה נראה כמו חלום רחוק. שיעור האבטלה הנוכחי במשק עומד על 21% אבל לפי תחזיות בנק ישראל משבוע שעבר, האבטלה צפויה לרדת עוד לפני סוף השנה מתחת ל-10%, בהנחה שלא יהיו סגרים נוספים. וחוץ מזה האוצר יכול תמיד לשחק בהגדרות. לפי ההגדרות הרשמיות, שאינן כוללות עובדים בחל"ת, האבטלה בישראל עומדת היום על 4.5%.
4. ההסתייגות הרביעית היא ברמה המקרו-כלכלית. תוכנית האוצר מסייעת למאות אלפי עובדים שנפלטו משוק העבודה ולעוד מיליונים שחוששים לאבד את פרנסתם - להירדם קצת יותר בקלות בלילה. היא לא יכולה לחלץ את המשק מהמשבר החמור שאליו נקלע. האוצר לא הציג עד היום צעדים שיכולים להחזיר את המשק לפסים של צמיחה ולייצר למשק מאות אלפי משרות.
רעיונות והצעות בכיוון הזה לא חסרים, בין היתר בתוכניות של בנק ישראל ושל ח"כ ניר ברקת שהוצגו לראש הממשלה במקביל לתוכנית האוצר בימים האחרונים. אבל חידוש הצמיחה היא המשימה העיקרית של האוצר והוא עדיין לא עמד בה.