נוני מוזס / צילום: יוסי זמיר
ממערכת היחסים בין הבנק הגדול במדינה ל"עיתון של המדינה" נודף ריח של סכנה. סכנה הנובעת מכך שכלי תקשורת משועבד לאינטרסים של בעליו, אשר מנצל את כוחו כדי לרקום מערכת יחסים המשרתת אותו ואת האינטרסים של תאגיד בנקאי ענק, כאשר כלי התקשורת הוא האמצעי לכך.
חיבור הכוחות הזה - בין נוני מוזס השולט בכלי תקשורת מרכזי לבין בנק הפועלים השולט בהון עצום - הוא לא רק בעיה כלכלית או תקשורתית. החיבור הזה יוצר עוצמה אדירה, שעלולה להיות מתורגמת בקלות לא רק לקידום האינטרסים הסמויים מן העין של כל אחד מהצדדים אלא גם לצבירת כח פוליטי לא דמוקרטי. לפיכך, הפיקוח על הבנקים יחטא חמורות לתפקידו הציבורי ולהתחייבויות שהשמיע בוועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא הסדרי החוב ללווים הגדולים ("ועדת פישמן") אם לא יתערב באופן מיידי.
להלן הפרטים: בנק הפועלים מחזיק בנתח גדול מאוד (34%) ממניות "ידיעות אחרונות״, שניתנו לו כבטוחה להלוואה שקיבל אליעזר פישמן לפני שנים, והועברו לבנק עם פשיטת הרגל של פישמן. ביוני 2019 אישר בית המשפט למכור את מניות הכינוס שמוחזקות בידי הבנק לנוני מוזס, אולם כבר בתום אותו החודש הודיעו כונסי הנכסים כי העסקה לא תצא לפועל ולמרות שעברה מאז למעלה משנה, העסקה טרם בוצעה.
לפי פרסומים, יש למוזס חובות אישיים לבנק הפועלים של עשרות מיליוני שקלים, לכל הפחות.
לאחרונה נטען בתביעה של דירקטור ב"ידיעות אחרונות", דוד ליבר, כי הבנק העמיד לרשות מוזס כמיליארד ש״ח (!) אשראי מכספי ״ידיעות״ להשקעות במט"ח, אותם מוזס הפסיד.
מכח מהלך למימוש המניות של פישמן ב״ידיעות״, מונה על-ידי כונס הנכסים דירקטור ב"ידיעות". ע"פ כתב התביעה האמור, אותו דירקטור תמך בבקשתו של מוזס להשית את עלויות משפטו על העיתון, וכן אישר למוזס להמשיך ולמשוך סכומי עתק מקופת העיתון.
מוזס נאשם במשפט פלילי בתיק 2000 בגין מתן שוחד של הטיית סיקור תמורת הטבה כלכלית.
חיבור הנקודות הללו יוצר תמונה מטרידה ביותר. נשאלת השאלה מהו האינטרס של בנק הפועלים לשרת בנאמנות רבה כל כך, כפי שנטען בכתב התביעה, את נוני מוזס והאם הבנק מקבל בתמורה?
ניתן להניח ששליטתו של מוזס וכוחו בקביעת סדר היום התקשורתי לא חמקה מעיניהם של קברניטי בנק הפועלים לדורותיהם - שכיום הינו בנק בבעלות הציבור, באמצעות כספי הפנסיות שלו, ובו מופקדים כספי הציבור. כלומר, מעבר להתנהלות המטרידה במישור הדמוקרטי והתודעתי, יש פה גם בעיה עמוקה של אילו פעילויות מממן הכסף של הציבור הרחב.
ובכן, זה בדיוק תפקידו של בנק ישראל, שטען בתוקף ב"ועדת פישמן" כי כל המקרים הללו של מתן הלוואות ענק ללא בטחונות ראויים לאנשי עסקים, ובמיוחד לכאלו השולטים בכלי תקשורת, פסו מן העולם. על כן, חובתו המינימלית של הפיקוח היא לפתוח בחקירה מיידית לבירור טיב הקשר בין הבנק למוזס. על חקירה זו להתמקד לא רק בתהליך ובשיקולים של הבנק בהעמדת האשראי למוזס אישית, אלא גם באי הדרישה להחזרת האשראי במשך שנים רבות, כמו גם באי מימוש הבטוחות שניתנו לבנק. בהקשר זה יש לבחון עד כמה אוזלת היד של הבנק הושפעה מעוצמתו הפוליטית והתקשורתית של נוטל האשראי.
לא פחות חשובה היא החובה לחייב את בנק הפועלים למכור את מניותיו ב״ידיעות״ לאלתר. התוצאה ממצב הדברים הנוכחי היא בלתי מתקבלת על הדעת - הבנק באמצעות הכונס, עו"ד פנחס רובין, שהינו גורם המייצג את הבנק מזה שנים, מחזיק במניות העיתון הנמכר הגדול במדינה וזאת לאחר שהמכירה שאושרה על ידי בית המשפט לא יצאה אל הפועל.
במצב דברים זה קיימת ציפיה סבירה שהבנק, באמצעות הכונס, יפנה לבית המשפט לביטול מכירת מניות העיתון למוזס, ולחיפוש אחר קונה אחר. ואולם, בינתיים לא הכונס ולא הבנק נוקטים בצעדים לביטול המכירה. אם כל זה לא מספיק, הרי שלפי הנטען בתביעה של ליבר, הדירקטור שמונה מכח ההליך למימוש מניות הבנק מגן על מוזס באופן אקטיבי. אנו סבורים שמבחינה משפטית, הבנק כנושה של ״ידיעות״ כלל אינו מורשה למנות דירקטור ב״ידיעות״, גם לא במסגרת הליך למימוש המניות, ולכן על הפיקוח על הבנקים להתערב ולהורות על הפסקת כהונת הדירקטור לאלתר.
זוהי שעת מבחן אמיתית לפיקוח על הבנקים. כדי להשיב את אמון הציבור בו, הוא חייב להראות כי הוא אינו חושש לטפל בתפוח האדמה הלוהט הזה.
הכותבת היא מנכ"לית לובי99 - הלובי הציבורי