חלקים נרחבים מהעיר גואטי במדינת אסאם בצפון מזרח הודו הוצפו בעקבות גשמי המונוסון, החודש / צילום: Anupam Nath, AP
באמצע יוני, הגרף החל לטפס. מיום ליום גדל מספר החולים המאומתים, עד שבשבוע האחרון הגיע הודו לרף 50 אלף חולי קורונה מאומתים ביום אחד. מספר המתים הרשמי אינו גבוה, לכאורה - כ-700 מתים ביממה, אך זוהי הערכה בלבד, כאשר גם בימי שגרה אין במדינה מערכת רישום מוסדרת של מקרי מוות , וסיבת מותם של רבים, בעיקר באזורים כפריים, כלל איננה ידועה. במדינה שמאכלסת כמעט 1.4 מיליארד בני אדם - פחות רק מסין הצפופה, זינק אמנם מספר המקרים המדווחים בכ-30% בתוך שבוע, אך זהו רק קצה הקרחון של המכות שספגה באחרונה תת היבשת ההודית. ההודים נמצאים בין הפטיש לסדן בחודשים האחרונים. מצד אחד, הקורונה הקטלנית ומצד שני עונת מונסונים קשה, הצפות ענק, קדחת דנגי ומלריה.
ביום שני, דיווחו הרשויות כי יותר ממיליון בני אדם נפגעו מהצפות שהתרחשו בצפון מזרח הודו. כמעט 30 אלף איש, בעיקר באזורים כפריים, פונו מבתיהם והובאו למחנות ("relief camps"), מאה בני אדם לפחות נהרגו, בעוד ש-70% מהפארק הלאומי קזירנגה במדינת אסאם, ביתם של שני שלישים מכלל קרנפי חדי הקרן בעולם, נותר שקוע בשיטפון. עוד לפני בואה של הסופה, כמות המשקעים הייתה גבוהה ב-12% מהממוצע לעונה, אך זוהי רק סופה אחת, שמצטרפת למפולות בוץ ענקיות שהתרחשו במספר מוקדים בצפון מזרח הודו בתחילת החודש וגבו חיי אדם.
המונסונים: חשובים אך קטלניים
גשמי המונסון הם אמנם קריטיים לחידוש אספקת המים בדרום אסיה, אך הם מובילים למוות, הרס רחב ונזק לרכוש מדי שנה. רק בחודש מאי, הסופה "אמפאן", מהחזקות שפקדו את הודו ובנגלדש זה עשרות שנים (ולמעשה, ה"סופר-ציקלון" השני בלבד שנוצר במפרץ בנגל מאז שהחלו הרישומים), הרסה אלפי בתים, החריבה כבישים והציפה אזורים שלמים.
קרוב ל-90 בני אדם מצאו את מותם ב"אמפאן" ומיליונים ברחו מבתיהם - נדרשים להתמודד עם מורכבות של פינוי מיידי משולב עם מגפה, שלה כללים משלה. "מעולם לא ראיתי אסון כזה", אמרה מאמטה בנרג'י, ראשת הממשלה של מדינת מערב בנגל. ההרס שגרם הציקלון, לדבריה, "חמור יותר מהקורונה".
המשרד למדעי כדור הארץ במדינה, פרסם באחרונה דוח בו הזהיר מפני שינויי האקלים העשויים להחמיר במציאות שבה מנהיגי העולם לא יעשו דבר כדי לבלום את המשבר. מחברי הדו"ח מזהירים שאירועי אקלים קיצוניים דוגמת ציקלונים טרופיים, סופות רעמים, גלי חום, שיטפונות ובצורת בהודו יהפכו תדירים וחמורים יותר. תדירות הימים החמים, כך לפי הצפי, תעלה ב-55% ושכיחות הלילות החמים ב-70%, ביחס לשנים 1976-2005. משך הזמן של גלי החום צפוי להכפיל את עצמו, ובאשר למונסונים? הם ינועו בין יובש באזורים מסוימים במדינה, ושיטפונות כבדים באחרים.
שילוב קטלני של מגפות
הנזקים הכלכליים של אירועי הקיצון במדינה נותנים את אותותיהם: בשנת 2018 הודו דורגה כאחת המדינות שנפגעו באופן החמור ביותר ממשבר האקלים, לפי Global Climate Risk Index, שאף העריכו באותה שנה כי נזקי משבר האקלים הסבו נזק של 37 מיליארד דולר, כאשר רק השיטפונות באותה שנה הסבו נזק של 2.8 מיליארד דולר.
בנוסף, הדוח מעריך כי בשנת 2030, בשל עומסי חום, הודו תפסיד כ-5.8% משעות העבודה במדינה (מקביל ל-34 מיליון משרות מלאות). ממחקר שביצעה אוניברסיטת קיימברידג', עד סוף המאה, עלולה כלכלת הודו להצטמק ב-10% בגלל משבר האקלים.
בזמן שאזורים במדינה מתמודדים עם נזקי ההצפות, מדענים מזהירים מפני שילוב קטלני של קורונה ומלריה או קדחת הדנגי - מחלות המתחזקות גם הן בעונת המונסונים של יולי-אוגוסט, אשר גם הן מאופיינות בחום גבוה, כאבים בגוף וחולשה קשה.
למערכת הבריאות ההודית אין תשתיות מתאימות להתמודד עם העומס הכפול. ראש הממשלה, נרנדרה מודי, הזהיר באחרונה את התושבים: "עם עונת המונסונים בפתח, יתווספו מקרי חולי רבים שאינם קורונה, ועבורם נאלץ לחזק את מערכות הבריאות", אלא שלא לכל תושבי המדינה יש ביטוח בריאות, או תנאי מחיה המאפשרים התמודדות סבירה עם מגפות.
הקורונה: מכה אחת מתוך רבות
אז מה הפלא, אם כן, שרבים מאזרחי הודו לא מיהרו להתרגש מהקורונה. "הקורונה היא רק חלק מהמכות שנוחתות על הודו בעונה הזו", מסבירה ד"ר רוני פרצ'ק, מומחית להודו המודרנית מאוניברסיטת תל אביב. "לקורונה יש יחסי ציבור גלובליים מרשימים, אבל היא רק חלק מהפאזל שמספק מזג אוויר טרופי בעונה הנוכחית. עבור מיליונים של אזרחים קשי יום, הקורונה היא עוד קושי יום יומי, במיוחד השנה. בנוסף, רבים לא הבינו באופן מיידי את המהלכים של הממשלה לבלימת התפשטות המגפה".
למרות שנתוני התחלואה מדברים בעד עצמם, לפי פרצ'ק, הודו מתאפיינת בשונות תרבותית רבה בין האוכלוסיות השונות, ובתנאי פתיחה גרועים, דוגמת היעדר חינוך לבריאות במובן המדעי-מודרני, תשתיות רעועות וקושי לשמור על ריחוק פיזי בערים הצפופות. "כשהתחילו השמועות על המגפה, אנשים האמינו שהאלים מגנים עליהם.
מערכות מסורתיות מאוד לא בהכרח נותנות אמון במדע המודרני. בתחילת הדרך הוטל עוצר וולונטרי ליום אחד, 'מטעם העם, למען העם'. במקביל, מודי קרא לאנשים לצאת החוצה עם מגשי פולחן ולהכות בהם, כדי להביס את המגפה. כשספג ביקורת, הסביר שמדובר באמצעי שנועד לרומם את רוח העם. לקראת סוף מרץ, באזורים עירוניים עם צפיפות גבוהה הוטל סגר מחמיר, ושוטרים עם אלות השגיחו שאנשים לא יתגודדו. אך בהודו ישנם המון כפרים מנותקים, והמידע שזרם אליהם נראה רחוק ואבסטרקטי".
ההתמודדות עם הקורונה הציפה קושי נוסף. בעוד שמניעת התפשטות המגפה דורשת תנאי סניטציה גבוהים ושטיפת ידיים תדירה תוך שימוש בסבון, בסקר של אוניברסיטת ברמינגהם שבוצע לפני המגפה עלה, ש-40% מהנשאלים ההודים העידו שאינם שוטפים את ידיהם, עם או בלי סבון, לאחר השימוש בשירותים. בכפרים רבים בהודו כלל אין מים זורמים - לא לשתייה, ובטח שלא לשטיפת ידיים. בחישוב פשוט, רחיצה של 20 שניות, מנצלת כ-20 ליטרים של מים, ומשפחה של 4 נפשות הרוחצת ידיים 10 פעמים ויותר, עשויה להשתמש ב-80 ליטרים של מים לשטיפת ידיים בלבד. בחלקים רבים בהודו, מדובר במותרות שלא יעלו על הדעת.
לפי דוח של הממשלה ההודית בעקבות הטרגדיה שהתרחשה בשנה שעברה, אז אזלו המים בשל בצורת ממושכת בצ'נאי, העיר השישית בגודלה במדינה, לכ-60% ממשקי הבית העירוניים בהודו אין אספקת מים זורמים, ואילו באזורי הכפר עולה המספר ל-82%. כך, בזמן שלאורך השנה תושבים נאלצים לבחור בין שטיפת ידיים ובין מים לבישול, בזמן המגפה, הבחירה הופכת קשה יותר, בעוד ששטיפת ידיים בסבון והקפדה על תנאי היגיינה יכולות לצמצם תחלואה נוספת על קורונה - כולרה, דיזנטריה, צהבת A וטיפוס.
"אין ספק שיש כשלים ברמה של פרישת תשתיות. הודו מחייבת חשיבה בקנה מידה שלנו כישראלים קשה לתפוס. הרישות השלטוני לא יכול להיות אפקטיבי בהיקף הזה", מסבירה פרצ'ק. האוכלוסייה בהודו מאד גדלה מאז שקיבלה עצמאות בשנת 1947. בהרבה בתים בהודו אין כלל תאי שירותים, שכן הם נתפסים כדבר טמא. זו בעיה רצינית שמתחילה מאמונות ועוברת לתשתיות. כדי להקל על עצמם, אנשים בכפר הולכים ליער. אחד מהדברים שליוו את הקמפיין של מפלגת השלטון הנוכחית לפני הבחירות הכלליות ב-2014, הייתה התחייבות להנגשה של שירותים במרחבי הערים וקידום בניית שירותים גם בכפרים. הדבר לווה בקמפיין משנה תודעה של הצורך לבנות שירותים בתוך הבתים, וניתן לראות שינוי משמעותי בעניין זה בשנים האחרונות".
ומה באשר לכלכלה? הכלכלה ההודית שילמה את מחיר הסגר, שנזקיו עלו למדינה לפי ההערכות 26 מיליארד דולר. 392 מיליון בני אדם קיבלו סיוע מהמדינה נכון לחודש מאי, ובאפריל נרשמה ירדה של 43% בהכנסות למשק בית - במקביל ל-26% אבטלה.
הבנק העולמי מעריך שבשנת 2021 כלכלת הודו תתכווץ ב-3.2% בגלל הקורונה (לפני המגפה, צפה הבנק עלייה של 1.5-2.8%). המציאות החברתית המורכבת והמקוטבת בהודו, הפכה את ההתמודדות עם הסגר מורכבת יותר עבור השכבות החלשות. ההחלטה המיידית על סגר - בו נסגרו מקומות העבודה והופסקה התחבורה הציבורית, ביטלה את הסיכוי לפרנסה עבור 450 מיליון איש ואישה העובדים בכלכלה הבלתי פורמלית בהודו, אשר אין להם שום הגנה משפטית או תנאים סוציאליים. המחלה, בסופו של דבר, הגיעה להודו דרך האמידים יותר שיכולים להרשות לעצמם לטוס לחו"ל ולטייל בעולם - אך את המחיר הגבוה יותר משלמים העניים.
בחבילת הקורונה של הממשלה, בהיקף של 267 מיליארד דולר, הוקצבו 2 מיליארד דולר לבריאות. הכספים הושקעו ברכישת משאבים מיידים למאבק במגפה, אך לא תהיה להם השפעה על מערכת הבריאות בטווח הרחוק. הקצאה של 0.7% מהחבילה במהלך המשבר הבריאותי בעיקר הראתה אדישות ממשלתית מתמשכת לבריאות. ההוצאה לבריאות הציבור בהודו בשנים האחרונות נותרה בין 1.2%-1.6% 1.6, וההבטחה של הממשלה להרחיבה ל-2.5%, נדחתה לשנת 2025
הסיפור החברתי משולב בבריאותי
הסיפור החברתי משלים את זה הבריאותי. גם כאן, לחלשים ביותר אין נגישות לשירותים בריאותיים טובים, ואין יכולת כלכלית מספקת כדי לעמוד בתקופת סגר ארוכה או ריחוק חברתי. עם פרוץ המשבר, חששו הרשויות מפני הדבקה קהילתית רחבה בקרב השכבות החלשות וחסרי הבית, ובערים הגדולות ניסו לנקוט באמצעים דוגמת ניקיון תדיר של שירותים ציבוריים וחלוקת אוכל בחינם לתושבי שכונות העוני במאמץ לצמצם את מספר האנשים שיוצאים החוצה לאכול.
"מספרי החולים המדווחים פורמלית הם רק קצה הקרחון. מדובר במדינה שאיננה מדינת רווחה, ביטוח בריאות לכולם איננו נגיש והמציאות היא התמודדות של 'איש איש לנפשו'. הקושי לספק תשתיות, כולל נגישות לשירותי בריאות, עבור מספר נפשות אדיר בהיקפו, הוא בלתי נתפס מפרספקטיבה ישראלית. רק בדלהי מתגוררים 29 מיליון איש", מסבירה פרצ'ק.
"חוסר האמון בהודו הוא מאוד נרחב, והתפיסה של השלטון כמי שמייצג ודואג לאינטרסים של האוכלוסיות, ודאי אלה המוחלשות, פגוע מאד. אם אנחנו רואים את סימני השאלה שמתעוררים בישראל, אנחנו צריכים להבין שבהודו זה פי כמה. אחת הדוגמאות לכך היא סוגיית מהגרי העבודה: מיליוני אזרחים מערי שדה ומכפרים, שהגיעו לערים הגדולות במטרה נואשת למצוא עבודה שתאפשר להם לפרנס את בני משפחותיהם. עם הטלתו המיידית של הסגר, רבים מצאו את עצמם ללא עבודה ורחוקים ממוקדי התמיכה, משפחותיה וקהילותיהם".
כך, מספרת פרצ'ק, אחד המראות הקשים שליוו את ראשית הסגר היו שיירות של מהגרי עבודה שביקשו לחזור לבתיהם המרוחקים לעתים מאות ואלפי קילומטרים. "בהיעדר תחבורה ציבורית הם הלכו ברגל, בתנאי חום קשים, מאות קילומטרים ויותר. חלקם מתו בדרכים ועוררו תגובות קשות ביחס להיערכות הממשלה המרכזית, לתיאום בין הממשלה המרכזית לממשל המקומי ולכך שאוכלוסייה ענקית ומוחלשת זו הופקרה למעשה לגורלה".
האם הודו דוהרת לצד השני של המגפה
נקודה אחת של אור במנהרת הקורונה ההודית, מרמזת שאם אכן ישנה הדבקה מסיבית, הרי שייתכן שזו תוביל למצב של "חסינות עדר", כלומר שהודו כבר דוהרת לעבר הצד השני של המגפה. מחקר חדש מצא כי יותר ממחצית מהתושבים המתגוררים בשכונות העוני הצפופות של מומבאי, חלו בנגיף.
המחקר שבוצע בשיתוף פעולה בין רשויות מקומיות למוסדות רפואיים - מצא כי 57% מהדגימות שנאספו מתושבי שכונות העוני הכילו נוגדנים, לעומת רק 16% מהאנשים החיים מחוץ לשכונות העוני. בנוסף, בבדיקות נוגדנים על מדגם אקראי של אנשים בבירת ניו דלהי, נמצא כי קרוב לוודאי שאחד מכל ארבעה תושבים נדבק בנגיף הקורונה. בערים אחרות בעולם ערכו מחקרי נוגדנים דומים בעבר, עם תוצאות נמוכות בהרבה.
האו"ם: הכלכלות המתפתחות הפסידו 220 מיליארד דולר במשבר הקורונה
משבר הקורונה שיתק אמנם את המדינות המפותחות, אך הפגיעה בכלכלות המתפתחות יצרה נזק מתמשך בעל היקפים גדולים והשלכות לא ברורות עדיין. בזמן שבמערב מלקקים את הפצעים ומנסים לחזור לשגרת-קורונה, מומחים מטעם האו״ם וארגון הבריאות העולמי העלו חששות רבים לגבי השפעות ארוכות הטווח של המגפה על המדינות המתפתחות. המדינות העניות יותר, הנמצאות בהליך ארוך שנים לשיפור סוציו-אקונומי בשטחן למרות תשתיות מבוססות פחות, עלולות להיות אלה שנפגעות לבסוף הרבה יותר מאחיותיהן "המתקדמות".
\בזמן שכלכלתן נוטה להישען על סקטורים כלכליים הנסמכים על ניצול משאבי הטבע ובהם חקלאות, כרייה ובירוא יערות, הן נפגעות מאוד כאשר שרשראות ייצור גלובאליות נעצרות והדרישה לחומרי גלם צונחת. שיעור גבוה של עובדים ועסקים נפגעים באופן קשה מגלי ההדף העולמיים של הקורונה - כאשר מגפה גלובאלית פוגעת בשותפי סחר. כתוצאה מכך, האו״ם מעריך כי כלכלות מתפתחות הפסידו עד עתה כ-220 מיליארד דולר בהכנסות בשל המשבר.
עד עתה יותר מ-90 מדינות מתפתחות פנו לקרן המטבע העולמית בבקשה למימון חירום וסיוע כלכלי, אך הבעיה מגלמת הרבה יותר מפגיעה בצמיחה הכלכלית ויכולת המדינות לשלם חובותיהן ולקדם את כלכלתן. מערכות הבריאות והתשתיות של העולם המתפתח לא עומדות באותם הסטנדרטים של מדינות המערב, הן מבחינת יכולותיה של מערכת הבריאות לטפל במספר גבוה של חולים, והן בשל היעדר טכנולוגיה מתקדמת.
התוכנית לכלכלות מתפתחות של האו"ם נדרשה לנושא לאחרונה, וקבעה כי שכר בסיס גלובלי באופן זמני, עשוי לא רק להקל כלכלית על תושבי מדינות אלה, אלא גם להגן עליהם מפני הווירוס ולאפשר להם לשהות בביתם בזמן הסגר. עלות התוכנית נאמדת ב-199 מיליארד דולר לחודש, עבור 2.7 מיליארד בני אדם החיים מתחת לקו העוני ב-132 מדינות מתפתחות, בהן שבעה מתוך עשרה עובדים מתפרנסים בשווקים בלתי פורמליים ואינם יכולים להרוויח כסף אם הם בבית.
לפי נתונים רשמיים, כלכלות מתפתחות ומתעוררות יוציאו 3.1 טריליון דולר להחזר חובות השנה, בעוד שמזכ"ל האו"ם, קרא לעצירת חובותיהן של המדינות המתפתחות, בכדי לאפשר למדינות להשתמש באופן זמני בכסף למאבק במשבר הקורונה