השופט דוד רוזן / צילום: תמר מצפי
נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות דוד רוזן קבע כי למתלונן בעבירות שחיתות וטוהר המידות קיימת זכות להגיש ערר על ההחלטה לסגור את התיק נגד הנילון (האדם נגדו הוגשה התלונה). עוד קובע רוזן לאור זאת כי המתלונן זכאי לקבל את חומרי החקירה לצורך הגשת הערר.
מדובר בתלונה שהגיש עו"ד פיני פישלר נגד ניצב עמי אשד בטענה כי עשה "קומבינה" עם העירייה וניכס לעצמו שטח ציבורי לצורך חנייה פרטית.
המחלקה לחקירות שוטרים החליטה לגנוז את התיק ולהעבירו לטיפול בכלים משמעתיים. כאשר עו''ד פישלר ביקש לערור על ההחלטה ולקבל את חומרי החקירה, סירבו במח"ש לקבל זאת בטענה כי אין לו מעמד של מתלונן על פי דין.
פישלר לא ויתר והגיש תלונה לנתב"ם רוזן נגד מח"ש. בתגובה טענה ראש מח"ש קרן בר מנחם כי פישלר אינו התלונן או נפגע העבירה בתיק, ובמקרה זה אף אינו הגורם שהביא את החשד לעבירה לידיעת מח"ש והליך הבדיקה נפתח עוד בטרם פנה למח"ש בעניין. לאור זאת, נטען על ידי בר מנחם כי כיוון שאין לו מעמד שהרי הוא "פונה ציבורי", לא ניתן למסור לו פרטים מתוך התיק ולא נתונה לו זכות ערר.
הנציב רוזן דחה את עמדת מח"ש וקבע כי פרשנות מיוחדת זו מקבלת נופך חומרה נוכח התוצאה הקשה, לפיה זכות הערר נשללת דווקא בעבירות שהינן בעלות אופי ציבורי ושנעשות שלא כלפי אדם או ציבור מסוים, אלא כלפי הציבור בכללותו.
"בעבירות הנושאות פגיעה ציבורית, לעיתים קשה מנשוא כמו עבירת השחיתות הציבורית, לא תתאפשר בחינה נוספת של החלטת הרשות המוסמכת על פי חוק, מחלקת עררים בפרקליטות המדינה", כתב רוזן. עוד הוסיף הנציב כי "האדם שטרח והגיש תלונה - לעיתים לא בלי התלבטות, תוך נטילת סיכון אישי - בעניין שאינו פוגע בדיוק בו, אלא בציבור אליו הוא משתייך - ימצא עצמו ניצב בפני שוקת שבורה, כשהוא קירח מזכותו על פי חוק מצד אחד, וחשוף לסיכון אישי מצד שני".
רוזן הוסיף עוד וכתב כי "הדברים מובלטים בענייננו, עת מדובר, לכאורה, על ניכוס שטח ציבורי שלא כדין ומטעמים פסולים וזרים, לטובת חנייה של אזרח נכבד, על פי הנטען בתלונה".
רוזן טען כי התמונה שמצטיירת מעמדת משרד המשפטים בעניין זה, ולו למראית עין, הנה של "פרקליטות המבקשת לכסות ולבצר החלטותיה בעבירות ציבוריות שכאלו, מבלי לאפשר בחינתן על ידי המחלקה הייעודית שהוקמה לשם כך בפרקליטות, היא מחלקת עררים".