בדיפנדר המקורי נסעתי עד היום רק פעמיים, בנסיבות לא שגרתיות. הפעם הראשונה הייתה כנוסע בחלקו האחורי של דגם 110 פתוח בשמורה ליד יוהנסבורג, כאשר רק כמה מוטות ברזל וריינג'ר חמוש, הפרידו בין הנוסעים ובין להקת האריות שבחוץ. זה אמנם היה ספארי תיירותי, ולכל אריה בלהקה היה קולר GPS וכינוי חיבה, ובכל זאת לא היה קשה להבין באותו רגע מי ממוקם גבוה יותר בשרשרת המזון.
הפעם השנייה הייתה במילואים בשטחים עם דיפנדר 110 ממוגן של המנהל האזרחי. קצת יותר ריפוד וגם מזגן אוויר אבל פוטנציאל האיום, שנשקף מבעד לחלונות חסיני הירי, היה לא פחות מוחשי מאשר באותו ספארי.
המכנה המשותף האוטומוטיבי לשתי החוויות השונות מאוד הללו הוא רכב שתוכנן עבור סיטואציות בהן עבירות מוחלטת, אמינות מוחלטת ופשטות מכאנית הן מה שמפריד בין חיים ומוות. הדיפנדר שגשג וצבר מעריצים בתנאים תובעניים כאלה במשך עשרות שנים, אבל לבסוף גם הוא נכנע לרגולציה סביבתית ושיקולי רווח.
מראה של "זוזו או שתירמסו"
לעומתו, הדיפנדר החדש הוא רכב מודרני למשעי עם מתלי אוויר ואלקטרוניקה עתידנית, שמבוסס במידה רבה על פלטפורמת הדיסקברי היוקרתית. לפיכך מוטלת על כתפיו חובת הוכחה כבדה: האם מדובר בתרגיל מתוחכם בעיצוב ומיתוג עבור דור חדש של הרפתקנים וירטואליים, או שהוא נותר נאמן לרוחו של הדגם המקורי?
העיצוב הוא ללא ספק מחווה נוסטלגית. לכלי יש חרטום מסיבי וקשוח, שמדגיש את מרווח הגחון הנכבד, מכסה תא מנוע אופקי למעט בליטת "יבלת" קוסמטית מעל המנוע, עמודי גג זקופים וקשוחים, חישוקי ענק עם צמיגי שטח שמנים, משטח הפרדה רחב בין חלונות האמצע לחלונות האחוריים, וזנב זקוף לחלוטין עם דלת אחורית, שנפתחת הצידה כמו במקור ובמרכזה גלגל רזרבי ענק, שמתריס על סוגיות כמו אווירודינמיקה וצריכת דלק.
האפקט הנוסטלגי אפקטיבי יותר בדגם השלוש דלתות הקצר מאשר בדגם הארוך, אבל אל דאגה: אם לעיצוב אין מספיק נוכחות שטח לטעמכם, עומד לרשותכם קטלוג שלם של "תוספות שטח" קוסמטיות, כולל מדרכים לטיפוס על מכסה המנוע, ג'ריקנים חיצוניים "שנורקלים" ומה לא. רק מעטים ברחוב הישראלי נותרים אדישים לנוכח המימדים העצומים של הכלי הזה והמראה הקשוח, שמשדר "זוזו או שתירמסו".
גם עיצוב הפנים צועד במשעול הנוסטלגיה. השמשה הקדמית ושמשות הצד זקופות ושטוחות יחסית למקובל ומתחת לגג מותקנים "חלונות חרך" צרים שמשקיפים כלפי מעלה כמו בדיפנדר המקורי. אין בהם שום שימוש מעשי, אלא אם כן בכוונתכם לצפות בג'ירפות או לצלם את קו הרקיע של שיכון בבלי. ריפוד המושבים נראה עמיד, אבל מסתיר בתוכו מנגנונים חשמליים מתוחכמים; הדלתות ומשטחים שונים מוצמדים למקומם בברגי "ביט" גדולים, כאילו בכוונתכם לפרק אותם עצמאית; עמדת הפיקוד מאמצת סגנון רטרו קוביסטי עם הרבה משטחים ישרים, צורות מלבניות ודיפונים מסיביים; ותא המטען מאחור מדופן במשטח מגן עבה כאילו מישהו מתכוון לשים בו כלוב לחיות בר ולא שקיות מ"פראדה".
מאחורי כל הרטרו מסתתרת חבילת פינוק מודרנית, שלא הייתה מביישת ריינג'רובר מדור אחרון, כולל מערכת אקלים דיגיטלית מתוחכמת, מסך מגע עדכני עתיר אפליקציות ובדגם המהודר גם לוח מחוונים דיגיטלי רב תכליתי, שהגרפיקה שלו מאוד מתאמצת להיראות נאמנה למקור. יש גם מצלמות היקפיות וחבילת בטיחות אקטיבית עדכנית וגם איכות הייצור מרשימה, עם בידוד רעשים אפקטיבי למרות המבנה הקובייתי.
התא עצמו מרווח מאוד כראוי לכלי עם מימדים ופרופורציות של קומנדקר, ובשורה השנייה יש מרחב כמעט בלתי מוגבל לראש ולרגליים. מלפנים יש מספיק מרווח בין הדלתות כדי לאכלס נוסע שלישי מזדמן על מושב מתקפל באמצע. מנגד, צמד המושבים המתקפלים בשורה השלישית של הדגם הארוך מיועדים רק לילדים או חיות מחמד.
מבלי להיכנס למוקשים מגדריים, נציין שהמתכננים חשבו כנראה בעיקר על קהל לקוחות גברי וקשוח בתכנון הרכב. הטיפוס לתא הנוסעים הגבוה דורש שרירים מפותחים וכך גם פתיחת הדלת האחורית הכבדה. הפיצוי הוא תנוחת ישיבה עם ראות ממעוף הציבור (או ממרומי משאית חלוקה).
מחלת ים? סוף סוף יש היזון חוזר
החסידים של מנוע ה-V8 בנזין של הדיפנדר המקורי עלולים לעקם את אפם מול מנוע ה-2 ליטר טורבו-דיזל של הדור החדש, במיוחד לאור העובדה שהוא רתום למסה של כשניים ורבע טון לפני נוסעים ומטען. אבל המנוע תואם היטב את אופיו של הרכב. עם 240 כ"ס ומומנט של 44 קג"מ בגרסה החזקה יותר, הוא שומר על קצב ראוי בעליות, מגרגר בשקט במהירויות אוטוסטרדה ומתנהל בנימוס בתנאים עירוניים.
תחום אחד שיגרום גם לנאמנים הנוסטלגיים של הדור היוצא לברך על השינוי, הוא התנהגות השלדה. לדגם היוצא היה היגוי בשיטת "נסה וטעה" ומתלים, שיכלו לגרום לנוסעים מחלת ים גם באמצע הסהרה. הדגם הנוכחי קרוב יותר ביכולות הדינמיות שלו לריינג'רובר-ספורט עם מתלי אוויר אלקטרוניים, שמפצים אוטומטית על נטיית הגוף בפניות, היגוי עם כמות מפתיעה של היזון חוזר ונוחות נסיעה מצוינת על כל סוגי האספלט והעפר. עם זאת, המימדים העצומים עדיין מהווים אתגר ברחובות העיר הצפופים ובחניונים.
יכולנו למלא כאן עמודים שלמים בתיאור יכולות השטח של הרכב, אבל בהינתן כמות האינצ'ים המוגבלת, נסתפק בשורה התחתונה: הכלי הזה יצלח כמעט כל אתגר עבירות שפוי, פלוס מינוס, בכל מצב צבירה ובכל שיפוע בעזרת מרווח גחון, מתלים ממוחשבים, זוויות גישה/נטישה ואופציות של נעילת דיפרנציאליים, שיביישו כלים צבאיים ייעודיים. והוא יעשה את זה בעצמו, בלחיצת כפתור אחת, בליווי פיד וידאו ממצלמות היקפיות בזמן אמת. ואם זה מזכיר לכם סימולציה במשחק מחשב, אתם לא טועים בהרבה.
דיפנדר ארוך עם מנוע טורבו-דיזל יעלה לכם 500-585 אלף שקל לפני תוספות אישיות. במחירים הללו ספק אם נראה אותו מתחמק מבקבוקי תבערה בפאתי קלנדיה או דוהר במרחבי הספארי, אלא אם כן מדובר בספארי ברמת גן. אבל זו בהחלט אופציה ייחודית למי שמחפש כביש-שטח מפואר עם סטטוס כביש ייחודי, נוחות של ריינג'רובר ופוטנציאל לצלוח בקלילות אתגרי עבירות גם אם ניסיון השטח הקודם שלכם הוא טיפוס על מדרכות בכיכר המדינה. רק אל תנסו לתקן אותו בשטח עם ג'בקה ומסקינג-טייפ.