מיכל הלפרין, הממונה על רשות התחרות / צילום: דוברות הכנסת יצחק הררי
השבוע נפל דבר בסוגיית היבוא המקביל בישראל: בעקבות החלטת בית הדין לתחרות, הרשות לתחרות נאלצה לפנות פניית פרסה ולחזור בה מההוראה המחמירה שהציבה בפני יבואנית משחת השיניים קולגייט שסטוביץ, שבמסגרתה דרשה ממנה שלא לדווח לתאגיד העולמי קולגייט פלמוליב על יבוא מקביל לישראל. אלא, שהזמן חלף ולפי הסכם פשרה שהושג בין השתיים השבוע רשות התחרות תאפשר לשסטוביץ ליידע את קולגייט על כל יבוא מקביל שמגיע לרשתות בישראל.
אבל, הרשות לא חזרה בה רק מההוראה, אלא גם מהרמיזה כי שסטוביץ פגעה ביבוא המקביל של המותג לארץ.
ולזה יש משמעויות לגבי כל היבואניות לישראל ומכאן שגם לכל ציבור הצרכנים. ומהן המשמעויות הללו? היבואניות לכאורה הפסידו כבר לפני שנים במלחמה על היבוא המקביל - שאפשרי וקיים בישראל. אלא שמאז שהן לכאורה הפסידו נמשכו המאבקים מצד היבואניות, שניסו והצליחו במידה רבה לשמור על החלקה הגדולה (והמאוד רווחית) שלהן, כשהיבוא המקביל נגס רק בקצותיה (באמצעות הורדת מחירים ולקיחת נתחי שוק על המותג שהם בנו בישראל). כך, למעשה, המלחמה אולי הופסדה אך המאבקים היומיומיים של היבואנים הצליחו לצמק את ההפסד במידה ניכרת, כשהם עדיין שולטים ביד רמה במשק.
אבל, אם לרגע נראה היה שרשות התחרות ומשרד הכלכלה מכים את היבואניות ביכולת המאבק (המוצלח) שלהן, בא בית הדין והוביל את רשות התחרות לחתום על פשרה שלמעשה אומרת שמה שהיה הוא שיהיה, והיכולת של היבואניות להילחם ביבוא המקביל לא נפגעה ולא עומעמה.
"חשש לפגיעה משמעותית ביבוא מקביל"
הסיפור החל כשבמסגרת בדיקה שערכה הרשות לתחרות התברר לה כי שסטוביץ נוהגת לדווח לקולגייט פלמוליב על מוצריה שיובאו לארץ ביבוא במקביל, ובכלל זה על משחות השיניים של המותג קולגייט. בעקבות זאת, לפני כשנה וחצי הרשות יצאה בהודעה חריפה נגד יבואנית מותג משחת השיניים שבבעלות יוני שסטוביץ, כשהצהירה אז כי "מטרת נוהל הדיווח היא מניעת יבוא מקביל של מוצרי קולגייט פלמוליב בעולם", וטענה כי קיומו של הנוהל והדיווחים לפיו מעלים "חשש לפגיעה משמעותית ביבוא מקביל של משחות שיניים".
על הרקע הזה הוחלט אז ברשות להפעיל לראשונה סמכות שנוספה לחוק התחרות הכלכלית לפני כשנתיים, ולהורות לשסטוביץ להימנע ממתן הדיווח ביחס למשחות השיניים מיבוא מקביל, תוך שברשות הדגישו כי מטרת המהלך היא "למנוע פגיעה ביבוא מקביל של משחות שיניים קולגייט".
שסטוביץ התנגדה להוראה של הרשות ופנתה לבית הדין לתחרות. הבקשה של היבואנית הגדולה התקבלה באופן חלקי, כשביהמ"ש אישר לשסטוביץ שיח מוגבל בעניין היבוא המקביל בינה לבין קולגייט. כלומר, הוחלט לאפשר לשסטוביץ לפנות לקולגייט ולדווח לה על יבוא מקביל כדי לדרוש שיפור בתנאים המסחריים. בהמשך, במסגרת הסכם פשרה בין השתיים, הוחלט כי העברת מידע על יבוא מקביל תכלול רק את שם המוצר, מחירו, שם הקמעונאי אצלו נצפה המוצר, והערכה כללית של היקף הסחורה המוצעת. נקבע גם כי העברת המידע הזו תעשה בכתב בלבד כך שניתן יהיה לנטר את המידע המועבר.
הפשרה הזו הפתיעה את ענף הקמעונות, גם משום שהתברר לו כי עמדת רשות התחרות נגד שסטוביץ לא הייתה מספיק מבוססת במידע. כך קורה ששסטוביץ יוצאת מהסיפור הזה כשידה על העליונה: היא אמנם איבדה את היכולת לדווח על המקור של היבוא המקביל, אבל נשארה עם כל היתר וגם נוכתה מערפל החשדות שהרשות פיזרה סביבה.
לצרכנים יש עוד תקווה
אגב, נושא היבוא המקביל הוא סוגיה רגישה עבור שסטוביץ, כמו גם עבור הענף כולו. לפני כחצי שנה חשפנו ב"גלובס" כי רשת Be של שופרסל החלה לראשונה לייבא מותגי בישום בולטים ביבוא מקביל. את היבוא המקביל מבצעת הרשת בניסיון להוריד בצורה ניכרת את מחירי הבישום. זו אחת הפעמים הבודדות שרשת פארם גדולה פנתה לצעד שכזה. בשסטוביץ לקחו צעד לאחור, שיפרו תנאים מסחריים, וחזרו למדף.
בכל אופן, הסכם הפשרה הנוכחי הוא למעשה רק קצה הקרחון במאבק הכושל שניהל משרד הכלכלה ביבואנים הרשמיים, בין היתר באמצעות רשות התחרות, ולאחר שלפני שלוש שנים נגנזה הרפורמה להוזלת היבוא המקביל שכונתה רפורמת הקולגייט. או אז ההישג של שסטוביץ לא הגיע רק בזכותה אלא במידה רבה גם בזכות הקונצרן העולמי שאת מוצריו הוא מייבאת לפה, שהפעיל לשם כך גם את משרד הכלכלה של ארה"ב.
אבל עוד לא אבדה התקווה מבחינת הצרכנים בישראל: בימים אלו משרד האוצר שוב מנסה להעביר את רפורמת התמרוקים באמצעות חוק ההסדרים, במתווה שונה אך תחת אותה מטרה - הגדלת היבוא המקביל בניסיון להוזיל מחירים, שאמורה להביא לחיסכון משקי של 400 מיליון שקל. ימים יגידו אם הכוח של שסטוביץ והגב האמריקאי שלה יצליחו למסמס את היבוא המקביל, שוב.