הפגנת המחאה בכיכר רבין על חוסר הטיפול של הממשלה במשבר הכלכלי / צילום: שלומי יוסף, גלובס
באיזה צעדים כלכליים יש לנקוט במהירות, איך אפשר לסייע לעסקים ומה יציל את שוק העבודה? המנהיגות הכלכלית של ישראל מתמהמהת, אבל רעיונות יצירתיים דווקא לא חסרים. בניסיון לסייע בסגירת הפער ומתוך רצון להעלות לדיון מגוון רחב של פתרונות, "גלובס" יפנה מדי יום למומחים בעלי רקע כלכלי, עסקי, חברתי או אקדמאי רלוונטי. רוצים לקחת חלק בשיח? פנו אלינו i-can-help@globes.co.il
"התוכנית לא תצליח עם זיגזגים ושיקולים פוליטיים"
רן גוראון, מנכ"ל החברות בנות בקבוצת בזק (פלאפון, בזק בינלאומי ו־ yes)
1. להפסיק לזלזל בתשתיות
"הקורונה חושפת את החובבנים, את מי שחושב לטווח קצר בלבד, את מי שלא בנה תשתיות, את מי שחושב שאפשר לפתור בעיות מורכבות במילים ולא במעשים. אין לה סנטימנטים. היא לא מבינה פוליטיקה, והיא תמצא נקודת תורפה ותכה בה. אם לא הקורונה תכה, אז המשמעויות מרחיקות הלכת שלה יכו בנקודות התורפה.
"בכל מקום שלא נבנו תשתיות של הון, תהליכים, איכות כוח אדם, חשיבה לטווח רחוק ורשתות ביטחון סוציאליות, אנחנו נשלם מחיר. המדינה שנים מזלזלת בתשתיות, היא מקימה אותן מעט מדי ומאוחר מדי.
"בדיוק כמו שבקורונה אתה יודע אם אתה בתוך אירוע הדבקה רק כשאתה עם זה, בגלל הדגירה - ככה זה בתשתיות. אתה מבין שאתה בפיגור רק כשמאוחר מדי לסגור את הפער. עכשיו המדינה פוגשת את האמת המרה על ההזנחה רבת השנים. במקומות שהיא כן השקיעה, למשל בשוק ההתפלה והמים, היא רואה תוצאות חיוביות".
2. להשקיע בפרויקטים של תקשורת
"התוכנית שהממשלה הציעה היא בסופו של דבר תוכנית לטווח קצר. בתסריט האופטימי היא נותנת מענה לשנה הקרובה, אבל היא לא מלווה בתוכנית אמיתית של השקעה בתשתיות בישראל, ולא פותרת את בעיית השורש.
"אפשר להביא כדוגמה את תשתיות התקשורת. המדינה משכה את ידה מהן כבר לפני 20 שנה, והיא לא מגלה עניין ומעורבות בפרויקטי תקשורת שאמורים לשרת בין 20-30 שנה. היא גם לא מייצרת בהם תמריצים לאורך זמן. בתקופה האחרונה אנחנו רואים תיקון מסוים לנושא, במכרז דור חמש ומתווה הסיבים, אבל לצערי אלה עדיין אירועים נקודתיים וזו לא מחויבות אמיתית וארוכת טווח לתשתיות התקשורת בישראל".
3. להגדיל את אמון הציבור
"על מנת שהתוכנית הממשלתית תצליח - בין אם יש בה רובד של טווח קצר או השקעה ארוכת טווח - דרוש אמון ציבורי בממשלה. אמון ציבורי מורכב מאמירת האמת לציבור גם אם היא מרה, לקיחת אחריות ומתן פתרונות אמיתיים, יצירת רשתות ביטחון, מתן דוגמה אישית וניהול מדוד ומקצועי של המשבר.
"הכרזות חדשות לבקרים, זיגזגים, שיקולים פוליטיים ופתרונות שמונעים על ידי סקטורים וקבוצות שונות, הם לא הדרך לייצר אמון רחב ותחושת סולידריות אמיתית בתוך האירוע המורכב הזה".
4. לעבור לחשיבה ענפית
"הקורונה היא אירוע שההשלכות הכלכליות שלו הן ענפיות - יש ענפים שנפגעים מאוד, כמו תחבורה, תיירות ופנאי, וכאלה שכמעט ולא נפגעים בכלל. בישראל הקו המנחה, כמעט אידאולוגית, היה שאין התייחסות ענפית. חל"ת זה חל"ת לכולם.
"המדינה חייבת לעבור לחשיבה ענפית, ולהציע טיפול ממוקד ונכון בכל מוקד נזק ענפי. חשיבת הרוחב לא מייצרת פתרונות, ומשאירה ציבורים שלמים שאין להם מנופי לחץ פוליטיים ללא כל פתרון".
"החברה הערבית לא מקבלת בתוכנית הכלכלית מענה למצוקות שלה"
ד"ר סאמי מיעארי, מנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי, חוקר באוניברסיטת תל אביב
1. דמי אבטלה ממריצים ביקושים
"אני לא רואה בדמי אבטלה תמריץ שלילי לעבודה. המחקרים מראים שדמי אבטלה נותנים הזדמנות למובטל למצוא תעסוקה הולמת עבורו. כך, למשל, מהנדס מובטל עשוי ללכת להיות שליח בסופר כי הוא חייב הכנסה, ודמי האבטלה מאפשרים לו לחפש עבודה הולמת את כישוריו, ויעילה יותר לכלכלת המדינה.
"בנוסף, אחת ממטרות דמי האבטלה היא הגדלת הצריכה והביקושים שמניעים את הכלכלה, בלעדיהם יהיה פחות כסף בשוק. שוק העבודה עובר כעת שינויים מפליגים, הכול ייראה אחרת בארץ ובעולם, והכשרה המקצועית גם במהלך קבלת דמי האבטלה, תסייע להתאמה לשוק המתחדש".
2. להפחית בירוקרטיה לבעלי העסקים
"התוכנית הכלכלית שהציגו נתניהו וכ"ץ היא חלק מהתוכנית הישנה, היא לא מייחדת תקציבים חדשים. אלה אותם 100 מיליארד שקל, עם תוספת הסיוע לעצמאים ולבעלי העסקים בהלוואות ומענקים לכיסוי הוצאות. המטרה היא בעיקר למנוע קריסה ופשיטות רגל באמצעות סיוע בחשבון ההוצאות שלהם ובעלויות, מכיוון שטור ההכנסות ירד או שאינו קיים.
"הבעיה היא שהביורוקרטיה קשה מאוד, ומקשה בעיקר על החלשים יותר. היא זו שתגרום לכך שהיישום גם הפעם יהיה חלקי. המדינה לא תיישם עד הסוף את אותם 100 מיליארד שקל שהובטחו בתוכניות החילוץ".
3. לסייע גם לחברה הערבית
"החברה הערבית לא מקבלת בתוכנית מענה למצוקות שלה. יש הדרה והזנחה. כך, למשל, הרשויות הערביות קיבלו שיפוי ארנונה נמוך בהרבה, ולא נעשה תיקון ממשי לכך. זה נכון גם בתיירות - עיריות כמו טבריה קיבלו מענקים מיוחדים לתיירות בהיקף של עשרות מיליונים (טבריה ספציפית קיבלה 50 מיליון שקל), ואילו נצרת, החיה גם היא על תיירות, קיבלה רק קצת יותר מ-2 מיליון שקל (בשבוע שעבר, לאחר סיור של שר התיירות וחברי כנסת בעיר, הובטח סיוע גם לנצרת. ד"ז).
"החברה הערבית נפגעה יותר מהיהודית בשל משבר הקורונה אבל קיבלה הרבה פחות, כמעט כלום. למשל בתחום ההלוואות בערבות מדינה, רק פחות מ-1.5% ממקבלי ההלוואות באים מהחברה הערבית, הרבה, הרבה פחות משיעורם באוכלוסייה".
4. אשראי בינלאומי על חשבון העתיד
"מאיפה יבוא הכסף לתכניות הכלכליות? יש שלוש אפשרויות. האחת, העלאת מיסים, מה שלא יעבור כי נתניהו מתנגד להעלאת מיסים לעשירונים העליונים, ושותפו לממשלה, שר הכלכלה עמיר פרץ, יתנגד להעלאת מיסים לעשירונים התחתונים.
"השנייה, קיצוץ בהוצאות ממשלה שאינן מועילות לצמיחה. למשל, תקציבי התנחלויות. אבל ברור שגם כאן ממשלת נתניהו לא תסכים. והשלישית, אשראי בינלאומי על חשבון העתיד. נתניהו מעדיף את האפשרות הזו, כי היא דוחה את תשלום הגירעון לדורות הבאים. זו גם בדיוק הסיבה לכך שנתניהו מעדיף את התקציב החד שנתי - כדי לאפשר לו הזדמנות לצאת לבחירות רביעיות, ולהמשיך לשלוט עד תום משפטו, ואחריו המבול".