ראשיתה של שנת 2020 לא בישרה את המשבר. השווקים הפיננסיים האירו פנים למשקיעים. המניות עלו, איגרות החוב עלו, וכל זה אחרי 2019 שהיתה שנה חלומית של תשואות, לעתים קרובות דו-ספרתיות, ותוך תנודתיות נמוכה. כל זה היה נכון עד ל-19 בפברואר השנה, כשהשווקים הפיננסיים התחילו לעכל את משמעויות הווירוס ה"סיני" (כפי שאוהב לקרוא לו נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ) לגבי הכלכלה העולמית ולגביהם, והם צנחו במשך כחודש ימים בשיעורים של יותר מ-30% עד ל-23 במרץ.
ואז, "יד נעלמה" דאגה שהשווקים יעשו פניית פרסה, והם עשו זאת בגדול. יש לכך הרבה הסברים, שאף אחד מהם לא ממש משכנע ומסביר את עוצמת העליות, אבל בכל מקרה, שוקי המניות "חזרו לסורם", עלו, וחלקם שברו את השיא שלהם או את הרמה הגבוהה ביותר שלהם מתחילת השנה.
תעשיית קרנות הנאמנות מיטיבה לשקף את ההתפתחויות בשווקים הפיננסיים. בינואר ובראשית פברואר, הן עדיין גייסו כספים מהציבור, אבל אז במהלך החודש האיום (מ-19 בפברואר ועד 23 במרץ) הן חוו יציאת כספים מבוהלת, שלא חוו כמוה בתוך חודש ואף לא בתוך שנה.
תעשיית הקרנות כולה, שניהלה בסוף 2019 נכסים בסך 352.3 מיליארד שקל, ו-357 מיליארד שקל בשיא, פדתה בזמן הקצר הזה יותר מ-40 מיליארד שקל, ויחד עם ירידת ערך ההשקעות שלה, היא "נחתה" על נקודת השפל של 258 מיליארד שקל - אובדן של כ-100 מיליארד שקל, או אובדן של כ-28% מנכסיה.
ההתאוששות היתה מוגבלת מאוד
ההתאוששות של השווקים, סייעה גם לקרנות הנאמנות להתאושש, אבל במידה מוגבלת מאוד, וסך נכסיה הגיע ב-30 ביוני, כשהסתיימה המחצית הראשונה של השנה, ל-292.5 מיליארד שקל, תודות לגיוסים ולעליית ערך. ועדיין, הנתון הזה נמוך בכ-18% מסך הנכסים שהיא ניהלה בנקודת השיא.
הירידה הזו נבעה מפדיונות בסכומים של מעט יותר מ-36 מיליארד שקל בכל התעשייה (אקטיבית ופסיבית) וירידת ערך ההשקעות, שכן חלק הארי של קרנות הנאמנות הציגו תשואה שלילית בסיכום המחצית הראשונה של השנה.
חלק מרכזי בתעשייה זו מהווה התעשייה האקטיבית המסורתית (ללא קרנות כספיות). זו עברה טלטלה של ממש. מסך נכסים של 188.7 מיליארד שקל בשלהי 2019, ושל 191.4 מיליארד שקל בשיא, היא צנחה לשפל של 133.5 מיליארד שקל ב-23 במרץ, ומשם עלתה ל-150.7 מיליארד שקל, תודות לגיוסים ולעליית ערך - עלייה צנועה מאוד.
מבחינת גיוסים התעשייה החזירה לעצמה פחות מ-10% מהסכומים שיצאו ממנה. נכון לסוף יוני, סך נכסיה מייצג ירידה של כ-22% מהשיא, ושל 20% מול ראשית השנה. במחצית הראשונה של השנה היא איבדה כ-38 מיליארד שקל מנכסיה, 26 מיליארד שקל מהם בשל יציאת כספים, ו-12 מיליארד שקל תוצאה של התשואות השליליות.
בתוך התעשייה הזו על עשרות הגופים שמנהלים קרנות נאמנות (רבים מהם חברות קטנות שפועלות במסגרת "הוסטינג"), היו פערים גדולים ברמת הגיוסים, ובעיקר ברמת הפדיונות (ראו בטבלאות המוצגות עם טור זה).
השינויים הפנימיים הגדולים שחלו, הם במידה רבה תוצאה של ביצועים של הקרנות בפרק הזמן הזה, שנה ושנתיים אחורה. קרנות הנאמנות האקטיביות, כולן, מדורגות במערכות הדירוג של הבנקים, בדרך כלל על בסיס הביצועים בשנתיים האחרונות. הירידות שנרשמו, והעליות שבעקבותיהן, השתקפו היטב בשינויים ניכרים בדירוג של קרנות הנאמנות, ומכאן גם בגיוסים או בפדיונות.
מערכות הדירוג של הבנקים מביאות בחשבון לא רק את התשואות של הקרנות - תשואות שנפלו, אלא גם את רמות הסיכון שבהן הן מתנהלות, ואלה התגלו באופן ברור יותר במשבר.
היו מקרים רבים של קרנות נאמנות שעד לפברואר זכו לדירוגים גבוהים, ומכאן גם לגיוסים, ואז נחשפו "במערומיהן" - כלומר, התברר שהן לקחו סיכונים גדולים ששיקפו אופטימיות גדולה מדי, דירוגיהן ירדו באופן חזק, ומכאן ועד ליציאת כספים מהן הדרך היתה קצרה.
וגם להפך: קרנות שעמדו במבחן, הצליחו לגייס כספים, אף שהן לא רבות, ועדיין זהו הישג של ממש בפרק זמן זה.
מובן, עם זאת, שלא בכל המקרים הפדיונות מייצגים בהכרח ירידה בדירוג. התופעה הזו יכולה לנבוע גם מיציאת לקוחות מניהול תיקי השקעות של אותו בית השקעות, תיקים שבהם יש מרכיב של קרנות נאמנות, והיא יכולה לנבוע גם מגיוסים שנרשמו בחודשים האחרונים שקדמו למשבר, משהו בסגנון LIFO - "אחרון נכנס, ראשון יוצא".
הכותב הוא מבעלי בית ההשקעות מיטב דש, שבו מנוהלות, בין השאר, גם קרנות נאמנות. אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק
