אחד מתוצרי הלוואי של מגפת הקורונה הוא שפתאום התחילו לדבר בכל רחבי העולם על "עירוניות טקטית". הכוונה היא לפעולות פשוטות ומהירות המייצרות שינוי ארוך טווח במרחב העירוני. זה יכול להיות רחוב שנחסם והפך למדרחוב, כיכר שפוזרו בה עציצים עם עצים נותני צל, או שבילי אופניים שסומנו על חשבון עוד נתיב נסיעה של רכב פרטי. היוזמות מגיעות לעתים מהשטח בצורה של פעולות גרילה, אבל, בעיקר מהרשויות המקומיות, שמבינות שבלא שינוי ובמציאות של ריחוק חברתי, כלכלה עירונית קורסת ועבודה מהבית, הערים יאבדו את קסמן ויש מצב שאפילו יינטשו.
המוטיבציה לפעולות של העת האחרונה נועדה לאפשר שיגרת חיים נעימה תוך צמצום התפשטות וירוס הקורונה. על הדרך, הפעולות האלה מערערות את הסדר הקיים ומפיחות חיים במרחב האורבני הנטוש למחצה. ואם בדרך כלל שינויים כאלה דורשים זמן ארוך לתכנון, רישוי וביצוע, עכשיו מדובר בפעולות זריזות, שנעשות באמצעים פשוטים וזולים.
מה שמשותף לרבות מהפעולות שמוצעות או מקודמות כעת זה המחאה כנגד הדומיננטיות של הרכב הפרטי במרחב הציבורי. במשך עשרות שנים הולכי הרגל ורוכבי האופניים נדחקו לתחתית ההיררכיה האורבנית ונדמה, שדווקא עתה, מחלחלת ההבנה שצריך להפוך את סדר הדברים.
יש משהו מרענן ואופטימי ביוזמות האלה שמעידות יותר מכל על הצורך בגמישות ובהתאמה לתנאים משתנים, ובשבועות האחרונים ראינו התחלה של יוזמות כאלה בתל אביב וברמת גן.
מצד שני, יש לזכור שסימון נתיב אופניים, כביש שיצבע בתכלת ופינת ישיבה מאולתרת הם רק תזכורת והם לא יכולים להחליף תכנון שמבוסס על שיקולים כלכליים, חברתיים, סביבתיים, תרבותיים, ומותר לדבר גם על מצוינות עיצובית.
כבישים שהפכו למדרכות ולשבילי אופניים
מתוך הנחה שאנשים מעדיפים להשתמש פחות בתחבורה הציבורית בתקופה זו, החליטו בערים שונות להרחיב את המדרכות בעזרת סימון
ריחוק חברתי בפארקים
שימוש בצבע על הדשא מאפשר להשיג מטרה כפולה: גם לאפשר לאנשים לצאת לפארקים ללא חשש, גם למנוע הדבקות. על הדרך יצרו גם רקע שמתאים לאינסטגרם
בתי קפה שירדו לכביש
כדי להגדיל את הצריכה ולסייע למסעדות שהיו סגורות תקופה ארוכה, במקומות שונים מאפשרים להפוך קטעי כביש לשטחי אכילה פתוחים
