האם מתן קצבאות ומענקים יוצר תמריץ שלילי לעבודה? לא בטוח
משבר הקורונה מעלה לדיון סוגיות כלכליות וחברתיות. ב-12 ביולי התלהטו הרוחות בעניין השפעת קצבאות ומענקים על המוטיבציה לעבודה. היה זה נציג משרד האוצר שהתריע כי מתן כספי רווחה למובטלים יוצר תמריץ שלילי לעבודה בעוד שמנגד טען מנכ"ל הביטוח הלאומי כי לא כך הדבר. האדם הנורמלי, הוא טען בפאתוס, רוצה לעבוד והוא לא יבחר להיות באבטלה כדי לנצל את מערכת הקצבאות. החרה החזיק אחריו הפרשן הפוליטי של גלי צה"ל יעקב ברדוגו שיצא קצפו לאחרונה על ראש אגף תקציבים במשרד האוצר. "הגרושניקים", הוא מכנה את פקידי האוצר על כוונתם לשמור על הקופה הציבורית ולמנוע הקצאת כספי ציבור ללא תכלית ראויה.
מעניין מאוד! היכן היה ברדוגו עת שר האוצר בנימין נתניהו קיצץ נמרצות בקצבאות הרווחה והחליט על תוכנית ויסקונסין הישראלית תוך שימוש במודלים כלכליים בסיסיים המראים כי מתן קצבאות לוכד אנשים במלכודת עוני ומהווה תמריץ שלילי ליציאה לעבודה.
אז הכתירו את שר האוצר בתור ״מר כלכלה״ על אומץ ליבו לפגוע בקצבאות הבטחת ההכנסה ולהציל את המשק מקריסה כלכלית בדמות גרעון וחוב תופחים. שנים זוכה בנימין נתניהו לכתרים על כך שהוא עודד אנשים להצטרף למעגל העבודה בכך שהוא חורר ככברה את רשת הביטחון הסוציאלי בישראל. הם עצלנים! הם מנצלים את מערכת הרווחה! רק קיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה יוציא אותם אל שוק העבודה! בעיני הדבר משול לשריפת ביתו של אדם ובכך לחייבו לחפש לעצמו בית חדש.
אז מי צודק? האמנם מתן קצבאות פוגע בתמריץ לעבודה? האמנם אנשים בוחרים לנצל את מערכת הקצבאות כדי להנות ממנעמי הבטלה?
ממצאים מרחבי העולם, כולל ישראל, מלמדים כי לעבודה עצמה יש ערך הרבה מעבר לתמורה החומרית. אנשים מפיקים, בנוסף להכנסה הכספית המשמשת לרכישת ממוצרים ושירותים בשווקים, גם תועלות לא כספיות בדמות משמעות, הנאה, סיפוק, עניין, סדר ליום קשרים חברתיים ועוד.
בשפה של כלכלני אושר ניתן לטעון כי עצם העבודה הופכת אותנו למאושרים יותר והפיכתנו למובטלים פוגעת באושר ברמה ניכרת. מכאן אנו למדים כי מתן קצבה בסכום הנמוך מהמשכורת הכספית לא יכול להוות תמריץ ראוי לצאת ממעגל העבודה.
במחקרים שערכתי עם פרופסור טל שביט מצאנו כבר לפני עשור כי רבים מבקשים פיצוי כספי כדי להפסיק לעבוד. כלומר, הם דורשים לקבל קצבה העולה על הכנסתם כדי להסכים להפסיק לעבוד. חלק מהנבדקים ציינו כי לא יסכימו גם תמורת פיצוי של 100 אחוז לוותר על עבודתם. כמובן שאי אפשר לבטל את העמדה של נציג האוצר, כי ברור שמתן קצבאות יעודד חלק מהאנשים לעבוד בשחור או סתם להתבטל.
המציאות הכלכלית מורכבת מאוד, אך לטעון כי בתקופה הנוכחית מתן קצבאות ייצור תמריץ שלילי לעבודה אינה עולה בקנה אחד עם הידע האמפרי הקיים. מה שכן, ברור שפוליטיקאים ופרשנים פוליטיים עושים שימוש פוליטי במדע הכלכלה - מתי שהם צריכים להצדיק קיצוץ תקציבי הם יטענו בזכות התמריצים השליליים, אך במקרים אחרים איזה תמריץ ואיזה שלילי. תנו כסף לכולם. עכשיו ובמהירות.
רק לפני מספר חודשים חילקה הממשלה מענק של 500 שקלים לכל ילד בלי קשר למצב הכספי במשק הבית. הממשלה חילקה כסף לכולם מבלי לבחון את סוגיית התמריצים לעבודה ואת סוגיית הגרעון הציבורי.
המציאות מורכבת והיא מחייבת ניהול רציני ולא שליפות מהמותן. הגיע הזמן לשים בצד את הפוליטיקה ולדאוג לכלכלה ולחברה על פי עקרונות מדעיים, ובראשם הצורך להבטיח מקורות כספיים לקיום בסיסי. המענקים שאושרו הם צעד בכיוון הנכון. תנו לעצמאים ולשכירים כסף מיידי כדי שיוכלו לקיים את עצמם ומשפחתם. זהו צו השעה.
בסוף השנה, מי שעסקו התאושש ישמח להחזיר את המענקים העודפים למס הכנסה. ובמהלך השנה, מי שבכל זאת יבחר לא לעבוד בגלל דמי האבטלה ימצא עצמו מול שוקת שבורה ברגע שזכאותו לדמי אבטלה תסתיים וכישורי העבודה שלו יישחקו.
הכותב הוא חוקר כלכלת אושר במחלקה לכלכה וחשבונאות במרכז האקדמי רופין
