אולם בית המשפט העליון / צילום: ראובן קסטרו
האינטרס של שוחרי הדמוקרטיה, מתנגדי האימפריאליזם השיפוטי, הוא לומר לא לחוק פסקת ההתגברות שיובא השבוע להצבעה בקריאה טרומית. לא כי אנחנו מאמינים שאסור לכנסת לערער את קביעות בית המשפט, ההפך. אלא בגלל שאנחנו חכמים מספיק כדי להבין שקיים פער גדול בין חוקים לבין הדרך שבה הם מיושמים בפועל.
אחד ההישגים החקיקתיים הזכורים ביותר של ממשלת בגין היה חקיקת חוק יסודות המשפט ב-1980. מדובר בחוק קצר, שני סעיפים בסך הכל, הנפתח בהצהרה הנמלצת "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל". החוק שאף להביא בשורה: בכל פעם שיש לקונה בחוקים של הכנסת, השופטים יחויבו לחפש תשובה במשפט העברי ובמורשת ישראל.
הסעיף השני בחוק נראה על פניו טכני לחלוטין: עד לאותו החוק, כאשר היתה לקונה, השופטים חויבו לחפש תשובה במשפט הבריטי דווקא. זה היה מין שריד מיותר מימי המנדט, והוא בוטל בצדק. אז הכנסת עשתה מעשה, ובעצתו של היועץ המשפטי לממשלה - אהרן ברק - ביטלה את חובת ההישענות בחוק האנגלי, והחליפה אותו בעקרונות המשפט העברי ומורשת ישראל.
או ככה לפחות חשבה הכנסת. בפועל, בפעם הראשונה שבה נזקק שופט העליון הצעיר אהרן ברק לפירוש החוק הזה, הוא הסביר מה הוא באמת חושב: מאחר שעקרונות היושר והשלום של מורשת ישראל הם למעשה עקרונות אוניברסליים מוסריים של זכויות אדם, הרי שבתי המשפט לא מוגבלים למשפט העברי דווקא, ויכולים להיסמך על כל מקור משפטי שהם רוצים. כך, בהנהגתו של ברק, מצאו את דרכן לשיטתנו המשפטית אינספור קביעות שמקורן בפסקי דין פרוגרסיביים ברחבי העולם. ההלכה, והתשובות העמוקות של המשפט העברי לשאלות משפטיות עקרוניות, ממשיכים להעלות אבק.
הנמשל הוא קריטי כדי להבין למה פסקת ההתגברות רעה לישראל: נכון להיום, בתי המשפט אינם מוסמכים לבטל חוקים. הם מחויבים לפסוק רק על פי החוק. כשבית המשפט מבטל חוק, או פוסק בניגוד לחוק (כפי שעשה בחוק יסודות המשפט), אין שום חובה חוקית לציית לו. חוק הכולל פסקת התגברות יצא מתוך הנחה, או אפילו יכתוב במפורש, שבית המשפט מוסמך לבטל חוקים; ולצד זאת - יקבע מנגנון כיצד ניתן להפוך פסיקה כזו של בית המשפט.
אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהשופטים יקיימו בדקדקנות יתרה את הסעיף שמסמיך אותם לבטל חוקים. אך כשהכנסת תצלח את המשוכה ותבקש לבטל פסיקה כזו של בית המשפט, לא בטוח שהפקידים יתיישרו עם הכנסת, וייתכן שבית המשפט אף ירשה לעצמו לקבוע שהחלטת הכנסת להפוך את פסק דינו היא בלתי חוקתית, ומשכך בטלה. כמעט בטוח שזה יקרה.
הגיע הזמן ששוחרי הדמוקרטיה, נציגינו בכנסת, יפנימו עיקרון פשוט: ברגע שבית המשפט שם עצמו מעל החוק - אין חוק שיכול לו, אין מעשה חקיקה שיכול להשיב לנו את הדמוקרטיה. נכון שבהיותכם מחוקקים, זה נראה כל כך סביר והגיוני שחקיקה היא האמצעי היעיל ביותר לפתור בעיות. אבל את בעיית האימפריאליזם השיפוטי לא ניתן לפתור באמצעות חקיקה.
איך מנצחים את בית המשפט? פשוט: כשהוא פוסק בניגוד לחוק - ובכלל זה כשהוא מתיימר לבטל חוק מבלי שהוסמך לכך - מכריזים בגאון על אי ציות, ועל בטלות פסק הדין. לא צריך להצביע על זה בכנסת ולא לתקן שום חוק קיים. פשוט - זה החוק. פסק דין לא חוקי - דינו בטלות.
הכותב הוא יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת, חבר בפורום "הלל"