בזמן השיחה עם ורד סיני, היא בדרך עם משלוח פיצות לחיילות המשרתות בקאסר אל יהוד. ורד עובדת בעסק משפחתי שפועל מזה שלושה דורות, פונדק הדרכים 'הצ'אנס', שבעבר נקרא הצ'אנס האחרון. "ב-2014 החלטנו להסיר את המילה אחרון כדי להשאיר חלון הזדמנויות פתוח".
הפונדק שהחל כאוטו גלידה במחנה חיילים בנבי מוסא התגלגל למכולה שהוצבה בכניסה ליריחו על כביש 90. אחרי סגירת הכביש הועתקה המכולה לחלקת אדמה משפחתית על כביש 1 בדרך לים המלח.
"היינו נקודה על הדרך לכל מי שעבר כאן ולתושבים. מקום לאירוח, לאוכל, למוזיקה ולאתנחתא. פעלנו 24/7 עד שהאינתיפאדה סגרה אותנו, ניסינו לשרוד לאחר מכן עד שב-2006 המקום נשרף כליל. התלבטנו האם להמשיך לגדל תמרים או להמשיך במסעדנות. קיבלנו איתות מהסביבה שרוצים שנחזור ובנינו מקום חדש ופתוח יותר".
האיש שמזוהה עם הפונדק הוא אביה של ורד, דניאל טאייב בן ה-78, "הוא בנה את הכול במו ידיו. כל יום הוא פותח את המקום, מפעיל אותו ומתקן כל תקלה אפשרית". המשפחה מתגוררת במושב ורד יריחו ובן זוגה של ורד, אמון על משק התמרים. ורד, מורה לשעבר, הצטרפה למסע של אביה בכדי לנהל את העסק. על המטבח מנצחת שולה, אשתו של דני.
"הכול קשור למקום ולחומרי גלם סביבתיים", אומר טאייב. "באים אלינו מהנווד הכי פשוט ועד שרי ממשלה בארץ ובחו"ל. בהפקות של סרטים עוצרים אצלנו, גם פאודה צילמו פה. הרגשתי שאנחנו בתקופת עדנה. המקום התרומם. קיבלתי הרבה פניות מתיירות חוץ מקבוצות ומאירועים לפסח. ואז הכול התהפך. ב-15 למרץ סגרנו, שלחנו את שבעה העובדים הביתה, רובם פלסטינים מיריחו. את כל מה שהיה במקררים הכנסנו לארגזים וציידנו אותם לקראת הסגר. לפני חג שבועות ראינו אור בקצה המנהרה ופתחנו עם אפשרות לטייק אווי".
"היום לפני כל הזמנה של סחורה אנחנו חושבים אלף פעם", מוסיפה סיני. "את הטבח שהוא איש משפחה מבוגר אני מזמינה לעבוד אבל בטפטופים בגלל ההודעות של 'פותחים-סוגרים'. זו מציאות מטורפת. בסגר עסקתי בלצמצם עלויות מול ספקים, מהאינטרנט ועד הביטוח, איפה שאפשר להוריד. כיום הדגש הוא על תפריט טייק אווי. יצרתי תפריט זול משמעותית ובאוריינטציה של לקחת".
הסיוע מהמדינה הסתכם בפעימה ראשונה ושנייה לטאייב ולהלוואה של 20% מהמחזור. סיני: "זה שאפשר להתחיל להחזיר עוד שנה זה עוזר להתניע את המערכת במציאות הלא ברורה הזו. גם לציבור אין כסף לבלות. בתיירות בעלי העסקים עובדי בעיקר בסופי שבוע. התנועה של תיירות הפנים לים המלח ולאילת עוזרת לשמן את הגלגלים ולהשאיר את המערכת פועלת, כי סגירה מובילה לנזקים איומים. אני לא מתלוננת כי אני יודעת שאני באותה סירה עם כולם ושיש לאחרים צרות יותר גדולות. אנחנו אופטימיים. עברנו הרבה טלטלות וקמנו מחדש ונקווה שגם פה תהיה לנו תקומה אמיתית".
כבר בחודש ספטמבר, עוד לפני פרוץ המשבר, החלטנו כאן ב"גלובס" לייחד מדור יומי לקשיים של עסקים קטנים ושל מגזר העצמאים בישראל. חשבנו אז כפי שאנחנו סבורים גם היום שמדובר במגזר שיש לו חלק משמעותי בהנעת גלגלי הכלכלה אך אינו מקבל די הכרה וסיוע ביחס לחלקו. כעת, בחסות הקורונה הוסת חלק מהזרקור הציבורי לבעיה, אולם ככל שמתברר עומק הבור אליו נקלעים עצמאים ועסקים קטנים מתחוור בהתאם עד כמה המדינה לא ערוכה לסייע. בנסיבות הללו החלטנו להרחיב את המדור ולהקדיש מעתה ומדי יום חלק ניכר מהשער האחורי שלנו, כדי להביא את האנשים ואת הקולות שמאחורי הקשיים, בניסיון להניע עיתונות פתרונית, להציף פערים של שנים ובתקווה שזה יהיה חלקנו הצנוע בחזרה לשגרה, אבל אחרת.
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il