מודל של מכונית עם הסנסור של מובילאיי מוצג בתערוכת CES. בעזרתה אינטל שואפת להפוך לשחקן מרכזי בתחבורה החכמה / צילום: John Locher, Associated Press
ילידי תחילת שנות ה-90 הם אולי האחרונים לזכור את הסלוגן "Intel inside" שליווה קמפיינים פרסומיים למכירת מחשבים אישיים. אינטל הייתה מותג כל כך חזק, שהתכונות של המעבדים שלה הפכו להיות בפועל השמות של המחשבים. לפני שני עשורים, כשרצינו לרכוש מחשב, פחות התלבטנו בין יבמ או HP, ויותר בין פנטיום 2 לפנטיום 3. המבינים הוסיפו ליד שם המעבד והסדרה שלו גם את מהירות השעון שלו - 350 מגה הרץ או 450 מגהרץ, וכן הלאה.
בלי להסתכל על המדבקה שליד המקלדת, כמה יודעים היום איזה מעבד יש במחשב הנייד או בטלפון הסלולרי שלהם? את לקוח הקצה פחות מעניינת העובדה שהמעבד שמריץ חישובים בסמארטפון שלו, הוא מתוצרת קוואלקום. את הלקוח מעניינת יותר החוויה ופחות השאלה האם "אינטל בפנים" או אינטל בחוץ. בקושי זהות מערכת ההפעלה מעניינת אותו. בין השאר בגלל ריבוי המכשירים. המעבד, שבעבר הרחוק היה מרכיב מרכזי בחוויית הלקוח, הפך - בהקצנה - לעוד בורג במערכת.
השינוי הזה במודעות מגלם את הדרך שעברה אינטל בדור האחרון - ממותג חזק שמנהל מערכת יחסים ישירה עם לקוחות הקצה ומייצג הובלה טכנולוגית, לחברה שיכולות הייצור שלה, שפעם היו היתרון היחסי שלה, הפכו מנכס שסייע להבטיח עצמאות ושליטה בשרשרת האספקה - לנטל. עול שמונע ממנה להיות מובילה ויוצרת שוק.
העיכובים נמשכים, התירוצים נגמרו
כל עוד אינטל הובילה בטכנולוגיה, השליטה בייצור הבטיחה שהמוצרים המובילים שלה גם יונחו ראשונים על המדפים (או ליתר דיוק, במוצרים של השותפות - יצרניות האלקטרוניקה). זאת, כאשר המתחרות משתרכות מאחור ומחפשות נישות שבהן יוכלו להתבלט, כמו אנבידיה, או לנסות להתחרות על המחיר, כמו AMD שעתה מציבה לאינטל תחרות קשה גם באיכות.
לאחר כשנתיים של עיכובים, הן בארכיטקטורה של 10 ננומטר ועתה גם ב-7 ננומטר - מתחילים לאזול התירוצים. ואם יש מישהו שיכול היה להניח על השולחן אפשרות למהלך שכל כך מנוגד לכאורה לדנ"א של אינטל, זהו בוב סוואן, המנכ"ל הראשון בתולדות החברה שאינו מהנדס. עד כמה רצינית האמירה של סוואן לפיה תישקל אופציה של הערבת חלק מהייצור לגורם חיצוני?
אם היה ספק כיצד לפרש את דבריו של סוואן בשיחת האנליסטים (הניסוח המקורי באנגלית היה עמום מאוד לגבי האופן שבו הדבר עשוי להתבצע, אך עם זאת לא השאיר מקום לספק לגבי העובדה שהנושא נשקל ברצינות) - הפצצה האמיתית באה ארבעה ימים אחר כך. בשבוע שעבר הכריזה אינטל על מהלך דרמטי של ארגון מחדש בצמרת החברה, במסגרתו מורטי רנדושינטלה, המהנדס הראשי ומספר 2, בחברה יפרוש ממנה באופן מיידי, וקבוצת הטכנולוגיה TSCG בראשה עמד, ואשר היתה אחראית על פעילות הייצור, תפוצל לחמישה צוותים.
בעוד שההדחה של רנדושינטלה היתה מיידית, ד"ר מייק מייברי, מי שאחראי בין היתר על שרטוט מפת הדרכים הטכנולוגית העתידית של אינטל, יפרוש רק בסוף השנה וזאת כדי שיוכל להעביר את תפקידו באופן מסודר ליורשתו, ד"ר אן קלהר.
באתר Wccftech העריכו שהפיצול של הקבוצה יאפשר לכל אחד מהצוותים החדשים, שידווחו ישירות למנכ"ל, לפעול במידת הצורך באופן עצמאי להוצאת חלק מהפעילות באופן זמני לייצור אצל יצרנית השבבים הגדולה בעולם TSMC.
בדרך של אנבידיה, אמזון, אפל וטסלה?
בשבועיים האחרונים נחתך משווייה של אינטל כ-20%, ובינתיים המניה לא מראה סימני התאוששות. אולם לצד האכזבה של המשקיעים מההודעות של אינטל, צריך לנסות להבין איך אינטל גם יכולה להרוויח ממנו. לא רק ביכולת לייצר בטכנולוגיה חדשנית יותר מזאת שיש לה, אלא גם באופן שבו היא מנוהלת ונתפסת כלפי חוץ. עצם העיסוק במירוץ לטכנולוגיית הייצור החדשנית ביותר, וכן בהקצאת המשאבים: בכסף ובזמן - כל אלו פוגעים בחברה. ואולי חמור מאלה - המחיר הוא בדימוי ההובלה של החברה.
ייתכן שבאינטל מבינים שאם ברצונם להוביל, וליהנות מדימוי כמו זה של אפל, טסלה או אנבידיה, החברה קודם כל צריכה להתנהג, בבסיס, כמותן. אחת התוצאות של ירידה מעץ הייצור היא שאינטל תיכנס לתהליך שבסופו היא תצא חברה ממוקדת יותר. אינטל היא כבר לא אותה חברה מלפני 10-15 שנים, כי גם השוק השתנה. אם בעבר מעבדים שולבו בעיקר במחשבים אישיים, בסמארטפונים ובעוד כמה שווקים קטנים, היום יש מעבדים בשלל שווקים - מרכב אוטונומי ועד רחפנים.
בשנים האחרונות אינטל הקצתה הרבה משאבים לשווקים האלו, בניסיון לא לפספס את השווקים העתידיים. פינוי עוד משאבים בוודאי לא יזיק לחברה. זה גם יכניס את אינטל לשווקים עם פוטנציאל צמיחה מהיר יותר, וגם יסייע לה לא להישאר מאחור, כפי שקרה גם בשוק הבינה המלאכותית.
זו לא דרך חדשה. אם אינטל אכן תעשה זאת, יהיה בכך משום לקיחת השראה ממודל שעובד היטב עבור חברות כמו אמזון, גוגל ואפל, שמספקות את המוצר לשוק שהן יוצרות. לא רבים מחוץ לתעשיית הסמיקונדקטור יודעים זאת, אך גם הן חברות שבבים, המתכננות את השבבים שהם צורכות מאוחר יותר בעצמן. אמזון וגוגל צורכות את השבבים שהן מתכננות באמצעות שילובם בעננים שלהן. אפל מתכננת את השבבים שהיא צורכת מאוחר יותר, כשהיא משלבת אותם באייפונים שלה. כך, גם אינטל רוצה כנראה לתכנן את השבבים שהיא תצרוך מאוחר יותר במסגרת הבריתות שהיא תכרות עם חברות בענפים שונים, למשל בתחום הרכב.
כשאינטל מסתכלת קדימה, היא לא רואה עוד מכירות של מעבדים ללפטופים. משם לא תבוא הצמיחה הגדולה, ולא משנה כמה עוד מחשבים הורים יקנו לילדים בגלל הקורונה. כשאינטל מסתכלת קדימה, היא רואה מכירות של מעבדי בינה מלאכותית (לדאטה סנטרים או למכשירי קצה) - יעד שאותו היא משרתת באמצעות חברת השבבים לבינה מלאכותית "הבאנה" אותה רכשה בישראל, לצד שאיפתה להפוך לשחקן מרכזי בתחום התחבורה החכמה, אותו היא משרתת גם באמצעות מובילאיי ו-Moovit.
המשוואה פשוטה - עם פחות השקעה בטכנולוגיות ייצור מתקדמות ומפעלים שהקמתם עולה מיליארדי דולרים, היא תוכל להשקיע יותר משאבים בתכנון, כשמפעלים מתמחים כמו TSMC מהווים קבלן הביצוע, בדומה לאופן שבו פועלות אנבידיה או קוואלקום.
כך אינטל תמנף את הפסקת הייצור
לאינטל יש מה לקחת מאפל גם במובנים נוספים. במעבר לשימוש בספקיות חוץ, אינטל תוכל להשתמש ביותר מספקית אחת, תוך שהיא מאפשרת להן להתחרות זו בזו על שולי רווח קטנים, ותוך שהאחת מהווה גיבוי לשנייה. במקרה שיצרנית אחת לא מתקדמת מספיק, היא תמיד תוכל להטות את המשקל לטובת היצרנית השנייה.
על פי ההיגיון הזה, קיימת גם האפשרות שהכוונה של סוואן היתה בכלל להוסיף עוד אלטרנטיבה לייצור הפנימי, ולא לוותר עליו כליל, בדיוק על מנת לאפשר לאינטל ליהנות מאותה הגמישות.
לבסוף, אי אפשר להימלט מהשאלה, האם ייתכן שאי העמידה בלוחות הזמנים להכנסת טכנולוגיות ייצור ב-10 לאחר מכן ב-7 ננומטר, בעוד שמתחרתה הטיוואנית TSMC עוקפת אותה בסיבוב, רק הדגישה את חוסר התוחלת בעצם קיומו של המרוץ בכללו וזירזה את ההחלטה שאינטל היתה צריכה לקבל כבר מזמן?
ייתכן. אך קיימת עוד אפשרות. אולי יותר משהכתובת לאמירה של המנכ"ל סוואן היא המשקיעים, האוזניים אליהם נועדה האמירה העמומה והבלתי מחייבת על תוכנית גיבוי להוצאת הייצור - הן האוזניים של הממשל האמריקני, שהסכים אך לאחרונה לסבסד ל-TSMC הטיוואנית הקמה של מפעל באריזונה.
על רקע מלחמת הסחר ארה"ב סין, שנסוב במידה רבה סביב קניין רוחני בתחום השבבים, ייתכן שאינטל, מומחית ותיקה בתחום השגת סובסידיות ממשלתיות, רומזת לממשל שאם הוא חפץ בשימור ההובלה והעצמאות האמריקאית בתחום תשתיות המחשב - עליו לחלוק עם אינטל את הנטל הכלכלי הכרוך בכך. במיוחד לנוכח העובדה שהמתחרה של אינטל היא חברה טיוואנית, שנמצאת תחת איום צבאי מתמיד מצד סין. כל הצדדים יודעים היטב שמדובר בפרמטר סופר משמעותי במערך השיקולים הנ"ל.