ישראל כ"ץ / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
מדד דופק שוק התעסוקה:
המספרים של שוק התעסוקה בישראל מבלבלים, שלושה גופים רשמיים מפרסמים נתונים שונים, הפערים גדולים ובלתי מוסברים. גלובס ינסה מהיום לפזר את הערפל באמצעות מדד יומי חדש לבחינת "הדופק של שוק התעסוקה". המדד המתבסס על נתונים של שירות התעסוקה, יבחן את הפער בין מספר האנשים שאיבדו את מקום עבודתם לבין מספר האנשים שחזרו למעגל העבודה
עד לקורונה התהדרה ישראל בשיעורי אבטלה מהנמוכים בעולם. כמה חודשים לתוך המשבר, נראה כי שוק העבודה הישראלי לא מתאושש ומפגר אחרי שאר העולם. בשבועות האחרונים מתחיל להתבהר המצב הקטסטרופלי של האבטלה במשק.
לפי הנתונים העדכניים, עומד שיעור האבטלה במשק הישראלי על 21.2%. בשירות התעסוקה רשומים 859,994 דורשי עבודה, 575,790 עדיין נמצאים בחל"ת. וזה רק הולך ומידרדר - אם בשיא המשבר העריך בנק ישראל חזרה לשיעור אבטלה של 10% באוגוסט, כיום נראה כי אנחנו רחוקים מאוד משם והאבטלה במקום לרדת, דווקא עולה.
ממעקב אחרי שיעור דורשי העבודה של שירות התעסוקה בחודשים האחרונים נראה כי בימים האחרונים משנה שיעורם כיוון, אחרי שיא של כ-27% בתקופת הסגר וירידה הדרגתית אחריו (מ-19 באפריל, סוף הסגר וסוף חופשת הפסח) עד לסביבות 20%. ממעקב נתוני שירות התעסוקה היומיים על מספר העובדים החוזרים לשוק העבודה ואלה שיוצאים ממנו, ניתן לראות כי שיעורי הנפלטים משוק העבודה כבר עולים בשבוע האחרון על מספר החוזרים לשוק.
מ-12 ביולי החל מספר היוצאים לעלות על מספר הנכנסים: בתאריך זה היו 1,250 דיווחים על חזרה לעבודה לעומת 2,843 יוצאים משוק העבודה. בתחילת השבוע כבר היו פי 2.6 עובדים שנפלטו משוק העבודה לעומת אלה שדיווחו על חזרה אליו. ביממה של 19 ביוני התקבלו בשירות התעסוקה 1,332 דיווחים על חזרה לעבודה, ומנגד נרשם מספר דורשי עבודה חדשים הגבוה פי 3.5 - 4,685.
התוצאות הלא צפויות של החל"ת
כלי החל"ת עליו הכריז מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר בתחילת המשבר, בתוספת התאמות והקלות, נראה היה כפתרון אידאלי למשבר חסר תקדים שהמשק הישראלי נתקל בו והתאים לתקופת הסגר. בדיעבד הוא התגלה ככלי לא מוצלח. התברר שהחל"ת מנתק את הקשר בין עובדים למעסיקים ומוביל לתופעות שליליות של ניצולו כדי לפטר עובדים או אפילו להעסיק עובדים בפועל במקביל, אף שהיו בחל"ת, כמו שכבר כתבנו פה.
מדינות אחרות, בעיקר באירופה, נקטו מדיניות אחרת, שכבר צלחה בעבר להתמודדות עם המשבר: כזו שמשרת את הקשר בין העובד למעסיק ומסבסדת את שכר העובד עבור המעסיק כדי להשאירו בעבודה. המודלים האלה נשקלו בישראל, אבל בסופו של דבר הוחלט שוב ושוב לדבוק בכלי החל"ת, אף שלא הוכיח את עצמו, וגם ובתוכנית נוספת: תוכנית המענקים.
תוכנית זו הקצתה 6 מיליארד שקל, והבטיחה 7,500 שקל לארבעה חודשים לכל מעסיק שיחזיר עובד מחל"ת מ-1 ביוני. בפועל: סבסוד של 1,800 לשכר עובד שיוחזר מחל"ת למשך ארבעה חודשים. בדיעבד מתברר שהסכום הזה לא ממש היווה תמריץ עבור המעסיקים, ובצדק. בנוסף, התוכנית הפלתה מעסיקים שלא הוציאו עובדים לחל"ת או החזירו אותם לעבודה לפני כן. בעקבות הביקורת נערכו בה התאמות והיא העניקה מענק מופחת גם לאלה שהחזירו עובדים במאי.
מ-19 באפריל התחלנו לראות אלפי עובדים שחוזרים מחל"ת. יש לסייג ולומר כי נתוני שירות התעסוקה התבססו על דיווח וולנטרי של העובדים ולכן לפחות בחודש הראשון לחזרה, לא שיקפו תמונה מדויקת, אלא לכל היותר מגמה. בביטוח הלאומי אספו נתונים ולא תמיד הייתה הלימה בין נתוני המוסדות. מה שברור הוא שכעת כאמור, המגמה של יותר חוזרים מתחילה להתהפך.
אם נחזור ל-19 באפריל, התקווה הייתה שבמקביל לפתיחת עוד ענפים וחזרה לשגרה, ובזכות תוכנית המענקים שהבטיחה הממשלה לתת למעסיקים שיחזירו עובדים מחל"ת, המגמה תימשך ונראה עוד ועוד אנשים חוזרים למקומות העבודה ולא נפלטים מהם.
המגמה בחזרה לעבודה התהפכה
אלא שבמקביל לדיווח על חזרה, הפכו חלק מהחל"תים לפיטורים. חלק מהמעסיקים הבינו בסגר שיוכלו להסתדר עם פחות עובדים לנוכח הפעילות העסקית המצטמצמת ובעיקר חוסר הוודאות לגבי העתיד ומדיניות הממשלה. בנוסף חלחלה ההבנה שהמשבר איתנו כאן כדי להישאר ולא יחלוף תוך חודשים ספורים, והחשש מהעתיד לבוא הביא לפיטורים נוספים.
כלומר, במקביל לדיווחים האופטימיים על חזרה מהעבודה של אלפים, יצאו מדי יום משוק העבודה מאות ואלפים. לפי שירות התעסוקה, לפעמים מדובר בדיווח כפול של אותם אנשים שנכנסו ויצאו ולכן אי אפשר עדיין לקבל תמונה כוללת. מה שברור שהתנועה ממקומות העבודה המשיכה להיות דו-כיוונית.
סיבה עיקרית לכך היא חוסר הוודאות: גם לגבי התחלואה וגם לגבי המדיניות הממשלתית. במקום שהממשלה תיתן ודאות כלשהי במצב הכאוטי שאנחנו נמצאים בו, ההנחיות משתנות כל העת.
דוגמה מובהקת לכך ראינו בסוף השבוע האחרון: ביום שישי לפנות בוקר התקבלה החלטה לסגור את המסעדות מיידית, באותו יום בשעה 17:00. חלק מהמסעדנים הצהירו שימשיכו לעבוד, אבל אחרים החלו להיערך: מכרו סחורות בהפסד והוציאו את העובדים לחל"ת. אלא שכשעתיים לפני הסגירה המשוערת ובעקבות לחץ שהפעילו המסעדנים, חזרו בהם הפוליטיקאים ודחו את הסגירה לשלישי לפנות בוקר.
הלחץ כעת ממשיך ובשעת כתיבת שורות אלה, כ-12 שעות לפני שעת השי"ן, לא ברור עדיין אם המסעדות יישארו פתוחות במתכונת מסוימת או שיישארו פתוחות. בתנאים מבלבלים כאלה, לא פלא שמעסיקים רבים מוותרים על עובדים.
החשש מאי ודאות מעודד זהירות
לדברי פרופ׳ בנימין בנטל, ראש תחום המאקרו במרכז טאוב, התגובה של המשק היא תגובה שניתן היה לצפות לה והיא חוזרת על עצמה בכל מקום בעולם: "ישנה ההשוואה המפורסמת בין שבדיה, שלא הטילה סגר, לבין דנמרק שהטילה סגר. אנשים בסיטואציה של מגפה מגיבים, נשארים בבית וחוסכים, ולא מחכים להוראות את הממשלה. גם בלומברדיה באיטליה אנשים הגיבו לפני שהרשויות הטילו סגר. התגובה של הכלכלה למגפת הקורונה היא כמעט זהה וזה טבעי לגמרי.
"בנוסף לתגובה הספונטנית של אנשים שנמנעים מסיכונים שמפסיקים לצאת לעבודה, המעסיקים גם ממתינים בציפייה לפעולות של הממשלה. למשל, המסעדה שאומרת 'יסגרו אותי בלאו הכי, אז אני אשחרר את העובדים'. זה קרה גם לקראת סוף הגל הראשון בנוגע לקניונים. כשהממשלה התחילה להגיד שהקניונים ייפתחו, בעלי העסקים אמרו עד שלא תהיה ודאות לא נפתח. חוסר הוודאות מאיץ גם כעת סגירה של חנויות ושחרור עובדים לחל"ת".
"מספרים האלה הם מדד מדאיג להלך רוח", אומר ד"ר אבי שניידר, סגן דיקן בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה למינהל. המספרים מלמדים על המצב הרגשי של המעסיקים. כשאת מניחה שבעוד שבועיים יהיה יותר טוב את מתחילה לגייס עוד עובדים וכשאתה מניח שיהיה יותר רע אתה נפטר מעובדים. המדד הזה מלמד לא על מספר המעסיקים, אלא על עמדות של מעסיקים כלפי המצב כיום. זה הדבר המדאיג כי בכלכלה וחברה נבואה נוטה להגשים את עצמה.
"מנקודת המבט של המובטלים, אבטלה היא לא רק מצב כלכלי אלא גם מצב מנטלי ורגשי. אבטלה מתורגמת גם למצב פיזי. כשאומרים 'הארכנו דמי אבטלה עד יוני 2021', אנחנו מטפלים במידה מסוימת במרכיב הכלכלי, אבל לא במרכיב הרגשי וזה של ההערכה העצמית מול בן הזוג והילדים. כל אלה לא מטופלים בדמי האבטלה.
"אנחנו רואים נתונים על אלימות במשפחה, ואני מאוד מקווה שאני טועה אבל גם מגמות של התאבדויות. אנחנו גם רואים מרכיב בתוך המחאה שאינו פוליטי אלא הישרדותי, והישרדות היא יותר עמוקה מערך. כשאין לך כסף להביא אוכל, זו כבר לא סוגיה של ימין שמאל, כן ביבי לא ביבי. היא הרבה יותר כואבת ויכולה להיות גם הרבה יותר אלימה".
מי ששמר על העובדים הוריד שכר
המצב פוגע גם בתנאיהם של עובדים שנשארים בשוק העבודה. מניתוח של הביטוח הלאומי עולה בקרב כי מעסיקים שהגדילו או לא שינו מצבת העובדים בתקופה האמורה, השכר הממוצע ירד ב-2.9% ו-3.3% בהתאמה. "תוצאה זו מרמזת כי מעסיקים שבחרו לא לפטר או להוציא לחל"ת בכל זאת נקטו אמצעים לצמצום הוצאות השכר", נאמר בניתוח. במחקר נאמר עוד כי הפחתה בהיקף המשרה וביטול הטבות נלוות, גם הן השפיעו על השכר.
עוד עולה מהמחקר, שמבוסס על דיווחי מעסיקים למוסד (טופס 102), שלעומת ינואר השנה, שבו מתוך כ-285 אלף מעסיקים שדיווחו בטופס 102 למוסד לביטוח הלאומי, 28 אלף (10%) דיווחו שאין להם עובדים, באפריל, שבמהלכו נרשם שיא הסגר, מספר המעסיקים שדיווחו על אי-העסקה זינק ל-81 אלף. יתר על כן, מספר המשרות ירד מינואר לאפריל בשליש - מ-3.7 מיליון בינואר ל-2.5 מיליון בלבד במאי.
השכר הממוצע דווקא זינק ב-20.5% מ-9,433 שקל ל-11,368 שקל, אבל הדבר מוסבר בכך שרוב הנפלטים משוק העבודה (מפוטרים וחל"ת), היו בעלי שכר נמוך.