אופיר אקוניס, הליכוד / צילום: דוברות הכנסת, דוברות הכנסת
יש לקחים היסטוריים שכמעט חבל לקלקל עם עובדות. כזה הוא הסיפור הידוע שלפיו היהודים נפלטו מארץ ישראל רק בגלל שנאת חינם. השר לשת"פ אזורי אופיר אקוניס חזר עליו בפוסט שפרסם בתשעה באב. "רוח רעה השתלטה על עמנו", הוא כתב על ההפגנות נגד נתניהו. "השנאה מטורפת. כל אחד שלא מסכים עם השני מיד הופך לאויב. הרוח הרעה הזאת כבר הביאה אותנו בעבר לטרגדיה של הגלויות. 2000 שנה (‼️) הבנתם? מכאן נפוצו לכל העולם והחלה החלוקה לעדות".
הטענה שיהודים הגיעו לתפוצות רק עם חורבן בית שני בשנת 70 (לפני 1,950 שנה, למען הדיוק), היא מיתוס גמור. כולנו יודעים בעצם שהוא מיתוס. ההיסטוריון ישראל יובל, במאמרו "מיתוס ההגליה של היהודים מארץ ישראל", מזכיר לנו את דברי המן במגילת אסתר: "יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ". זה היה בתקופה הפרסית, מאות שנים לפני החורבן.
יהודים חיו כמובן בבבל מאז חורבן בית ראשון, אבל לא רק שם. הקהילה היהודית גדולה ביותר לפני החורבן ישבה במצרים. פרופ' סילבי הוניגמן מאוניברסיטת ת"א, מומחית ליהדות מצרים בימי בית שני, אומרת שאלכסנדריה הייתה "הניו יורק של היום". יהודים היגרו למצרים מישראל, וגם מסוריה, לאורך כל הדורות. פפירוסים בארמית מעידים ששכירי חרב יהודים ישבו באי יב שעל הנילוס (היום אסואן) במאה החמישית לפנה"ס. אחרי שאלכסנדר הגדול כבש את מצרים מהפרסים ב-332 לפנה''ס היגרו לשם כנראה כמה אלפי יהודים, וההגירה נמשכה גם בתקופה הרומית.
כולנו שמענו על תרגום השבעים - הנוסח היווני של התנ"ך שנעשה לפי האגדה בידי 72 חכמים. רוב החוקרים משערים שהוא נעשה במצרים במאה השלישית לפנה"ס, כלומר יותר ממאתיים שנה לפני חורבן בית שני. המשמעות, אומרת פרופ' פאולה פרדריקסן מאוניברסיטת בוסטון (גילוי נאות: עורך המשרוקית מתרגם אחד מספריה) היא שכבר אז היו שם יהודים רבים שכבר לא דיברו עברית.
לצד מצרים, יהודים ישבו לפני החורבן בכל אגן הים התיכון: ביוון ובמקדוניה, באיים כמו רודוס, כרתים וקפריסין, ברומא ובערים אחרות באיטליה, בסוריה, בקירני (לוב), בטריפולי. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מספר שאנטיוכוס השלישי, אביו של אנטיוכוס ה"רשע" מסיפורי חנוכה, שלח לאסיה הקטנה (טורקיה של היום) 2,000 משפחות יהודיות מבבל לשמור על גבול הממלכה. גם שם יש עדויות לקהילות מבוססות.
חלק גדול מהברית החדשה מורכב מאיגרות שהשליח פאולוס (שאול התרסי) שיגר לתומכים באגן הים התיכון עשר או עשרים שנה לפני חורבן הבית, אחרי שישו נצלב. פאולוס כתב לרומא, לקורינתוס, לאפסוס, לסלוניקי. בכל הערים האלה היו בתי כנסת ותיקים, שבתוכם פעלו קבוצות של חסידי ישו.
כמה יהודים חיו בתפוצות לפני החורבן? שום היסטוריון לא מוכן להסתכן במספרים. דמוגרפיה של העת העתיקה היא עניין מתעתע, אומרת פרדריקסן. אין לנו מושג אפילו כמה רומאים חיו באותה תקופה. אבל ראיות מוצקות מהקהילות היהודיות יש בשפע. לדברי ההיסטוריון יובל רוטמן מאוניברסיטת ת"א, מספר העדויות הארכיאולוגיות מהקהילות בתפוצות בימי בית שני עולה על אלה מהארץ.
חורבן הבית גם לא רוקן את א"י מהיהודים. "אין שום בסיס היסטורי לאמונה בהגליה מוחלטת בידי הרומאים", כותב ישראל יובל. הרומאים לא נהגו להגלות עמים, אבל כמו כובשים אחרים, הם לקחו שבויי מלחמה. יוסף בן מתתיהו מספר שהם הביאו מירושלים כמאה אלף שבויים יהודים, אבל המספרים כנראה מוגזמים. אגב, בניגוד למיתוס אחר, מי שנושא מנורת המקדש בתבליט על שער טיטוס אינם השבויים האלה אלא חיילים רומאים.
בשורה התחתונה: דברי אקוניס לא נכונים. קהילות יהודיות גדולות צמחו ממזרח לא"י ובאגן הים התיכון מאות שנים לפני המרד ברומאים וחורבן ירושלים. קיומן ידוע לא רק מהתנ"ך ומהיסטוריונים קדומים, אלא גם מממצאים ארכיאולוגיים.
תחקיר: יפתח בריל