משפחת בן צבי / צילום: פולי בלום
איך נראים החיים של משפחות מעמד הביניים שאיבדו את מקור פרנסתן העיקרי בקורונה? חמש משפחות משרטטות, צעד אחר צעד, את הנפילה הכואבת מאז מרץ ועד היום.
משפחת בן צבי | אוריאל (42), ברטה (39), יהלי (6) וענבר (3)
מגורים: קיבוץ הזורע
עיסוק לפני המשבר: בעל חברת תיירות למזרח ועו"סית קלינית
היום: אוריאל לא עובד
"בינואר הייתי אורח של משרד התיירות ההודי במדינת מערב בנגל, לקראת פתיחת מסלולים חדשים במסגרת החברה שלי (myindia.co.il). את הסיור סיימנו בתצפית על פסגת הקנצ'נג'נגה, הפסגה הגבוהה ביותר בהימלאיה ההודית. הרגשתי על גג העולם; 2019 היתה שנת שיא בשבילי והייתי אופטימי מאוד לקראת 2020. פניות לעונה של פסח התחילו להגיע ועבדתי במרץ.
"לקראת סוף ינואר ותחילת פברואר אנשים כבר מתחילים לשאול שאלות, ואחרי השאלות מגיעים ביטולים, עצירות, המון התעסקות מול ספקים. טיולי מרץ כבר מבוטלים כולם, וכשמגיע מרץ מתבטלים גם טיולי אפריל. הודו מבטלת את ויזות הכניסה, ישראל מודיעה על חובת בידוד בחזרה. זה היה חודש קשה ואינטנסיבי: במקום שיא עונת הטיולים, שיא עונת הביטולים.
"גם אני מקפיא הכל, מערכות מחשוב, CRM, ביטוחים, פרסום כמובן - כל מה שאפשר, ולצערי גם נפרד מהעובדת שלי. באמצע החודש כל המדינה נכנסת לבידוד ואני בקרחנה עם שני ילדים קטנים בבית. ברטה, אשתי, עובדת סוציאלית קלינית ועובדת חיונית. העסק חרב, אבל היו גם רגעים יפים.
"כיום אני על פרשת דרכים. כל הזמן הייתי חיובי. ביוני אמרו שיפתחו את השמים ליוון, נכנסתי בכל הכוח והמרץ להתחיל להוציא טיולי מיינדפולנס ובודהיזם ליוון - טחנתי עבודה, הייתה תקווה, ראש ממשלת יוון היה פה - ואז בום! הכל נפל. מתקווה לייאוש. ומה עם אנשים שעוד חושבים על אוקטובר, נובמבר, דצמבר? בינתיים אני רק ממשיך לתת החזרים לביטולים שממשיכים להגיע. אני מחזיר הכל, אין לי שום רצון להרוויח מטיולים מבוטלים. עכשיו כשהודו לא באופק יש כיוונים שאני בודק. אבל יש הרבה אי ודאות בעולם התיירות היום. זה ממש תרגיל בבודהיזם.
"מהמדינה קיבלתי עד עכשיו, על חצי שנה, קצת יותר מ־15% ממה שעשיתי בחצי השנה המקבילה. אבל וואלה, הכל טוב. אני לא במקום של להתבכיין. יש הרבה עזרה מההורים ושורפים את החסכונות, זו האמת.
"אשתי עוד עובדת ומקבלת לא הרבה מעל שכר מינימום. אז אנחנו לא יוצאים, לא אוכלים בחוץ, דחינו קניות גדולות; תכננו לקנות רכב, וכבר לא נקנה. חיים בצמצום, אתה יודע מה זה לחיות על משכורת של עובדת סוציאלית?
"לפני ארבע שנים חזרנו לקיבוץ מהמרכז. האמת שיותר קל בקיבוץ. מרגיע. אין לנו דאגה שיוציאו אותנו מהבית, יש כאן מערכת שנותנת גב, אתה לא לבד. החיים בקיבוץ הם די זולים, לילדים יש מספיק הפעלות, בריכה, מה לא? החיים כקייטנה.
"איפה אני עומד היום? אחרי התקווה שנשברה ביוני, ביולי כבר החלטתי לעבור ל'מצב הודו'. שם למדתי לחיות חיים פשוטים וצנועים. זה זמן טוב לנסות ליישם את זה. כל מי שחיכה לרכבת בהודו יודע שאין לדעת מתי היא תגיע, Maybe after some time. אם אין מה לעשות בעניין, צריך לשחרר. אז שחררתי. קיבלתי בומבה כלכלית אבל יש לי סבלנות ואני אופטימי".