נתניהו. "יש הרבה דברים שאין בהם היגיון" / צילום: קובי גדעון, לע"מ
א. "גם אני שואל לפעמים באמצע הלילה למה הרמזור אדום. יש הרבה דברים שאין בהם היגיון", אמר השבוע ראש הממשלה. אני חושב שאין ולא יכול להיות שום ויכוח לגבי החלק השני. מספיק להסתכל על שלל ההחלטות, המינויים, הצעדים, ההצהרות, הזגזוגים, החרטות, הפספוסים, ההנחיות, הפעימות, הוועדות, המריבות, הדוחות, המכת"זיות, הקבינטים, הקבינטים המצומצמים והחוקים המורחבים שהונחתו על ראשינו בחודשים האחרונים, ולהנהן בהסכמה. אכן, יש הרבה מאוד דברים בזמן האחרון שאין בהם שום היגיון. גם בארץ וגם בעולם וגם ביקום ובכל קנה מידה. למזלי, אני כבר שנים בתהליך של גמילה מהיגיון, אז הוא כמעט ולא חסר לי. נכון. מדי פעם, בעיקר כשאני עובר על העיתונים והמהדורות, נהיה לי חשק עז לאיזו מנה קטנה ומהירה של היגיון ישר למוח. לפעמים עד כדי כך שכל גופי זועק 'מה זה השטויות האלה?!' ואין לי ברירה אלא לשלוף את ארגז הכלים הלא הגיוניים שיש ברשותי, אבל בגדול אני מצליח להסתדר בלעדיו. מה אני צריך את ההיגיון הזה, סתם הרגל רע, התמכרות אוראלית, שלא לדבר על הסטטיסטיקה: 100% מההגיוניים מתים בעוד שהלא הגיוניים, בממוצע, חיים לנצח.
זה בנוגע לחלק השני של המשפט.
ב. בסוף השבוע האחרון נפשנו על גבול הלבנון. לא אסגיר את שם המקום. בפעם האחרונה שעשיתי את זה הוצף האתר בידי אלפי תיירים שרצו רק לדעת מה החדר ואיפה אכלתי ומה עשיתי ובאיזה מסלול בבריכה שחיתי ואם זה נכון מה שאומרים על הסגנון ועל המהירות. הבדיחה עליהם, הם לא ידעו שתליתי את המשקפת. אני לא נכנס לבריכות וכל מי שנכנס יכול להודות שיש לי סיבות טובות.
היה משהו משעשע בסגנון האירוח: את התיירים מיקמו בשורת הבתים האחרונה הצמודה לגבול, מרחק של עשרות מטרים, כחומה אנושית עליזה. אומנם שהינו במרחק של כ-65 ק"מ ממקום האירוע ויומיים לפני שהוא התרחש, אבל גם אז וגם שם חווינו תנועה צבאית ערה במהלך כל סוף השבוע והרגשנו כל אחד אוגדונר; עומדים על המרפסת, זה מזיז את הכוחות, זה מזהה את הנפילות. על האדמה נפתחו כבישים ונסגרו ובשמיים מלאי הכוכבים ריחפו רחפנים ומסוקים. טוויסט לא רע לחופשה משפחתית עם חברים, אבל יומיים קודם ושעה נסיעה משם, וזה יכולתי להיות אני (אם הייתי חייל), כך שמבחינתי הפעם זה היה אישי לגמרי - ולדעתי, אני מדבר בשם כל תושבי הגליל.
אני לא אומר לאף אחד מה לעשות, אבל למה לא תהיו קצת יותר כמוני ותיקחו באופן אישי דברים שלא בהכרח קרו לכם באופן אישי. זה מחזק את הגבות ומעורר את השרירים הסולידריים.
ג. היה משהו מדכדך בתגובה להשתוללות המשטרתית בחסותו ובעידודו של השר לביטחון פנים. כשהמכת"זיות התחילו לרסס את המפגינים נגד נתניהו בירושלים ואל סדר היום עלו (שוב, ולא לראשונה כמו שנטען) מקרים של אלימות משטרתית ומכת"זיתית קשות אף יותר נגד קבוצות אחרות בחברה הישראלית; החרדים, האתיופים, המתנחלים, הערבים וכו’, אפשר היה לקוות לקצת יותר סולידריות ושותפות גורל ומבט קדימה וניסיון לשנות את המציאות מכאן והלאה, לנסח מחדש כמה מהכללים, במקום לקבל שוב את אותם הוויכוחים המעייפים על מי סבל יותר ואיפה הייתם אז ומה אתם נזכרים עכשיו וזה לא אותו דבר וזה כן אותו דבר - מי לא מכיר את צליל הניסור של הענף שכולנו יושבים עליו: הנושא הוא אף פעם לא הנושא. חשבת שמדברים על אלימות משטרתית בחסות ממשלתית, אבל לא: מדברים על הצביעות של התקשורת. חשבת שמדברים על הגל השני של האלימות שמופנית כלפי מפגינים מהשמאל, אלה העומדים בגשרים ובצמתים עם הדגלים השחורים, בלי שום אלימות, בחסות הסלחנות הבלתי נסלחת של שרי הממשלה - פה דקירה, שם ריסוס בגז, בעיטות. סטירות, דברים שעוברים בשקט אף שהם הולכים ומתגברים - אבל לא: מדברים על ציצי! רק נסו לתאר לעצמכם, למרות שאין סיכוי שתצליחו, את רמות הזעם הקדוש, הצדקנות הטהורה והתגובה הנמרצת במצב הפוך שבו שמאלנים היו תוקפים ימנים מפגינים. הו, איך שהמדינה הייתה רועשת.
חיינו הם הטרלה נצחית, אבל אפשר גם להודות שלפעמים הכול נכון וכולם צודקים; אלה התעלמו כשדפקו מכות לאלה, ולהיפך, ואף אחד לא קלט בזמן אמת את העוול שנעשה לשני. בעצם, כמעט כולם. ארגוני החברה האזרחית וזכויות האדם מצד שמאל התגייסו תמיד לעמוד מול כל עוול ולא משנה למי נעשה, אבל אף אחד לא הקשיב להם ואז אמרו: למה לא צעקתם, צבועים! צדק נתניהו. יש דברים שאין בהם היגיון.
אז הכול נכון וכולם צודקים, טוב? אז מה? ומה עכשיו? ברור שככה למשטרה יהיה עוד יותר קל לכוון את המכת"זית בפעם הבאה לראש של מי שיגיע תורו, ועוד יותר מקרוב ועוד יותר חזק; למה מי יעמוד לצידו. אני לא ילד, לפעמים הפגנות מקבלות תפניות פיזיות. זה לא תמיד אמור להיות יפה, ואני אפילו קצת מתנחם בגילי המתקדם שמאפשר לי להישאר מחוץ לטווח המים הכחולים - מים כחולים, דגלים שחורים, רמזור אדום, איזה שבוע צבעוני! - אבל לא משנה מי אתה ונגד או בעד מה אתה מפגין בישראל, המכת"זיות השטניות האלה צריכות לצאת מהתמונה. אני מכיר את הישראלים טוב כמוכם - ברוב המוחלט של ההפגנות שלנו אין, וכמעט שלא היה, מצב של סכנת חיים אמיתית לשוטרים.
ד. לגבי החלק הראשון של המשפט, זה עם הרמזור האדום, הוא פורסם בכמה ורסיות שונות במעט ואילו הפרוטוקול הרשמי טרם פורסם. אשתמש, כתמיד, בגרסת גלובס: "גם אני שואל לפעמים באמצע הלילה למה הרמזור אדום". עוד משפט לפנתיאון.
הטקסט נותר מעט סתום ולכן לא ברור אם נתניהו מדבר על חלום שחלם בלילה. לפי אתר פרשנות החלומות checkmydreams, רמזור אדום בחלום הוא סכנה שהחולם מזהה בחייו ורומז לו להיזהר בהחלטותיו, הפחד ללכת בנתיב הלא נכון. הופעת הצומת מסמלת ספקות וקשיים פנימיים.
אולי לא היה חלום, אולי נתניהו הוגה בגבולות הציות לחוק כשאין רואים - אם כי ראש הממשלה לא ציין במפורש שבכוונתו לחצות את הרמזור באדום ולבצע עבירה לכאורה, אולי הוא סתם עומד שם לבד בצומת, בגשם, כשהרמזורים מתחלפים, כמו בסרט ריגול צרפתי. מי יודע. יכול להיות שבכלל מדובר ברמזור אדום ספציפי, מהילדות, שחוזר שוב ושוב בפלאשבקים, כמו הזיכרון על החיילים. הם לא היו בריטים בסוף, אנחנו יודעים, אז אולי גם הרמזור לא היה אדום. אולי הרמזור היה בכלל ירוק, אולי זה לא היה רמזור, אולי קיוסק, אולי זה לא היה באמצע הלילה, אבל מה זה חשוב. אולי הצבא האדום מסמן בעיניו את השמאל, אולי הוא לא רוצה נשים בקבינט הקורונה כי הגברים עשו כזו עבודה נהדרת, מי יודע למה הוא התכוון ולמה בכלל זה משנה? בסוף האיש עומד בראש ממשלה מנופחת וכושלת שחבריה מתקוטטים, קטנים וחסרי פאסון, בעוד מיליוני אנשים נשמטים מהחיים שהיו להם, שוקעים בחובות ובדיכאונות. ממשלה שאיש לא מכבד ושאיש לא מאמין למילה היוצאת מפיה, ולא משנה אם הוא שמאלני או ימני. ממשלה שלא מצליחה למנות פרויקטור, להעביר תקציב, להכיל מחאה, שבקושי מצליחה לנהל ישיבה. אז לא חשוב אם היה זה חלום או תהיה, תוגה או הזיה: נראה שכולם כבר מבינים שזה נגמר, ועכשיו אולי גם הוא.
הרהור: לא משנה מי אתה ונגד או בעד מה אתה מפגין בישראל, המכת"זיות השטניות צריכות לצאת מהתמונה.