הפגנה נגד סין בעיר אחמדאבאד שבמערב הודו / צילום: Amit Dave, רויטרס
המתיחות בחודש שעבר בין הודו לסין העלתה מחדש למוקד תשומת הלב העולמית את סוגיית הגבול בין שתי הענקיות האסייתיות: הודו וסין חולקות גבול משותף שאורכו 4,000 ק"מ ועובר דרך רכס ההרים הגבוה בעולם, ההימלאיה. בזמן ששני הצדדים הסכימו על שורת צעדים שנועדו להוריד את המתיחות ביניהם, הם לא הסכימו על צעדים להסדרת הגבול ביניהם. המשמעות היא שהמתיחות בין שתי המדינות תימשך, ותהפוך למאפיין קבוע ביחסים ביניהן.
הדבר נובע לא רק מכך שגבול לא מוסדר תמיד מושך הרפתקנים משני הצדדים, אלא גם מהמאזן האסטרטגי שהודו מנסה לבנות מול סין בהימלאיה, ובמיוחד מנופי הלחץ שהיא מנסה ליצור על סין בנוגע לפעילות שלה בטיבט. אבל למה כל זה חשוב, או במלים אחרות, למי אכפת?
המתיחות בגבול הודו-סין הקרינה על היחסים הכלכליים בין שתי המדינות, ברמה שהשפיעה על היכולת של יצרנים לעבוד: לפי דיווח ברשת CNN מ-26 ביוני, הרשויות בהודו התחילו לעצור מכולות מסין ללא הודעה מראש וללא הודעה מתי הן ישוחררו, כשהן תוקעות בדרך, למשל, רכיבים אלקטרוניים מסין הנשלחים להרכבה בהודו.
ב-30 ביוני הודיעה הממשלה ההודית על החרמה של 59 אפליקציות סיניות, ובהן TikTok, WeChat ו-Weibo. כל הפעולות נעשות על רקע הפגנות וקריאות מצד אזרחים, סוחרים וחברי פרלמנט הודים להחרים מוצרים מסין ולהחליף אותם במוצרים מקומיים. גם חברת DHL הפסיקה משלוח פריטים מסין להודו עקב עיכובים במכס.
ברמה האסטרטגית להודו אין משקל כלכלי משמעותי מול סין, שיכול לאפשר לה לפגוע כלכלית בבייג'ינג: 15% מהיבוא של הודו מגיע מסין ו-5% מהייצוא ההודי הולך לסין (מה שהופך את סין ליעד היצוא השלישי בגודלו להודו, אחרי ארה"ב ואיחוד האמירויות). באותו זמן, רק 3% מהיצוא הסיני הולך להודו, ו-1% מהיבוא הסיני מגיע מהודו. בסך הכל, הודו היא השותף ה-11 בחשיבותו לסין מבחינת היקף הסחר, אחרי מדינות כמו ברזיל ומלזיה. לכן, הודו לא מחזיקה במשקל כלכלי מספיק גדול בשביל לכופף את ידיה של סין, בדומה למה שעושה ארה"ב. ואולם, זה לא אומר שניו דלהי לא תנסה לפגוע בחברות סיניות בתקופות של התלקחות בגבול בין המדינות.
יש לדבר שתי משמעויות מרכזיות לעסקים ולחברות שרוצים לפעול במזרח אסיה בכלל, ובהודו בפרט: ראשית, אם המתיחות בגבול הודו-סין תישאר מאפיין קבוע בין המדינות, שיבושים בשרשרת האספקה בין סין להודו ימשיכו להעיב על עסקים שעובדים בשתי המדינות. יש חברות שהקימו את שרשרות האספקה שלהן כך שהרכיבים מיוצרים בסין ואז מורכבים בהודו, בשל עלות העבודה הנמוכה בה. דוגמה לחברה כזאת היא אפל, שחלק מהאייפונים שלה מורכבים כיום בהודו. עיכובים בשרשרת האספקה בין סין להודו משמעותו עיכובים באספקה של אייפונים חדשים.
חברות כאלה יהיו רגישות למתיחות בגבול, שתשפיע על יכולת הייצור שלהן. חברות ועסקים שמחפשים לגוון את שרשרות האספקה שלהם ולהוציא את חלקן מסין, חייבים להביא בחשבון את המתיחות בין המדינות כשהם שוקלים את הודו כחלופה. ייתכן כי עדיף להם לבחור במדינות דרום מזרח אסיה, גם אם עלות העבודה שם גבוהה יותר, בזכות היציבות שתהיה לשרשרות האספקה.
נוסף על כך, מי שרואה את ההחרמה של מוצרים סיניים או אפליקציות סיניות כהזדמנות הגדולה של חברות זרות להיכנס לשוק ההודי - טועה. הודו החזיקה, ועדיין מחזיקה, במדיניות ברורה של מכסי מגן והגנה על הכלכלה המקומית מפני חברות חיצוניות. הודו לא ממהרת לחתום על הסכמי סחר חופשי, וההעדפה שלה למדיניות פרוטקציוניסטית היא חלק מהסיבה לכך שהיא אינה מצליחה להשיג השפעה משמעותית בדרום מזרח אסיה.
החרמה של חברות סיניות לא בהכרח אומרת שמקומן יילקח על ידי חברות זרות, אלא שהודו תעדיף ייצור ופיתוח מקומי כדי להחליף אותן. ייתכן כי בדומה לסין בתחילת שנות ה-2000, סילוק האפליקציות הזרות יאפשר לחברות הודיות להתפתח ולהפוך לענקיות טכנולוגיות, שיוכלו להתחרות גם בשוק העולמי, בדומה ל-Alibaba או WeChat הסיניות. יכול להיות שיהיה נכון יותר לעסקים המחפשים לפעול בהודו לחפש שותף מקומי, שיאפשר להם גישה לשוק המוגן של תת-היבשת.
קץ הסכסוך לא נראה באופק
המתיחות בין הודו לסין תמשיך להעיב על היחסים הכלכליים בין המדינות ועל המשיכה של הודו לעסקים וליצרנים מהעולם. הודו מציעה כוח עבודה זול, אבל היא עדיין זקוקה לייצור הייטק שנעשה בסין. עסקים וחברות המחפשים לגוון את שרשרות האספקה שלהם ולהוציא חלק מהפעילות שלהם מסין, חייבים להביא בחשבון שהמתיחות בין שתי הענקיות האסייתיות תמשיך להתקיים.
הסכסוך המתמשך בין הודו לסין חולש על כשליש מאוכלוסיית העולם. במקביל, מתרחשים עשרות רבות של סכסוכים מזוינים משמעותיים באזורים אחרים בעולם, שגם להם לא נראה סוף באופק. העולם המסוכסך הזה מבטיח ביקושים גדלים והולכים למוצרים ולשירותים של תעשיות ביטחוניות לסוגיהן.
מדינת ישראל עלתה בשנה שעברה למיקום השמיני והמכובד של יצוא ביטחוני עולמי, כאשר חלק לא מבוטל ממנו קשור בעסקאות רבות שנים עם הודו. הסלמה בקונפליקט הודו-סין עשויה להביא ליצואניות ביטחוניות ישראליות, ובהן חברות ממשלתיות כמו רפא"ל וחברות ציבוריות כמו אלביט מערכות, זרם הזמנות גדל והולך, שימשיך להשפיע על כלכלת ישראל בכלל, ועל שורת הרווחיות שלהן בפרט.
הכותב הוא אנליסט גיאופוליטי בכיר בבית ההשקעות אינפיניטי ומייסד אתר "המשחק הגדול", המתמחה בניתוחי עומק של הזירה הבינלאומית.