איתי גולן, "החומוס של ג'ינג'י" / צילום: עידן גור
איתי גולן, קיבוצניק "של פעם", החל את דרכו כחקלאי, שהפך ממגדל חומוס לבעל חומוסייה. לפני 16 שנים הוא פתח את "החומוס של ג'ינג'י" בין עצי האקליפטוס בקיבוץ עינת, מקום שהפך עם הזמן ל"מוסד" עבור רבים מאוהבי החומוס. לפני שנתיים וחצי הוא פתח סניף נוסף במושב נווה ירק, בהשקעה של מאות אלפי שקלים, העסיק 12 עובדים בשני הסניפים והיה במגמת צמיחה.
המוטו של החומוסיות של ג'ינג'י הוא "מוכרים עד גמר הסיר". וכך בכל יום פתח גולן את העסק ב-8:00 בבוקר ומכר חומוס טרי עד שלא היה לו יותר מה למכור. לפני משבר הקורונה היו ימים שהתור לחומוס השתרך עד הכביש, ובימי שישי החומוס נגמר לפעמים כבר ב-12 בצהרים.
ואז התחיל המשבר. "התחלנו להרגיש את המשבר חודש וחצי לפני שסגרו אותנו בפועל. אנשים נלחצו והפסיקו לבוא", מספר גולן.
משבר הקורונה והסגר פגעו בעסק בצורה קשה ואף אילצו את גולן לסגור את הסניף החדש במושב נווה ירק. כל העובדים הוצאו לחל"ת והעסק המשיך לספוג את העלויות והתשלומים החודשיים הקבועים. את הסניף בקיבוץ עינת החליט איתי להשאיר פתוח, למרות שהלקוחות לא יכלו להגיע, ולא היה לו מערך משלוחים, רק בגלל שהמחשבה על סגירה הייתה קשה מנשוא עבורו. "במרץ סגרנו את העסק ולא ידעתי מה אני עושה. לא היה לי מעולם מערך משלוחים, והרגשתי שאני מתחיל להתייאש, אבל אז בת הזוג המדהימה שלי שירי, שהיא אשת שיווק, אמרה לי 'אין דבר כזה לשקוע', אנחנו מתחילים לשווק אונליין ונכנסים למשלוחים".
כשעובדיו בחל"ת הפעיל גולן את העסק בעזרת שנים מילדיו - בתו שסיימה צבא ובנו שעומד להתגייס. "אני ילד קיבוצניק מהשדות, שעובד משמונה עד 14:00 ונהנה מהחיים, אוהב אדם, אוהב לעשות טוב לאנשים, וזה מה שהנחה אותי, ופתאום לא היו אנשים בעסק. עבדנו אני והילדים לבד בעסק, ואז שירי (בת הזוג) נכנסה לפעולה וחיברה אותי לענף הדיגיטל, לרשתות החברתיות, לפייסבוק, ולימדה אותי להשתמש באמצעי תשלום דיגיטליים, שבכלל לא הכרתי קודם. לא ידעתי מה זה פייבוקס וביט. לא הייתי מחובר בכלל לדברים האלה, אבל הייתי צריך להתחבר כדי לשווק את המשלוחים".
אך הסתבר לגולן שלא קל להקים מערך משלוחים בימי הקורונה. "לעסקים הקטנים מאוד קשה להתארגן עם חברות השילוח שבתקופת הקורונה העלו בצורה משמעותית את עלויות המשלוחים ושליח היום מבקש בין 70 ל-100 שקל לשעה. זה מטורף, ומאוד מכביד על העסקים הקטנים. חברות השילוח אשר גוזרות קופון של 20% מציבות בעיה לא פשוטה בפני העסקים, כי נתח הרווחים שלך אחרי הוצאות תיפעול ו'פודקוסט' גם ככה לא גבוהה".
אבל גולן לא ויתר. הוא שאל את המלצרים שלו שהיו בחל"ת אם הם רוצים לעבוד כשליחים - והם רצו. גולן: "החברה שעובדים איתי שנים צריכים את הכסף ורצו לעבוד, אז המרנו מלצרים לשליחים. וזה התקבל בברכה אצל הלקוחות".
בתקופה הראשונה שלאחר הסגר היה מאוד קשה לגולן למכור את כל התוצרת ולסיים את המלאי הקיים, אז גולן החליט למצוא ייעוד למזון שנותר. הוא התחבר לאחת מקבוצות התרומה לקהילה שהוקמה באזור, והציע בסוף כל יום את מנות החומוס שנותרו לחלוקה.
גולן: "חומוס זה כמו קבוצת כדורגל, קהל הסועדים והאוהדים מאוד נאמן לחומוס שלו. בתקופת הסגר התחברנו לקהל שלנו באמצעים דיגיטליים, באמצעות הרשתות החברתיות והמשכנו לשווק בשליחות ללקוחות אשר מתגוררים בקרבת מקום, אבל זה לא היה פשוט. היה צריך לפתור הרבה בעיות כדי להגיע לזה, והכל לבד. אין למי לפנות לעזרה".
לא קיבלת סיוע מהמדינה? מענקים?
"הקורונה הורידה אותי למחזורים באזור ה-30% אחוז ביחס לתקופות לפני המשבר, והמענקים שקיבלתי לא כיסו לי אפילו חודש של מזונות. בבנק יש לי רק 3,000 שקל שקיבלתי מהמדינה מתחילת הקורונה כ'מענקים'. מדברים יפה על המענקים בטלוויזיה, אבל המציאות היא לא הטלוויזיה והכסף לא מגיע".
לגולן ביקורת חריפה על מדיניות הסיוע של המדינה. "העסקים הקטנים דואגים לעובדים שלהם, דואגים לשלם מיסים כחוק דואגים ללקוחות ומי דואג לנו? למה במשך 30 שנה אני יכול להיות צינור של כסף עבור המדינה וכשאני צריך סיוע המדינה מפקירה אותנו? למה הם לא נתנו לי את הכסף של החל"ת, לעסקים עצמם, כדי שאני אוכל להמשיך להעסיק את העובדים שלי במקום לשלוח אותם הביתה?"
לדברי גולן, "המענקים חוטאים למטרה. הסכומים שקיבלתי מהמדינה לא מכסים או מתקרבים לסייע בנזק הכלכלי הגדול שנגרם בעקבות משבר הקורונה וברור שהנהגת המדינה לא באמת רואה את העסקים הקטנים והמסעדנים ומסייעת להם. ללא קהל הלקוחות הוותיק שלי שהמשיך לתמוך בי לאורך כל תקופת הקורונה לא הייתי מצליח לשרוד את התקופה".
מה היית מצפה שהמדינה תעשה?
"ציפינו להדדיות מהמדינה. כמו שידעו לקחת מאיתנו במשך שנים, שידעו לתת. החלטתם לסגור עסקים, או להגביל את כמות הסועדים - אין בעיה, אבל תדאגו לפצות ולא להקשות. בעלי העסקים הקטנים נושאים על עצמם את המשק כולו, החובות וההתחייבויות ואין תכנית אמתית ליציאה מהמשבר עבורנו. אילו המדינה הייתה מנתבת את אותם התקציבים של הסיוע ומעבירה אותם דרך העסקים - כולם היו מרוויחים, גם העסקים וגם המועסקים. זה היה מזרים אנרגיה חדשה למשק כולו. כיום התחושה היא כאילו המדינה הותירה את העצמאיים לדאוג לעצמם".
כבר בחודש ספטמבר, עוד לפני פרוץ המשבר, החלטנו כאן ב"גלובס" לייחד מדור יומי לקשיים של עסקים קטנים ושל מגזר העצמאים בישראל. חשבנו אז כפי שאנחנו סבורים גם היום שמדובר במגזר שיש לו חלק משמעותי בהנעת גלגלי הכלכלה אך אינו מקבל די הכרה וסיוע ביחס לחלקו. כעת, בחסות הקורונה הוסת חלק מהזרקור הציבורי לבעיה, אולם ככל שמתברר עומק הבור אליו נקלעים עצמאים ועסקים קטנים מתחוור בהתאם עד כמה המדינה לא ערוכה לסייע. בנסיבות הללו החלטנו להרחיב את המדור ולהקדיש מעתה ומדי יום חלק ניכר מהשער האחורי שלנו, כדי להביא את האנשים ואת הקולות שמאחורי הקשיים, בניסיון להניע עיתונות פתרונית, להציף פערים של שנים ובתקווה שזה יהיה חלקנו הצנוע בחזרה לשגרה, אבל אחרת.
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il