עבודות תשתית בתל אביב / צילום: תמר מצפי
בבית המשפט המחוזי בתל אביב ניתן לאחרונה פסק דין עקרוני ותקדימי (השופט י. גייפמן) שבו נדחתה על הסף תביעתה של חברת תדהר כנגד עיריית ת"א משום שהיא מתבססת על טענת חוסר סבירות של תחשיבי התעריפים של היטלי הסלילה והתיעול שבחוקי העזר של עיריית תל אביב. בהחלטתו ציין השופט גייפמן כי יש לברר את התביעה בבית המשפט המינהלי המוסמך ולא בבית המשפט האזרחי. קביעה זו עשויה לפגוע קשות בזכויותיהם של אזרחים רבים שתבעו מהרשויות המקומיות להשיב להם כספים שלטענתם נגבו שלא כדין.
כנגד עיריית תל אביב תלויות ועומדות 18 תביעות אזרחיות בסך כולל של 63 מיליון שקל, שבהן הועלו טענות דומות לאלו שבתביעתה של חברת תדהר. התביעה שפסק הדין התייחס אליה מתבססת על ליקויים שנמצאו בתחשיבי חוקי העזר של העירייה והמחוזי מינה מומחה מטעמו על מנת שיגבש חוות דעת מקצועית.
היועמ"ש צידד בעירייה
תביעות השבת כספים כדוגמת אלו מוגשות זה כשלושה עשורים לבתי המשפט האזרחיים בהסתמך על פסיקת בג"ץ שלפיה תביעות מסוג זה צריכות להתברר בפני הערכאה האזרחית, גם במקרה שהתביעות מוגשות נגד המדינה או הרשויות המקומיות.
עמדה זו נתמכה בעבר גם על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אשר נתבקש גם במקרה שבפנינו לגבש את עמדתו ולהגישה לבית המשפט. אלא שבניגוד לעמדתו בעבר, צידד היועמ"ש בעמדת עיריית ת"א לדחות את התביעה על הסף, התפתחות הנובעת משינוי שחל בגישתו של ביהמ"ש העליון ומפסקי הדין שניתנו לאחרונה (ברמ 3872/19 עיריית חדרה נ' פיסחוב) (רע"א 2933/18 עיריית אור עקיבא נ' מקורות חברת המים בע"מ), שבהם הביע ביהמ"ש את דעתו באשר להיקף השימוש הראוי בביקורת עקיפה ובהליכים אזרחיים המכוונים נגד חקיקת משנה.
פסיקה זו מצדדת בעיקרון השמרני כי את הביקורת השיפוטית על רשויות שלטוניות יש לברר בפני ערכאה מינהלית ולא אזרחית לאור השלכות הרוחב שיש לאותן טענות על הציבור הרחב.
פסיקתו של השופט גייפמן היא תקדימית ומשמעותית לציבור רחב של משלמים הנדרשים לשלם תשלומים גבוהים לרשויות המקומיות ובחרו להגיש תביעות השבת כספים לבתי המשפט האזרחיים, כפי שהונחו לעשות על ידי בית המשפט העליון. קיומם של ההליכים בבתי המשפט הרגילים מקל על ניהול התיקים ומאפשר שמיעת עדים, חקירתם, גילוי מסמכים ושאלונים, הליכים שחלקם אינו קיים בבתי המשפט המינהליים (חקירת עדים, גילוי מסמכים) ובחלקם ניתן לקיימם באישור וברשות בית המשפט המינהלי בלבד (שאלונים/פרטים נוספים).
קושי נוסף מתעורר לנוכח עילות הדחייה הנהוגות בבתי המשפט המנהליים (שיהוי), טענות שיכולות לגרום למחיקתן של עתירות רבות רק בגלל חלוף הזמן בין המועד שבו אושר חוק העזר ועד למועד שבו נדרש התובע לשלם לרשות את התשלומים מכוחם של חוק המקרקעין, שאליהם הוא נחשף לראשונה בשלב מאוחר.
קושי אחר הנובע מפסק הדין נוגע לנישומים המנהלים את תביעותיהם על פני שנים, תביעות שיידחו בשל העובדה שקביעתו של ביהמ"ש לדחות את התביעה על הסף תחול באופן רטרואקטיבי על תביעות תלויות ועומדות.
נזק בלתי ניתן לתיקון
דחייתן על הסף של תביעות השבת כספים אשר הוגשו בהתבסס על פסיקות חוזרות של בתי המשפט, בלי להבחין בין אלו שהוגשו לפני השינוי שחל בעמדתו של בית המשפט לעומת אלו שהוגשו לאחריו, עשויה להסב לתובעים נזק בלתי ניתן לתיקון.
זהו נזק אשר אינו מתקיים אפילו במקרים שבהם חל שינוי בחוק המגדיר ומשנה את מסגרת סמכויותיהם של בתי המשפט (הקמת ערכאה שיפוטית נוספת, שינוי גבולות הסמכות העניינית ועוד). במקרים אלו, קובע המחוקק, יחולו ההוראות החדשות "מכאן ואילך" ולא באופן רטרואקטיבי. נראה שהתוצאה אינה מידתית ובעקבותיה צפוי שיוגשו ערעורים אשר יעסיקו את בתי המשפט ויגרמו לציבור התובעים אובדן זמן והוצאות כספיות גדולות.
ת"א 35048-08-14
הכותבת שותפה וראש תחום מיסוי מוניציפלי במשרד מ. פירון ושות'