אבי שמחון, אמיר ירון, חיים כ"ץ / צילום: יונתן בלום, יוסי זמיר
קשה למצוא נושא שמרכז סביבו הסכמה רחבה כל כך כמו החשיבות ההכשרות המקצועיות כאמצעי לחילוץ המשק ממשבר האבטלה, שנוצר בעקבות התפרצות הקורונה.
"השתכנענו שנושא ההכשרות המקצועיות הוא נורא חשוב ואנחנו על זה בכל הכוח" אמר לאחרונה יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' אבי שמחון. נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון מדבר על הצורך בבניית תשתית להכשרת 300 אלף איש במהלך המשבר הנוכחי. ח"כ ניר ברקת הציג תוכנית להכשרת 100 אלף איש בשנתיים הקרובות בעלות של מיליארד שקל.
אלא שכמו בתחומים אסטרטגיים אחרים, כמו מניעת ההדבקות או העברת סיוע לבעלי עסקים בקשיים, נדמה שגם בתחום הזה מקבלי ההחלטות מתנהלים ביקום מקביל לעולם המציאות הישראלית של 2020. הם מדברים על הכשרת מאות אלפי עובדים. אבל בשטח הפעילות שואפת לאפס. הם מדברים על הזרמת מיליארדים, כשגופי הביצוע מיובשים מתקציבים, משותקים למחצה.
100 אלף הכשרות? 300 אלף הכשרות? מתחילת השנה בוצעו רק 3,000.
תוכנית החילוץ: הכסף תקוע באוצר
שתי דוגמאות למציאות העגומה הזו עלו בדיון שנערך לאחרונה בדיון שערכה בנושא ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. ח"כ הילה וזאן (כחול לבן) סיפרה בדיון על 500 נהגי אוטובוסי תיירים מובטלים שמבקשים לעבור הסבה לנהגי אוטובוס בתחבורה הציבורית - שם יש מחסור של כ-3,000 נהגים. הבעיה שהקורסים הנוכחיים נמשכים שלושה וחצי חודשים ועולים 12 אלף שקל לכל משתתף - הם יקרים מדי ובעיקר לא רלבנטיים לנהגי אוטובוס מנוסים.
יו"ר איגוד המוסכים בישראל רונן לוי סיפר, כי מערך הכשרות מקצועיות עצמאי שהקימו המוסכים יכול לקלוט מאות עובדים שייקלטו בעבודה במוסכים - אלא שהממשלה אינה מפנה מועמדים למערך ההכשרה המקצועית שבנה האיגוד.
המחדל הראשון, והבולט ביותר לעין הוא בתקציבים: 625 מיליון שקל הוקצו לנושא ההכשרות המקצועיות במסגרת תוכניות החילוץ של המשק, אולם נכון לסוף יוני לא עבר שקל.
ד"ר רינת כהן סגנית מנהל האגף להכשרה מקצועית גילתה בדיון בכנסת, שבגלל היעדר תקציב מדינה הועברו השנה רק 4 מיליון שקל להכשרות מקצועיות, לעומת 30 מיליון בשנים רגילות. כהן סיפרה כי כתוצאה מהיעדר תקציבים המשרד נאלץ להקפיא מסלולי הכשרה חדשים, לאחר שלדבריה "קיבלנו עשרות בקשות להשתתפות בהם".
18 מיליון שקלים נוספים הוקצו לשוברי תעסוקה לעומת יותר מ-60 מיליון בשנים רגילות.
נציג האוצר שהשתתף בדיון הבטיח כי בקרוב יועברו 50 מיליון שקל נוספים. שמחון הבטיח כי הבצורת התקציבית עומדת להסתיים, הודות לוועדת מנכ"לים שהוקמה לאחרונה בראשות ממלא מקום מנכ"ל משרד ראש הממשלה רונן כהן. "העובדה שלא הסכמנו שזה יהיה בראשות מנכ"ל האוצר זה בגלל הגישה הידועה של האוצר לחסוך בהוצאות איפה שרק אפשר", אמר לאחרונה שמחון בכנס כלכלנים. "היום אנחנו בגישה שצריך להוציא הרבה מאוד כסף על הכשרות, גם אם אנחנו לא משוכנעים מראש במידת האפקטיביות שלהן".
בעיית היסוד: ההכשרות לא אפקטיביות
שמחון נגע בדבריו בבעיה האמיתית בנושא ההכשרות המקצועיות. באוצר מודים כי ההשקעה שנעשתה עד כה בהכשרות מקצועיות לא הוכיחה את עצמה - ולכן ייתכן שזו תהיה טעות לשפוך כסף מבלי לעשות שינוי כלשהו במערך הקיים. שני שינויים כאלה אמורים לעבור בחוק ההסדרים הקרוב, בהנחה שהמדינה תצליח להעביר תקציב. "מערך ההכשרה המקצועית בישראל אינו ממלא את יעודו בצורה מיטבית", נכתב בדברי ההסבר לחוק, "ורוב בוגרי ההכשרה המקצועית אינם עובדים במקצוע אותו למדו. בנוסף, ההכשרה אינה מביאה לגידול בפריון העבודה כפי שבא לידי ביטוי בגידול המזערי בשכר בוגרי ההכשרה".
היקף ההכשרות המקצועיות בישראל ערב הקורונה הגיע ל-14 אלף איש בשנה. נכון להיום, למדינה אין כלי מדידה בסיסיים שמאפשרים לה למדוד את האפקטיביות של ההשקעה, ולדעת למשל אלו מסלולים מוצלחים יותר מאחרים או האם ההכשרות משתלמות לעובדים ומביאות לעליית שכרם.
באוצר מודים, כי "ההכשרה אינה מביאה לגידול בפריון העבודה כפי שבא לידי ביטוי בגידול המזערי בשכר בוגרי ההכשרה".
בעיה נוספת היא השליטה הכמעט מוחלטת של משרד העבודה במערך ההכשרות. המשרד מחליט באיזה ענף משקיעים, מה התקציב של כל ענף, באלו מקצועות יהיו הקורסים וגם תוכנית הלימודים נקבעת על ידו, כולל סגל המורים וכיתות הלימוד. "בשוק עבודה כל כך דינמי, אין לאף רגולטור בעולם, לא רק בישראל, את היכולת לזהות היכן נכון להשקיע את הכסף. צריך לתת לשוק לקבוע את זה", אומרים גורמים המעורבים בתחום.
שיתוק: גוף ממשלתי לא מאויש
הבעיה השלישית היא שהאגף להכשרות מקצועיות בזרוע העבודה - הגוף הממשלתי שמרכז את השליטה בהכשרות - נמצא כבר חודשים במצב של חצי שיתוק. מנהל האגף מושעה למעשה מאז חודש ינואר על רקע חקירת משטרה בחשד להטיית מכרזים.
מתוך ששת התפקידים הבכירים באגף שניים - ובהם משרת המנכ"ל - לא מאויישים. שני בכירים נוספים צפויים לעזוב בקרוב את תפקידיהם והאגף יישאר עם שליש ממנהליו.
גורם ממשלתי בכיר המכיר היטב את המערכת אמר ל"גלובס", כי מערך ההכשרות נמצא במצב דומה לזה של מערך שירותי כבאות ערב השריפה בכרמל. "זה שוב אותו דפוס מוכר, של גוף שמוזנח ודועך במשך שנים, וכולם יודעים את זה - עד שמגיע אסון לאומי ופתאום צריכים גוף מתפקד".
בשנים האחרונות עבר האגף להכשרות מקצועיות מיד ליד בין משרדי הממשלה השונים. זה החל ב-2003 כשיחידות העוסקות בעבודה הועברו ממשרד הרווחה למשרד התמ"ס, שהפך לימים למשרד התמ"ת ולאחר למשרד הכלכלה. ב-2016 הועבר תחום התעסוקה בחזרה ממשרד הכלכלה למשרד הרווחה לאחר דרישת השר דאז חיים כץ, וב-2018 הוחלט להפוך את התחום ליחידת סמך עצמאית תחת השם החדש ‘זרוע העבודה'.
במסגרת המו"מ על הקמת הממשלה הנוכחית נעשה ניסיון להחזיר שוב את הגלגל אחורה ולהעביר את זרוע העבודה בחזרה למשרד הכלכלה. המהלך עורר התנגדות חריפה מצד הגופים המקצועיים.
"ההזנחה של ההכשרות המקצועיות היא תוצאה של תפיסת עולם מוטעית", אומרת עו"ד טלי ניר המלווה את תחום ההכשרות המקצועיות בשנים האחרונות כמנכ"לית עמותת 121. "כבר 30 שנה שממשלות ימין ושמאל פועלות בתפיסה שאין מה להשקיע בפיתוח הון אנושי של מי שלא הלכו לאקדמיה - מזה נגזר גם ייבוש תקציבי וגם חוסר השקעה בפיתוח מערך ההכשרות והתאמתו למאה ה-21".
הנתונים מראים כי מחצית מהעובדים במשק מקבלים הכשרה אקדמית, והמחצית השנייה הכשרה מקצועית. הפער בתקציבים הממשלתיים זועק לשמיים: 5.5 מיליארד שקל לשנה בסבסוד שכר הלימוד לסטודנטים, לעומת 130 מיליון שקל שהושקע ב-2019 במסלולי הכשרה מקצועית ללא-אקדמאים.
תקציבי ההכשרות המקצועיות בישראל התאוששו קצת בשנים האחרונות לאחר שנחתכו ביותר מ-90% בעשור הקודם. בעשור האחרון עומדת ההשקעה התקציבית בהכשרות על 0.011% תוצר, לעומת 0.033% בתחילת שנות ה-2000 ומעל 0.1% בשנות ה-50 וה-60 כך העלה מחקר שנערך במסגרת "המקפצה", תוכנית אסטרטגית להכשרות מקצועיות שגיבשה שותפות של המגזר העסקי והחברתי.
העתיד הקרוב: בדרך לחוק ההסדרים
השוואת תקציבים היא רק צעד בדרך למהפכה הנדרשת בתחום ההכשרות המקצועיות. "לא מספיק לשפוך כסף על הכשרות מקצועיות, אלא גם צריך לחשוב על איך שופכים אותו", אומרת ניר.
התוכנית האסטרטגית שהציגה המקפצה מדברת על הכשרת כ-100 אלף איש בעלות דומה לעלות הנוכחית של ההכשרות, כ-7,000 שקל לעובד. כדי לעשות זאת המקפצה ממליצה על בארבעה מסלולים שונים, כדי להגיע לכל סוגי המעסיקים והמקצועות הרלבנטיים (ראה מסגרת). אחד מארבעת המסלולים בתוכנית, אומץ על-ידי אגף התקציבים באוצר, שבחר לשלב אותו בטיוטת חוק ההסדרים הקרובה.
מדובר במסלול ירוק שיאפשר לכל מוסד הכשרה המוכר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה או משרד העבודה להוציא לפועל תוכנית הכשרה מקצועית ללא מכרז או הליכי רישוי ובדיקה ממושכים. הדרישה היחידה היא, שהמוסד יציג תוכנית משותפת עם מעסיקים שיפגינו את רצינותם באמצעות התחייבות לקלוט את מסיימי התוכנית לעבודה או להתמחות אצלם, או שיסכימו להשתתף בעלות ההכשרה.
השינוי המרכזי השני שמציע האוצר במסגרת חוק ההסדרים הוא להתחיל במדידה של ההכשרות המקצועיות. מדובר בהמלצה של ועדת 2030 שבראשה פרופ' צבי אקשטיין, שהמליצה לקבוע פרמטר איכותני ולתקצב הכשרות העומדות ברף תשואה מינימלי 6% ללומד. כלומר, רף שמשמעותו שבוגר ההכשרה משתכר 6% ויותר ביחס לשכר שהיה מרוויח ללא ההכשרה.
גם השינויים ההתחלתיים האלה עשויים ליפול קורבן לשיתוק הפוליטי המאיים על אישור תקציב המדינה.
מיד ליד - ההכשרות עוברות בין המשרדים:
2003 - ממשרד הרווחה למשרד התמ"ס (הכלכלה)
2016 - ממשרד הכלכלה למשרד הרווחה
2018 - ממשרד הרווחה ליחידה בתוך משרד הרווחה
התוכנית של המגזר העסקי: הדרך הזולה ל-100 אלף הכשרות מקצועיות
מיזם משותף בין גופים עסקיים וחברתיים, שמכונה "המקפצה", הציג למשרדי הממשלה תוכנית יחסית זולה - בהיקף של 700 מיליון שקל - שנועדה להעביר את הדומיננטיות בתחום ההכשרות המקצועיות מהממשלה למגזר העסקי בשותפות עם המכללות וגופי ההכשרה המקצועית הקיימים. כהשוואה, התוכנית שאותה הציע ניר ברקת נאמדת ב-6 מיליארד שקל, רובה הגדול מתקציב המדינה.
"בשוק עבודה כל-כך דינמי כמו זה שיש היום אף רגולטור בעולם לא יכול לדעת איפה נכון להשקיע", אומרת טלי ניר מנכ"לית עמותת 121 שיזמה את התוכנית "צריך לתת לשוק לקבוע את הצרכים ואת התכנים".
התוכנית מציעה מסלולים שונים עבור עסקים בגדלים ומאפיינים שונים. המסלול הראשון, שכבר אומץ במסגרת חוק ההסדרים, מיועד לאפשר לגופי הכשרה מוכרים כמו המכללות הטכנולוגיות לקבל אישור להפעלת תוכניות הכשרה מקצועית במימון מלא או חלקי של המדינה. המכללות יידרשו להציג שיתופי פעולה עם מעסיקים שיהיו מצד אחד שותפים בקביעת תוכנית הלימודים ומצד שני יתחייבו להשמה, התנסות במקום העבודה או השתתפות במימון הקורס.
המסלול השני הוא לאפשר לארגונים חברתיים, חברות השמת עובדים או אפילו לרשויות מקומיות להקים לשכות קישור בין מעסיקים קטנים ובינוניים ומוסדות ההכשרה; המסלול השלישי שיכול לפעול מיידית הוא סבסוד ממשלתי לתכניות חונכות של מעסיקים גדולים; המסלול הרביעי הוא לעודד ענפים שונים להקים תכניות הכשרה מקצועית ענפיות - למשל, תוכנית להכשרת עובדים בענף הרכב שהוקמה במימון החברות הפועלות בתחום. תוכניות נוספות נמצאות בשלבי הקמה בענף הבנייה ובענף המתכת.
לדברי ניר, "כל הרעיון הוא שהמעסיקים והשטח יקבעו את הצרכים והתכנים שלך ההכשרות, והן לא ייעשו לפי סקר לוביסטים או מה שהפקידים חושבים".