ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: קובי גדעון, לע"מ
לאחרונה הודיע היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט לוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה כי הוא מתנגד לבקשת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לקבל מימון להגנתו המשפטית בסך עשרה מיליון שקל ממקורבו ספסנר פרטרידג'.
כצפוי, וכנהוג במחוזותינו, התנגדות זו נתנה את האות למחול שדים של תגובות בעד ונגד עמדת היועץ. בבחינת, אמור לי מה עמדתך הפוליטית ואומר לך מהי עמדתך בסוגיה הציבורית/ערכית/משפטית שעל הפרק.
ובכל זאת, חשוב שנתכנס, ולו לרגע, למהותם של דברים, ונשאל שאלת תם: מדוע בעצם לשלול מנבחר ציבור את האפשרות לקבל מתנות ממכריו? האמנם אכן יש הצדקה טובה לשלול זאת מנתניהו?
נתחיל מהמובן מאליו: עובד/נבחר ציבור מחזיק בסמכויות המאפשרות לו להטיב, באופן ישיר או עקיף, עם נותני המתנות למיניהם, ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. ובמילים פשוטות: המתנה היא על חשבוננו. ובריבית דריבית.
אך הבה נחדד: קבלת מתנה מחייבת נותן מתנה. ונותן, הוא מי שידו משגת לעשות כן. יוצא, שהאפשרות לקנות מאחז בליבו של נבחר הציבור, מקבל ההחלטות, אינה מסורה לכל. היא תלוית אמצעים. ומיד מתבהר הקשר הפוטנציאלי בין הון לשלטון, על תחלואיו הידועים והקשים.
ובכך לא די: האפשרות לקבלת מתנות הופכת את המשרה הציבורית לקרדום לחפור בו. בני האדם הם יצורים חומדים (שעל כן, זכתה החמדה למקום של כבוד בין עשרת הדברות. ואל יקל הדבר בעיניכם. תחלואיו הפוטנציאליים של האדם הם רבים, והתחרות על כל דיבר הייתה קשה). משנפתח הצוער לאפיקי תגמול חיצוניים לעובד/נבחר הציבור, את הסוף מי יישורנו ורק האל ישמרנו. אלא שכידוע, ולמרבה הצער, האל עסוק גם בדברים אחרים.
ואף זאת יש לזכור: השירות הציבורי, בשונה מהמגזר הפרטי, מושתת במידה רבה על תקדימים. משעה שנפתחה הדלת לקבלת מתנה בידי עובד/נבחר ציבור מסוים (ובוודאי כך כאשר הדבר נעשה בראש חוצות ובתרועה רמה) נוצר תקדים. מה שהותר לאחד, יותר גם לאחר (שהרי זהו מהותו של עקרון השוויון בפני החוק). אמור מעתה, לא במתנה לראש הממשלה עסקינן אלא באפשרות של מתן "תרומה" לעובדי / נבחרי הציבור בכללותם.
אומר לעצמו הקורא החשדן: ממה נפשך? יפר איש הציבור את חובותיו, יישא חיש מהר בהשלכות מעשיו.
ובכן, קבלו ספוילר: לא כל כך פשוט. הוכחת קיומם של מניעים פסולים בהליכי קבלת החלטות של נושאי משרה בכירים, קשה לרוב כמציאת מחט בערימת שחת. לפעמים זה מצליח, הרבה פעמים זה לא. "שברת, שילמת"? לא בהכרח. דא עקא, שאת זה יודעים גם נותני ומקבלי המתנות למיניהם.
במציאות הפוליטית רוויית היצרים, רבים מאלו הקוראים שורות אלו, גיבשו עמדתם בסוגיה באותה מהירות שבה קראו את הכותרת של מאמר דעה זה. שהרי, כבר הוכח מדעית - אין דבר מהיר ממהירות האור, להוציא התייצבותו של אדם לימין עמדתו הפוליטית, תהא הסוגיה שעל הפרק באשר תהא.
ובכל זאת, ומכיוון שנתכנסו, ראוי שנשאל עצמנו את שאלות התם הבאות: מתנות לנבחר ציבור, זה טוב לי? טוב לילדי? טוב למדינתי? טוב לאלו המבקשים לחיות כאזרחים במדינה שבה החוק ההגינות והיושרה הם שמשמשים ככוכב הצפון, ולא התגמול של נותן המתנה מסביון?
הכותב הוא ד"ר למשפטים. בימים אלו הכותב מצוי בחל"ת מעבודתו בפרקליטות המדינה ומשמש כמרצה למשפט ופילוסופיה ב- Red Deer College בקנדה